האם האמונה באלוהים הופכת אותנו לבני אדם נדיבים יותר ואכפתיים כלפי הזולת? לפי מחקר ישראלי-אמריקני שפורסם בירחון המדעי Psychological Science התשובה ברורה: אנשים שמאמינים באלוהים נוטים להיות נדיבים יותר כלפי אחרים – ואפילו כלפי אויבים – ב-11% יותר מאשר אנשים לא מאמינים.
<< הכול על העולם היהודי – בדף הפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
הניסוי שערכו החוקרים, ביניהם ד"ר אלון וישקין מהפקולטה למדעי הנתונים וההחלטות בטכניון, כלל תרגילי סימולציה עם כסף אמיתי. השתתפו בו מעל ל-4,700 יהודים ישראלים ופלסטינים מוסלמים מהמזרח התיכון, נוצרים ממספר זרמים שונים מארצות הברית, וכן הינדואים, נוצרים ומוסלמים מפיג'י.
1 צפייה בגלריה
קמפיין לקירוב לבבות בין יהודים למוסלמים
קמפיין לקירוב לבבות בין יהודים למוסלמים
קמפיין לקירוב לבבות בין יהודים למוסלמים
(צילום: youtube)
הנסיינים קיבלו סכומי כסף קטנים במעטפות גדולות, כמו גם שתי מעטפות קטנות יותר – אחת עם התווית "שלי" והשנייה עם התווית "תן לאדם אחר". הם היו יכולים לשמור את כל הכסף לעצמם, לתת את כולו או לחלק אותו. מי שרצה לחלק כסף לאחרים יכול היה להכניס כספים למעטפה שכותרתה "תן לאדם אחר". המעטפה הזו הושמה בחזרה במעטפה הגדולה יותר. תחילה נאמר למשתתפים לעשות מה שהם חושבים לנכון בעת חלוקת הכסף. מאוחר יותר, הם חזרו על הניסוי לאחר שהתבקשו לחשוב על אלוהים או לחשוב מה אלוהים היה רוצה שהם יעשו.
קראו עוד בערוץ היהדות:
התברר שחשיבה על אלוהים הובילה לעלייה כוללת של 11% בנתינה ביחס למה שהנסיינים נתנו בהתחלה, ללא קשר לזהות האדם המקבל או רמת האיום ממנו. כך, למשל, פלסטינים שחיים במחנות פליטים נתנו יותר כסף כשחשבו על אללה, בכלל זה גם ליהודים מישראל, ונהפוך הוא. החוקרים אומרים שכשאנשים התבקשו לחשוב על האלוהים שלהם, הם נתנו סכום כסף גבוה יותר – וזה לא היה תלוי אם מקבל הכסף חבר בקבוצה עוינת או לא. המסקנה הייתה שהאמונה עודדה נדיבות ללא קשר לזהות.
בעוד אנשים דתיים נוטים לתת יותר לארגוני צדקה, קשה לדעת אם הדת הופכת אנשים לנדיבים יותר או שדווקא אנשים נדיבים יותר נוטים להצטרף לקבוצות דתיות.

לבודד את חשיבות האמונה הפרטית

נוכח התוצאות, האם יכול להיות שבניגוד לדעה הרווחת על כך שדתות מחרחרות ריב ומדון, הן דווקא יכולות לגשר בין סכסוכים? החוקרים מסבירים שהתוצאות מצביעות על כך שחשיבה על אלוהים עשויה לקדם שיתוף פעולה על פני פערים שונים, אבל לא סביר שאמונות דתיות במציאות תמיד מקדמות הרמוניה. לדבריהם, לכן היה להם חשוב לשאול ספציפית על אלוהים – ולא על זהות דתית – כי רצו לנטרל כל הטיה חברתית או נורמות ובמקום זה לבודד את האמונה הפרטית: מה אלוהים רוצה מהאנשים שהם יעשו – במקום השאלה מה חבר טוב בקבוצה הדתית שלהם עשוי לעשות.
פלסטינים שחיים במחנות פליטים נתנו יותר כסף כשחשבו על אללה, בכלל זה גם ליהודים מישראל, ונהפוך הוא. החוקרים אומרים שכשאנשים התבקשו לחשוב על האלוהים שלהם, הם נתנו יותר כסף
כך או כך, המחקר מצביע על כך שאלמנט האמונה באלוהים בדת אינו בהכרח אשם בהתנהגות אנטי-חברתית. לדברי החוקרים זה ממצא חשוב, כי הדת נתפסת לעיתים קרובות כמניע של עימות למרות העובדה שכמה היבטים שלה עשויים לקדם מידה רבה יותר של סובלנות. במילים אחרות, אמונה באלוהים יכולה להקטין את המידה שבה בני אדם עושים דה-הומניזציה של מי ששונה מהם.