רב, איש חינוך, מלמד תורה ומנהיג רוחני – וגם פוליטיקאי, עסקן ציבור ואיש שירות המדינה: בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים הלך לעולמו הרב חיים דרוקמן, ממנהיגי הציונות הדתית, והוא בן 90. בשנה האחרונה הידרדר בהדרגה מצבו הרפואי של הרב והוא אושפז בהזדמנויות שונות. במהלך החודש חלה בקורונה, גופו הלך ונחלש, והיום הוא נפטר. רבבות צפויים ללוות אותו בדרכו האחרונה. מסע ההלוויה יחל מחר (יום ב') ב-12:00 ביישוב מרכז שפירא, שם גר הרב, ויסתיים בבית העלמין משואות יצחק שבו ייטמן.
הרב דרוקמן, חתן פרס ישראל על מפעל חיים, נחשב ל"זקן הרבנים" בציבור הדתי-לאומי ולאחד המנהיגים המשפיעים ביותר עליו ועל נציגיו הפוליטיים בעבר ובהווה. כאיש תורה ואיש חינוך, הוא עמד בראש ישיבת אור עציון שביישוב מרכז שפירא והיה נשיא מוסדותיה, ונוסף על כך כיהן, בין השאר, כחבר הנהלת תנועת הנוער בני עקיבא, כיו"ר מרכז הישיבות והאולפנות שלה וכנשיא איגוד ישיבות ההסדר. בעבר היה ממובילי תנועת ההתיישבות "גוש אמונים" וראש מערך הגיור הממלכתי במשרד ראש הממשלה – וגם חבר כנסת וסגן שר הדתות מטעם המפד"ל.
חיים דרוקמן נולד בעיירה קוטי שבפולין (כיום אוקראינה) בנובמבר 1932 והתחנך במוסדות יהודיים מקומיים. כשהיה ילד בן 7 פרצה מלחמת העולם השנייה, ומשפחתו הצליחה להסתתר מהנאצים ולהימלט לרומניה. בהמשך מסרו אותו הוריו לזוג חשוך ילדים, שעימם עלה לישראל בגיל 11. לאחר השואה התאחדה המשפחה בארץ. כאן למד דרוקמן בכפר הרא"ה, "אם ישיבות בני עקיבא", והתגייס לגרעין נח"ל של תנועת הנוער הדתית.
את פעילותו הציבורית החל כבר לפני גיל 20, כאשר הצטרף להנהלה הארצית של התנועה, במקביל ללימודיו בישיבה היוקרתית מרכז הרב בירושלים, שבה גם לימד בהמשך. בשנים הבאות שימש כשליח מטעם בני עקיבא בארה"ב, ולאחר שחזר ארצה הקים את ישיבת אור עציון שבראשה עמד עד יום מותו.
בין גוש אמונים למערך הגיור
בשדה הפוליטי היה הרב דרוקמן פעיל בתנועת ההתיישבות "גוש אמונים", ובבחירות 1977 הוצב במקום השני ברשימת המפד"ל לכנסת אחרי היו"ר יוסף בורג. בממשלת בגין השנייה מונה לסגן שר הדתות, אך פרש מהתפקיד כעבור כחצי שנה במחאה על אישור הנסיגה מחבל ימית. לקראת פינוי יישובי סיני עבר לגור במקום עם בני משפחתו וכמה תלמידיו, לאות הזדהות עם התושבים. בבחירות 1984 התמודד לכנסת במסגרת רשימה חדשה, מורשה, כנציג מחנה הציונות הדתית (מצ"ד), וב-1986 חזר למפד"ל – ממנה פרש אחרי שנתיים. ב-1999 שב אל החיים הפוליטיים כמספר 2 במפלגה, נבחר לכנסת ה-15 והשלים את הקדנציה.
