הרב עקיבא הכרמי, ששימש כרבה של קריית שמואל במשך כ-60 שנה, קבע עיקרון בבית הכנסת שלו בקריה החיפאית, שלפיו כל מי שלא שירת בצבא לא רשאי לקבל עלייה לתורה. התפיסה הציונית הדתית הגאה הזאת הייתה צריכה לעמוד מול עיני מנהיגיה ורבניה של הציונות הדתית כיום.
הנהגות אלה של הרב הכרמי לימדו על המהות האמיתית של היכולת לשלב בין אהבת התורה והעם לצורך לשאת את החברה הישראלית והמדינה, בכל מטלותיה והגשמת ערכיה. במקום זאת, אנו שומעים שפה רפה ה"מגנה" את אותו רב חרדי שקורא לבניה של יהדות פאר זו "רשעים", "רוצחים" ושאר "מחמאות" למי שנתנו את חייהם למדינה בשעותיה הקשות ביותר.
המנהיגות הדתית-לאומית הייתה צריכה לקום ולהכריז: נגמרה תקופת האפולוגטיקה! איננו צריכים להתנצל בפני מי שרואה בפלא שאינו מובן מאליו רק מכשיר תועלתני להשגת כספים ומשאבים, ומאידך אינו תורם דבר כאשר המדינה זקוקה לו יותר מכול – כוח אדם שיגן על גבולותיה מול שבעת השפיפונים המנסים לחסל את המדינה ולאבד את אנשיה.
סיפור היסטורי מספר על נשיא ארה"ב הארי טרומן, שתמך בהקמת מדינת ישראל, למרות ההתנגדות של הפנטגון ואנשי הבית הלבן ומשרד החוץ האמריקני באותם ימים. הם אפילו הזהירו שהוא ייקרא "היטלר שני", שכן מה שלא הספיק היטלר לעשות להכחדת העם, יעשו מיליארד מוסלמים שיעלו על המדינה שבחיתוליה וישלימו חלילה את המלאכה.
טרומן השיב למבקריו כי לאורך כל ילדותו ונעוריו קראה אימו באוזניו, ערב ערב, פרק בתנ"ך, שממנו למד על העמידה של עם ישראל בארץ ישראל. אם הגיעה זכות לידיי לסייע לו, הסביר, אעשה זאת במלוא האחריות. בעיני החרדים, גם קביעה עצומה זו אינה אומרת דבר. עבורם, להיות כאן בארץ ישראל זה ממש כמו להיות תחת ממשלה אחרת על פני הגלובוס.
שם הם יברחו מחומה, וגם כאן יפעלו באותו דגם. לכאורה, יצהירו מנהיגיה שלימוד התורה שווה ערך לגיוס ולשירות צבאי, אבל בתוכם יגידו את האמת שאסור לשפוך דם עבור מדינה שאיננה מדינת הלכה. לשיטתם, מותר לעבור על דברי תורה ברורים כמו "וחי אחיך עמך", כמו "לא תעמוד על דם רעך" וכמו "במלחמת מצווה הכול יוצאים, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה", ומותר גם להתעלם מכך שכל קטגוריה בתורה מדברת על יוצאי צבא שכוננו בגופם את ביטחון ישראל. הציונות הדתית הייתה צריכה לזקוף גו, ולהציג את גדולי התורה שלה שיודעים לשלב בין ספרא לסייפא ולהטמיע את המודרנה בעולם עתיק יומין כדי ליצור עולם הרמוני, ערכי ונתינתי לישראל ולעולם היהודי כולו.
חיילי חטיבת חשמונאים
(צילום: שלו שלום)
צריך להחזיר את השם מפד"ל – מפלגה דתית לאומית – שכן אבות התנועה ידעו לסנתז בין אוצרות העבר וההוויה החלוצית העכשווית, שהציבה אתגרים בהגנה על הארץ, התיישבות, חינוך והקמת דור שרואה בכך אידיאלים שצריכים לקרום עור וגידים כאן ועכשיו. הענקת פטור גורף ממעצר של המשתמטים היא יריקה בפרצוף האומה, ובפרצוף כל מי שמקריב והקריב למענה.
היה ראוי להתפכח, להציג אידיאולוגיה אמיתית בעוד מועד ולא לתת לוונדליזם הזה להשתולל בראש חוצות. לשים קו ולהגיד – עצור! אפשר גם בלעדיהם להקים כאן את החלום של יהדות בריאה, תורמת ומגשימה.
קביעתו ההלכתית של הרב עקיבא הכרמי צריכה לעמוד מול עינינו בגאון ובתפארת.
ד"ר שבתאי לובל כיהן כמנכ"ל אוניברסיטת בר-אילן, ושאול מייזליש הוא עיתונאי וסופר. שניהם אנשי הציונות הדתית
