"עָם כְּלָבִיא" – זה השם שניתן למבצע הדרמטי של צה"ל שנועד לסכל את תוכנית הגרעין האיראנית, ובמסגרתו בין השאר חוסלו מפקד משמרות המהפכה והרמטכ"ל האיראני. לשכת נתניהו סיפרה שכבר אתמול (ה'), עוד בטרם החלה מתקפת המנע, הטמין ראש הממשלה פתק בין אבני הכותל המערבי עם המילים: "עם כלביא יקום וכארי יתנשא".
מקור שמו של המבצע הוא בפסוק המופיע בפרשת בָּלָק מספר במדבר: "הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא, לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה" (במדבר כ"ג, כ"ד). הוא לקוח מתוך נבואתו הידועה של בִּלְעָם בן בְּעוֹר.
מנזקי התקיפה באיראן
התנ"ך מתאר כיצד מלך מואב, בלק בן ציפור, חשש מפני בני ישראל שהיו בעיצומו של מסעם במדבר, לאחר יציאת מצרים. לפי הסיפור המקראי, בלק ביקש מזקני מואב ומִדְיָן לשכור את בלעם, שמתואר כמעין נביא או קוסם, כדי שיקלל את עם ישראל. בשלב הזה בסיפור, אלוהים נגלה אל בלעם בחלום ומזהיר אותו שלא יסכים לצאת למשימה נגד עם ישראל, "כי ברוך הוא". כדי לשכנע את בלעם בכל זאת לקלל את העם, בלק שולח אליו עוד שליחים "רבים ונכבדים".
הסיפור נמשך כאשר אלוהים מתגלה שוב אל בלעם בלילה, והפעם נותן את הסכמתו לכך שבלעם ילך, בתנאי שבזמן אמת יגיד את מה שהאל ישים בפיו: "קוּם לֵךְ אִתָּם וְאַךְ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תַעֲשֶׂה". בלעם רוכב על אתונו, ובדרך לבלק מתגלה מלאך וגורם לאתון להפסיק לצעוד.
בלעם מכה את האתון כדי שתזוז ותמשיך במסע, ובשלב הזה מתרחשת בעלילה התפתחות ניסית – אלוהים "פותח את פי האתון": "וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם מֶה עָשִׂיתִי לְךָ כִּי הִכִּיתַנִי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים". בלעם משיב: "הִתְעַלַּלְתְּ בִּי, לוּ יֶשׁ חֶרֶב בְּיָדִי כִּי עַתָּה הֲרַגְתִּיךְ". האתון מביעה שוב תרעומת על כך שהיא סופגת מכות למרות נאמנותה ארוכת השנים אליו. המלאך מתגלה לעיני בלעם ושואל אותו מדוע הוא הכה את האתון, ובלעם מודה שחטא ומסביר שלא ידע כי המלאך ניצב שם. המלאך חוזר בפני בלעם על המסר שנאמר לו עוד קודם: הדרישה שיאמר אך ורק את דברי אלוהים.
בסופו של הסיפור המופיע בתורה, מטרתו של בלק לא הושגה. פעם אחר פעם, במקומות שונים, בלעם לא מצליח לקלל את עם ישראל – ובמקום קללות יוצאות מפיו ברכות, הנוגעות בין השאר להתגברות של העם על אויביו. בין שאר דבריו הוא אומר: "הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב", "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל", "מְבָרֲכֶיךָ בָרוּךְ וְאֹרְרֶיךָ (מקללך) אָרוּר", וכן את הפסוק שלשמו התכנסנו: "הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא, לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה". הפסוק מבטא נבואה שעם ישראל יגבור על אויביו, כמו אריה שאוכל טֶרֶף.
אגב, המשפט "עם כלביא יקום וכארי יתנשא" הוא דוגמה ל"תקבולת נרדפת" – אמצעי ספרותי שנעשה בו שימוש פעמים רבות בתנ"ך. התקבולת מורכבת משתי "צלעות" (חלקים) המקבילות זו לזו ומביעות רעיון זהה. זה אולי נשמע חזרתי, אבל זה מכוון: מדובר בצמדי מילים נרדפות, והחזרה על התוכן נובעת כפי הנראה מרצון להדגיש את המסר ולייפות את הטקסט. המילה "כלביא" מקבילה ל"כארי" (שכן לביא היא מילה נרדפת לאריה), והמילה "יקום" מקבילה ל"יתנשא".