ב-2004 מינה אותו ראש הממשלה דאז אריאל שרון לראש מערך הגיור הממלכתי, במטרה להביא לגידול משמעותי בגיוריהם של מאות-אלפי עולי ברית המועצות וצאצאיהם שאינם יהודים על פי ההלכה – יעד שאותו ראה שרון כמשימה לאומית. כדיין גיור בעצמו, נודע דרוקמן כמי שנקט קו הלכתי מקל יחסית, והוא ספג על כך ביקורת חריפה מרבנים חרדים ושמרנים. באחת מפסיקות בית הדין הגדול נקבע כי אין להכיר בגיוריו, ובעקבות כך המליצה נציבת תלונות הציבור על שופטים להדיח את הדיין הרב אברהם שרמן שכתב זאת.
לאחר פרישתו ממערך הגיור, ביסס הרב דרוקמן את מעמדו כמנהיג רוחני בולט בציונות הדתית, המסמל באישיותו את "החוט המשולש" של התנועה – החיבור בין ארץ ישראל, תורת ישראל ועם ישראל. בעידן של פילוגים במגזר, הוא היה לדמות רבנית ייחודית המקובלת על הזרמים השונים בו, ובעל השפעה רבה, ציבורית ופוליטית, כמעט מקצה לקצה. בשנים האחרונות, למשל, הדריך והכווין את נפתלי בנט ומתן כהנא הדתיים-ליברלים – גם לאחר שהתנגד באופן פומבי להחלטתם להקים ממשלה עם מפלגות שמאל ועם רע"ם, ולמרות תמיכתו המוצהרת במפלגתו של בצלאל סמוטריץ' השמרן. דרוקמן זכה להערכה רבה גם ממנהיגי המדינה הלא-דתיים שראו בו מנהיג פרגמטי ומאופק, גורם מתון וממתן.
הערכה ממסדית – לצד ביקורת ציבורית
בזכות מעמדו הפך הרב חיים דרוקמן כתובת להכרעה בסוגיות דת ומדינה וליישוב סכסוכים בין החברה הדתית לשלטונות – ובצה"ל בפרט. כנשיא איגוד ישיבות ההסדר הוא היה גורם מפשר וממתן המחלוקות שהתגלעו בין הצבא לחיילים הדתיים סביב תנאי השירות ושילובן של נשים ביחידות. עם זאת, בשנת 2004 הצטרף לעשרות רבנים שקראו לסירוב פקודה במקרה של משימה לפינוי יישובים יהודים.
ביום העצמאות תשע"ב זכה הרב בפרס ישראל על מפעל חיים, ובנימוקי השופטים יוחסה לו בהקשר זה "תרומה ניכרת וחשובה לקירוב בין חלקי העם מתוך אהבת ישראל אמיתית" ונכתב כי "חינך את תלמידיו לשילוב של תורה ארצישראלית שמביאה לידי מעשה בחיי היום-יום ובהתערות בחברה הישראלית על כל חלקיה". ועדת הפרס ציינה עוד כי הרב דרוקמן "מעורב בפתרון סכסוכים עמוקים העומדים בלב החברה הישראלית בתחומי הדת והמדינה, החינוך ומערכת היחסים בין חלקי החברה השונים".
עם זאת, ספג הרב דרוקמן במשך השנים ביקורת ציבורית, בעיקר פנים-דתית, על תפקודו הלקוי לכאורה בשתי פרשיות חמורות שבהן רבנים בכירים ביצעו מעשים מגונים בתלמידיהם.
את ראש ישיבת בני עקיבא נתיב מאיר, הרב זאב קופולוביץ', שהורשע ב-1999, הרחיק מהמוסד כשנודעו לו התלונות – אך לא דיווח עליהן למשטרה; על דרך טיפולו בפרשת קופולוביץ' ספג הרב דרוקמן ביקורת גם מהיועץ המשפטי לממשלה דאז, אליקים רובינשטיין. שנים מאוחר יותר, הוא העניק גיבוי לרב מרדכי (מוטי) אלון ואפשר לו למסור שיעורי תורה בישיבת אור עציון – גם לאחר הרשעתו ב-2013. מאוחר יותר חזר בו והודה כי טעה כאשר האמין בחפותו של אלון.