לאחר הפיגוע האנטישמי בבית הכנסת "עץ חיים" בפיטסבורג בשנת 2018, שבו נרצחו 11 בני אדם, נתקל בני זלקוביץ' בכתבה שתיארה באופן מפורט את הטיפול של אנשי חברה קדישא בַּחללים. קריאת הכתבה דחפה אותו לעשות מעשה ולהתנדב בארגון היהודי העוסק בטהרת המת ובקבורה. "גדלתי בפיטסבורג. זה לא היה בית הכנסת שלי, גרתי בחלק אחר של העיר, אבל הכרתי את המקום", הוא מעיד. "העובדה שזה קרה במקום שהכרתי היטב הפכה את המוות לנוכח ומפחיד מאוד".
זלקוביץ' החליט לאתגר את עצמו וללמוד להכיר מקרוב דווקא את מה שהפחיד אותו כל כך. את ההתנדבות בחברה קדישא הוא תרגם לסרט אנימציה קצר ונוגע ללב, "החֶבְרה הקדושה" (The Sacred Society), שנוצר בטכניקה של הנפשה באמצעות חול. בסרט נשמעים קולותיהם של מתנדבי חברה קדישא בארצות הברית, בהם זלקוביץ' עצמו, שמספרים על מלאכת הכנת הגופות לקבורה.
קדימון לסרט "The Sacred Society"
הסרט, שאורכו 12 דקות וחצי, יוקרן בסינמטק תל אביב במסגרת פסטיבל אנימיקס – הפסטיבל הבינלאומי לאנימציה, קומיקס וקריקטורה, שיתקיים בשבוע הבא (5–9 באוגוסט). הוא יוקרן באנגלית עם כתוביות לעברית במסגרת "התחרות הבינלאומית לסרטי דוקומציה", המוקדשת להנפשה תיעודית, ב-6, ב-7 וב-8 באוגוסט.
זלקוביץ' (48), יהודי אמריקני המתגורר בעיר קולומבוס באוהיו עם אשתו ושני ילדיו, הצטרף למערך המתנדבים המקומי של חברה קדישא בשנת 2019, זמן לא רב לפני שפרצה מגפת הקורונה. "עד אז קראתי על חברה קדישא בעקבות טרגדיות המוניות, בישראל ובארצות הברית, ולא הייתי מודע כל כך לפעילות היומיומית שלה", הוא משתף בריאיון ל-ynet.
במסגרת תהליך הטהרה היהודי המסורתי, רוחצים את המת מספר פעמים ומנקים את הגוף בצורה יסודית. לאחר מכן מלבישים אותו בתכריכים מפשתן. גברים עוסקים בטהרת גברים ונשים עוסקות בטהרת נשים. בחלק מהמקרים של מוות טרגי ופתאומי, כמו במקרה של נרצחים, המתים נקברים בבגדיהם ללא טהרה – כדי לוודא שכל דמם ייקבר.
אתה מגדיר את עצמך יהודי אתאיסט. מה משך אותך לטקסים דתיים?
"למדתי בבית ספר יהודי וזה תמיד היה חלק חזק מאוד מחיי המשפחה שלי וממי שאני", מסביר זלקוביץ', "אנחנו עורכים בבית סעודת שבת והילדים שלי הולכים לבית ספר יהודי. כשאני מקבל קריאה, על מישהו מהקהילה שנפטר, ואנחנו עורכים את הטקסים האלה כדי לכבד אותו – אני לא צריך הסבר על-טבעי כדי שזה יהיה בעל ערך עבורי. אני בר מזל שלא איבדתי קרובים רבים, ההורים שלי ואחים שלי עדיין בחיים. רציתי לנסות להפוך את המוות לקצת פחות מפחיד, באמצעות הפיכתו לנוכח יותר. זה משהו שמחבר אותי לקהילה, מחבר אותי לסבא וסבתא שלי, מחבר אותי לאנשים לפני אלף שנה".
6 צפייה בגלריה
"מתנדבים מהקהילה מתאחדים כדי לומר: האדם הזה כאן היה אחד מאיתנו". מתוך הסרט "The Sacred Society"
וגם למסורת.
