ממשלת הימין מנסה לחזק את יהודה ושומרון, אבל בפועל יש מי שלא מכיר בהחלטות שניתנות שם על ידי גופים של המדינה: יותר משנתיים לאחר שהתגרשה ממי שהיה בן זוגה, גילתה אפרת עשור כי הסכם הגירושין ופסק הדין שבידיה אינם תקפים לצורך אכיפה. הסכם הגירושין שנחתם בבית הדין הרבני באריאל קבע כי אב הילדה המשותפת ישלם לאם 2,500 שקלים מדי חודש עבור גידול הילדה, אך בחודשים האחרונים כאשר אפרת בקשה מהוצאה לפועל סיוע במימוש הפסיקה - היא גילתה לתדהמתה כי פסק הדין כלל לא תקף. הסיבה: בית הדין נמצא מחוץ לקו הירוק, וכדי שיהיה לו תוקף יש צורך בחתימה של קצין משפטי במנהל האזרחי – בעל הסמכות ביהודה ושומרון, דבר שלא ידעה עליו כשקבילה את ההחלטה בזמן הגירושין.
כעת, במקום שהרשויות ישלימו את ההליך ביניהן, עשור נאלצת להתרוצץ בין בית הדין, הרבנות והמינהל האזרחי בניסיון להשיג את החתימה שתאפשר לה לגבות את דמי המזונות המגיעים לה, כפי שפסק בית הדין הרבני.
אפרת היא לא היחידה שנקלעה לאותו תסריט מתסכל. בעבר היו מתווים שונים כמו החתמת הקצין על ידי בית הדין, דבר שחסך את עוגמת הנפש והתסבוכת, אלא שכיום אין שום מהלך כזה ומי שנופל בין הכסאות הן הנשים, שלא יודעות כיצד לממש את זכויותיהן.
"קיבלתי את ההסכם, חתום על ידי הדיין, וקיבלתי מסמך שמאשר שאני גרושה. יצאתי משם והייתי בטוחה שבזה הסתיימה סאגת הגירושין הארוכה והמייגעת שלי", סיפרה עשור. "במשך שנתיים וחצי לא קיבלתי שקל וגידלתי את הילדה לבד. כשהחלטתי לגבות את המזונות דרך ההוצאה לפועל הגעתי עם כל המסמכים והקבלות בצורה מסודרת, ואז אמרו לי שפסק הדין מאריאל לא קביל כל עוד קצין מטה משפטים לא חותם עליו".
עשור סיפרה כי נדהמה מהדברים שנאמרו לה: "הייתי בהלם. שאלתי מה הקשר בין הצבא להסכם הגירושין שלי. אמרו לי שבלי החתימה הזאת מבחינתם ההסכם לא שווה כלום. הפנו אותי לבית הדין כדי שיחתימו את המסמכים, אבל כשהתקשרתי ואף הגעתי לשם, כמעט אף אחד לא ידע על מה אני מדברת. גם במוקד הארצי של בתי הדין אמרו שמעולם לא שמעו על הדרישה הזאת. ובינתיים לא יכולתי לפתוח תיק בהוצאה לפועל ולא לגבות את המזונות שמגיעים לי כחוק".
למרות החוק הברור ופסק הדין שנתן בית הדין הרבני, עשור טורטרה בין הרשויות. "אחר כך נאמר לי שהעניין בכלל לא קשור לבית הדין אלא לצבא, ושאני צריכה לטפל בזה בעצמי", היא סיפרה. "הגעתי למינהל האזרחי בבית אל, וגם שם הנציגה לא ידעה על מה אני מדברת. רק אחרי שבדקה חזרו אליי עם רשימת מסמכים נוספת וביקשו גם את ההחלטה שמאשרת את ההסכם, לא רק את ההסכם עצמו. עכשיו אני צריכה לחזור שוב לבית הדין, לשלם על המסמך, ואז להגיע לבית אל כדי להשיג את החתימה".
הכניסה לאריאל
(צילום: AP)
לדבריה, היא חוששת לנסוע לבית אל, אזור שאינה מכירה. "אמרו לי שאפשר אולי לשלוח את המסמכים במייל, אבל ביקשו מקור חתום דיגיטלית, בעוד שבית הדין נתן לי מסמכים עם חתימה ידנית", סיפרה עשור. "אני מרגישה שאני תקועה בין הצבא לרבנות, כשבזמן הזה החובות ממשיכים להצטבר ואני לא יכולה לגבות אותם. כבר לקחתי חמישה ימי חופש עבור כל הסחבת הזאת. מזונות אפשר לגבות מקסימום שנתיים אחורה. מה שאומר שכל יום שעובר ואני לא גובה אותם, אני מאבדת כסף מעבר לאלפי השקלים שכבר איבדתי. ואני חושבת על נשים אחרות עם כמה ילדים שאין להן את האפשרות לעשות את זה. אם צריך את החתימה הזאת, הרשויות צריכות לדאוג לה מראש. אני לא אמורה לרדוף אחרי הצבא ואחרי בית הדין כדי שפסק הדין שלי יהיה תקף".
אפרת, כאמור, אינה היחידה שנתקלה באבסורד הזה. בחודשים האחרונים פנו עוד חמש נשים לבית הדין עם מקרה זהה. בעבר נבחן פתרון בדמות הצבת קצין שיישב בכל יום דיונים בבית הדין ויחתום במקום על כל מסמך, הדבר עוד נבחן.
מהנהלת בתי הדין הרבניים נמסר בתגובה: "אכן יש מקרים בודדים כאלה אך לא מדובר בתופעה. יחד עם זאת כל מקרה המובא בפנינו הוא עולם ומלואו. לפני כשנתיים הייעוץ המשפטי של בתי הדין הרבניים בא בדברים עם משרד המשפטים, משרד הביטחון והייעוץ המשפטי של איו"ש כדי לייתר את החתימה על ידי הסמכת נציג בית הדין, אולם הובעה התנגדות להצעה מטעמים משפטיים והנושא ירד מהפרק. הנהלת בתי הדין הרבניים תסייע ככל האפשר על מנת להקל על בעלי הדין".
מהמנהל האזרחי לא נמסרה תגובה.
