בשיתוף יד ושם
באותיות דהויות, שנכתבו ביד רועדת, גולל בריסקר את קורותיו בגטו ורשה ובמחנה מיידנק. המהנדס הכימי בן ה-40, שניהל לפני המלחמה מפעל טכניקה לגזים לצורכי ריתוך, מצא את עצמו בלב הגיהינום הנאצי – ובחר לתעד זאת. "היומן מורכב ממספר מחברות שכרכה יחד אשתו פליציה עוד לפני המלחמה", מספר נכדו, ד"ר חנוך שליט, שהחליט במאי 2024 למסור את היומן ואת משקפיו של סבו למשמרת ביד ושם, במסגרת פרויקט "לאסוף את השברים".
הנריק, יליד 1899, חי בוורשה עם אשתו פליציה, רופאת שיניים במקצועה ובתם היחידה יעל, ילידת 1929. לאחר שכבשו הגרמנים את פולין נאלצה המשפחה לעבור לגטו ורשה, אך למרבה המזל, הצליחו ההורים להבריח את בתם אל העוזרת המשפחתית, שהסתירה אותה בצד 'הארי' של העיר.
בימי מרד גטו ורשה, מצאה פליציה מסתור בבונקר, אך נפצעה אנושות. גופתה נמצאה למחרת ברחוב. הנריק, אשר נשאר במקום עבודתו, הוצא להורג יחד עם עובדים אחרים לאחר דיכוי המרד. באורח נס, הוא לא נפגע פיזית, אך קיבל התקף לב ונחשב למת. לאחר שהתאושש, נלכד וגורש למיידנק.
במיידנק הוא עבד בריתוך, עבודה שהותירה סימנים גם על משקפיו, אותם ניתן לראות עד היום. "המשקפיים האלה ליוו את סבי לאורך כל התקופה הנוראה, כולל בזמן עבודתו במיידנק. על העדשות אפשר לראות עד היום את סימני חומר הריתוך", מסביר שליט.
הנריק בריסקר לפני המלחמהבאדיבות יד ושםבמהלך שהותו במיידנק, הצליח הנריק להעביר הודעה לבתו יעל כי הוא עדיין בחיים. בזכות מאמציה, בשיתוף עם דודהּ, אחיו של הנריק שהיה חבר בארמיה קריובה (תנועת מחתרת פולנית), הצליחה יעל לארגן את בריחתו של אביה. הנריק הוסתר במספר מקומות מחוץ לגטו, בורשה, עד לשחרור.
בתקופת המסתור, בשנת 1944, החל הנריק לכתוב את זכרונותיו. היומן מתאר את קורותיו בגטו ורשה ובמחנות הריכוז, ומספק גם מידע חשוב על פעילותם של ארגוני הרווחה היהודיים השונים, לרבות היודנראט. הוא מהווה עדות חשובה לחיים הקשים והתלאות שעברו יהודי ורשה במהלך המלחמה.
3 צפייה בגלריה
יומנו של הנריק בריסקר, בידייו של נכדו חנוך שליט בעת הפקדת היומן ביד ושם למשמרת
(באדיבות יד ושם)
"אני יודע שחומר היסטורי ותיעודי רב שנאסף בקפדנות נמצא בידי היסטוריונים יהודים שהיו מוכרים לי אישית, ובהם פרופ' בלבן, ד''ר שיפר וד''ר רינגלבלום, ואני יודע היטב כי מאמצי שלי עלול להיראות חיוור לעומת עבודתם. ואולם בשל החשש שהחומר היקר שברשותם עלה באש ו'האחריות על אי-הסברת הכל', כפי שאמר שאטובריאן, 'תצרוב כגחלים לוהטות את גופו של האיש ששתק' אני מרשה לעצמי למסור את הדברים הידועים לי, את הדברים שראיתי בעצמי וחוויתי על בשרי". – מתוך יומנו של הנריק בריסקר.
לאחר המלחמה, עברו הנריק ויעל ללודז' ברגל. הנריק נפטר ב-15 באוקטובר 1945 מהתקף לב, בטרם הצליח להשלים את כתיבת חיבורו. יעל נישאה למרדכי שליט בשנת 1946, ובשנת 1948 עלתה עמו לישראל. היא שמרה את היומן והמשקפיים כמזכרת יקרה מאביה במשך כל השנים. היומן, שנמסר על ידי יעל, בתו של הנריק, ליד ושם לסריקה בלבד בשנת 2018, יצא בהמשך אותה השנה כספר, בהוצאה לאור של יד ושם תחת הכותרת "יהודי ורשה תחת צלב הקרס: עדות מימי הגטו".
3 צפייה בגלריה
"על העדשות אפשר לראות עד היום את סימני חומר הריתוך", חנוך שליט | המשקפים שנשמרו כל השנים
(באדיבות יד ושם)
אוספים את השברים
פרויקט "לאסוף את השברים" הושק באפריל 2011, בסמוך ליום הזיכרון לשואה ולגבורה, ונמשך מאז. מטרתו להאיץ את איסופם של פריטים אישיים מתקופת השואה ולהעבירם למשמרת בטוחה ביד ושם.
הנריק בריסקר בזמן השואהבאדיבות יד ושםמאז ראשית הפרויקט נאספו מעל 400,000 פריטים שנתרמו על ידי למעלה מ-17,000 איש. ועדיין, מיליוני פריטים מפוזרים ברחבי העולם ובארץ, חלקם נמצא בסכנת אובדן לאור מספרם ההולך והפוחת של שורדי השואה בארץ ובעולם והשנים הרבות שחלפו מתום המלחמה. על כן ממשיך יד ושם בפרוייקט איסוף הפריטים ביתר שאת על מנת לספר את סיפוריהם של השורדים והקורבנות באמצעות פריטים אלו.
עם זאת, ביד ושם מבינים כי תהליך המסירה אינו פשוט לרבים מן המוסרים, אף שהם רואים בו אפשרות לסגירת מעגל. לכן, המפגש איתם נעשה ברגישות רבה; ביד ושם ערוכים לקלוט, לשמר, לקטלג ולהפוך את החומרים לנגישים כדי לאפשר לציבור החוקרים, לאוצרי תערוכות, לאנשי חינוך, לתלמידים ולקהל הרחב ללמוד מהם על קורות היהודים בתקופת השואה. למוסרי מסמכים או תצלומים, יינתן עותק דיגיטלי של התיעוד המקורי.
האם ברשותכם פריטים מתקופת השואה? מוזמנים להגיע לימי האיסוף המרוכזים שייערכו בחודש מאי במספר מקומות ברחבי הארץ.
פורסם לראשונה: 17:03, 04.05.25