"כן, בהחלט. אבל זו לא רק מסורת במובן המופשט. זו מסורת שאנשים עסקו בה כי היו דברים על היקום שהם ניסו להבין, שאלות על חיים ומוות שאף אחד לא מצא להן תשובה מושלמת. הזמן שלנו מוגבל והחיים מלחיצים, גם הרעיון של יום מנוחה בשבת הוא חלק מזה. זה דבר מעשי שעושים כי הוא עוזר להפוך את העולם להגיוני יותר. אני חושב שבמקרה של חברה קדישא הרעיון הוא שמתנדבים מהקהילה מתאחדים כדי לומר: האדם הזה כאן היה אחד מאיתנו. הוא חלק מהמשפחה המורחבת הגדולה שלנו. אנחנו מחוברים ואנחנו מכבדים את אנשי הקהילה".
כולם כמו הכהן הגדול
זלקוביץ' החל לשוחח עם חבריו המתנדבים, וקיים כשבע שעות של ראיונות. בין השאר הוא פגש עוד אתאיסטים בחברה קדישא בקהילתו. "אחת השאלות ששאלתי אנשים הייתה האם הם מאמינים באלוהים. חלקם האמינו וחלקם לא", הוא מגלה. "בעיניי זה מעניין, שכולם נמשכים לאותה פעולה מעשית, ללא קשר לשאלה האם הם מאמינים בתאולוגיה שמאחוריה".
יש חלק בתהליך טהרת המת והכנתו לקבורה שמשך את תשומת ליבך באופן מיוחד?
"בסיום הטהרה מלבישים את כולם אותו דבר. התכריכים הלבנים אמורים לסמל את בגדי הכהן הגדול בבית המקדש. הרעיון הוא שכל אדם, לא משנה מי הוא, מולבש כמו הכהן הגדול כשהוא נכנס לקודש הקודשים ביום הכיפורים. בעיניי זה יפהפה".
על שגרת המתנדבים בחברה קדישא במקום מגוריו הוא מספר: "לפעמים נעבור ארבעה או חמישה שבועות בלי קריאה, ואז יהיו לנו שלוש קריאות בשבוע. יש רשימת תפוצה שאליה נשלחות הודעות – 'פלוני מת. מי זמין מחר בערב בשבע?' – לפעמים אני זמין, ולפעמים לא. טוב שיש לנו מספיק אנשים".
הוא פגש אנשים שמעורבים מאוד בקהילות היהודיות שלהם, ומקיימים ריטואלים דתיים באופן קבוע, אבל לא ידעו דבר על הנושא. "אני קצת המום לגלות כמה מעט אנשים יודעים על זה. זה משהו שלא באמת מלמדים עליו ולא באמת מדברים עליו", הוא מסביר. "אני יודע שיש היבט של חשאיות שמעורב בזה. אני חושב שזה חלק ממעגל החיים. אנשים ניגשו אליי ואמרו: איבדתי מישהו קרוב, בשנה או בשנתיים האחרונות – אח, אמא או דודה – והיה לי חשוב כל כך לדעת איך טיפלו בו, לדעת שהייתה קבוצה של אנשים שהיו עדינים, אוהבים ומכבדים כל כך שדאגו לו".
יש חלקים קשים בסרט, שבהם עוסקים בילדים שנפטרו ופתאום צריך להכין אותם לקבורה.
"זה כמובן בלתי נמנע. למזלי באופן אישי לא קיבלתי עד היום קריאות לטפל במקרי מוות שבהם היו מעורבים ילדים. אנשים אחרים טיפלו במקרים כאלה. אחד שעוסק בתחום תקופה ארוכה אמר: 'אילו הייתי צריך להכין תינוק לקבורה, אני חושב שזו הייתה הפעם האחרונה שהייתי עושה את זה. אני לא יודע אם הייתי יכול לעשות את זה שוב אחרי דבר כזה'. מישהו אחר אמר: 'זה לא משנה. אם צריכים אותי, אני שם'. אני לא יודע איך אגיב אם היום הזה יגיע, חס וחלילה. היה מקרה שבו היה מישהו שצעיר ממני בכמה שנים, שזה יוצא דופן. זו חוויה שונה. זה לא קל, אבל כולם מטופלים באותו אופן, וזה חלק מהיופי".
אתה יודע, יש בישראל אנשים מהרבנות הצבאית ומזק"א שטיפלו בקורבנות טבח 7 באוקטובר וסובלים בגלל זה מפוסט-טראומה.
"אני לא יכול לדמיין את הזוועות של מוות אלים כזה. אני לא יכול להתחיל לדמיין כמה זה קשה, זו חוויה שונה לגמרי. הלוואי שלעולם לא אצטרך להיות במצב הזה".
מדוע בחרת דווקא בטכניקה של אנימציה באמצעות חול?
"בלימודי האנימציה זו הייתה אחת הטכניקות שהיינו צריכים לתרגל, וכל חבריי לכיתה שנאו אותה. הם יצאו מהכיתה ואמרו: 'לעולם לא אעשה את זה שוב'. מסיבה כלשהי, אני הרגשתי שזה שלי. כשאתה מצייר בעיפרון, יש לך פיסת נייר לבנה ואתה מניח עליה קו שחור. כאן יש לך מעין חלל שחור ואתה גורע ממנו כדי לחשוף את האור. משהו בתהליך ההפוך הזה התאים לי. אני עובד עם חול כבר יותר מ-20 שנה. זה משהו שאני יכול לעשות לבד בבית, במשרד שלי. זה לא תופס הרבה מקום. אני חושב שזה הגיוני לפרויקט הזה ספציפית כי כל הרעיון של החול הוא שאתה יוצר ציור ואז הורס חלק ממנו כדי ליצור את הפריים הבא. כל תמונה היא די שברירית. נוגעים בה או נושפים עליה, החול זז והתמונה נעלמת. עם חול תמיד צריכים להתקדם הלאה כי כל תמונה חדשה נוצרת מהקודמת. יש כאן סמליות יפה מאוד לחיים. זה גם מתחבר לרעיון שאנחנו באים מעפר".
סולידריות בין יהודים
זלקוביץ' נולד למשפחה יהודית באוטווה, קנדה. הוא אנטימטור המתמחה באנימציית סטופ מושן, סופר ומחזאי, וגם מלמד אנימציה באוניברסיטת אוהיו סטייט. בין השאר, הוא היה אנימטור מוביל בסדרת הטלוויזיה "רובוט צ'יקן" ועבד על אנימציה לסצנות מיוחדות ב"משפחת סימפסון", ב"סרט לגו" ובסדרה "מודוק". הסרט הקודם שלו שנעשה באנימציית חול, "The Erlking", הוקרן בפסטיבלים נחשבים כמו סאנדנס ואנסי. הוא כתב מחזמר בשם "מתנת הגולם" (The Golem's Gift), שמתכתב עם מוטיבים יהודיים וצפוי לעלות בבכורה ב-2026.
חווית אנטישמיות באופן אישי מאז 7 באוקטובר 2023?
"לא באופן אישי, אבל ברור שאנחנו רואים אבטחה מוגברת באירועים יהודיים. הבת שלי, בת 14, הלכה לבית מרקחת מקומי ומישהי ניגשה אליה והתחילה להאשים אותה בהרג פלסטינים. האישה הזו כנראה ראתה שהיא ענדה מגן דוד או את האותיות של שמה בעברית. הבת שלי הייתה כמובן המומה מזה. היא רק הלכה עם סממן יהודי ואישה אקראית הציקה לה בחנות".
בעיניו, הפעילות של חברה קדישא היא דוגמה טובה לסולידריות בין היהודים באשר הם. "במסגרת הסכמה בין בתי הכנסת באזור, כאשר נפטרים יהודים שאינם חברים באף בית כנסת, שאין להם כסף ואין להם משפחה, יש תורנות בין בתי הכנסת ובכל פעם חברה קדישא של קהילה אחרת מטפלת במקרה ומשלמת על ההלוויה. הרעיון הוא שבתי הכנסת השונים לוקחים אחריות על כולם, גם על מי שהיה מנותק מהקהילה", הוא מספר.
היום אתה פחות מפחד מהמוות, או שהפחד עדיין שם?
"הפחד הזה הוא חלק מלהיות אנושי, אין דרך לחמוק מזה. אבל אני חושב שבהחלט מנחם לדעת שגם כאשר מישהו שאני מכיר נפטר, ממשיכים לדאוג לו. הוא לא מפסיק להיות אדם הראוי לטיפול עדין רק מפני שהוא כבר לא נושם. אנשים ידאגו לאדם הזה שאהבתי כמו שהייתי רוצה שידאגו לו. אני לא יכול לומר שזה מעלים את הפחד מהמוות, אבל זו תזכורת לכך שיש אהבה מהקהילה ברגעים האלה, ואני חושב שזה מועיל".
