צאצאי ניצולי מחנה העבודה בנובוגרודק שבבלארוס, לצד גורמים יהודיים וארגוני זיכרון, מביעים זעזוע עמוק בעקבות מכירת האתר ליזם פרטי, המתכנן להקים במקום מתחם אינטראקטיבי בתשלום שימחיש את חיי היהודים במחנה.
האתר, שבו נכלאו אלפי יהודים במהלך הכיבוש הנאצי, נחשב לאחד מסמלי ההתנגדות היהודית בשואה. ב-1943, לאחר שהבינו כי גורלם נחרץ, חפרו כ-240 אסירים במשך כשלושה חודשים וחצי מנהרה באורך של כ-200 מטרים מתחת לגדרות המחנה. דרך המנהרה הצליחו אותם אסירים להימלט.
לפי המחקר בספרה של ד"ר בטי ברודסקי כהן, "Tunnel of Hope", בתה של אחת השורדות, לפחות 133 מהם שרדו את הבריחה – נתון ההופך את האירוע לבריחת המנהרה המוצלחת ביותר הידועה מתקופת השואה. רבים מהנמלטים הצטרפו בהמשך ליחידת הפרטיזנים של האחים ביילסקי, בהובלת טוביה ביילסקי, שהצילה יותר מ-1,200 יהודים ביערות בלארוס.
במשך שנים פעל באתר בנובוגרודק מוזיאון קטן להנצחת ההתנגדות היהודית והבריחה הנועזת. לצאצאי הניצולים קשר קרוב ומיוחד עם המקום, הם ביקרו בו מספר פעמים כקבוצה מאורגנת ובשיתוף איתם הוקם שם קיר זיכרון המנציח את שמות הבורחים. בשנת 2012 אף צולם במחנה סרט תיעודי על סיפור הבריחה עם בני הדור ראשון, הדור השני והדור השלישי.
בשנת 2025 נחתם הסכם בין ראש עיריית נובוגרודק לנציגי הארגון היהודי Jewish Religious Union in the Republic of Belarus והארגון הבין-דתי Belarusian MIR foundation, להקמת מוזיאון לזכר השואה וההתנגדות בבלארוס, שיפעל במקום. אלא שבחודש מאי השנה התברר כי האתר נמכר במכירה פומבית ליזם הבלארוסי-אמריקני אנדריי זפולסקי, נשיא חברת Wurtland Oil Works. על פי דיווח שפורסם ב-Jewish News, המכירה הושלמה בתוך פחות מדקה וללא מתמודדים נוספים, ללא ידיעת הארגונים החתומים על ההסכם מ-2025 או צאצאי הניצולים.
כפי שפורסם, התוכנית החדשה לאתר כוללת הקמת מתחם "חווייתי" שעשוי לכלול בובות אדם, גדרות תיל, אפקטים קוליים, סדנאות עבודה המדמות את חיי האסירים ואף שִחזור של מנהרת הבריחה כחלק ממסלול למבקרים. נוסף על כך, נטען כי אחד המבנים ששימשו בעבר לעבודות כפייה של יהודים עשוי להפוך למלון עבור מבקרים המבקשים לחוות "חוויה מלאה".
המהלך עורר מחאה חריפה בקרב משפחות הניצולים, והם יזמו עצומה שעליה חתמו רוב משפחות הצאצאים. בעצומה נטען כי הפיכת המקום לפארק אינטראקטיבי בתשלום היא "ביזוי זכר הקורבנות והפיכת טרגדיה אנושית לאטרקציה".
"המחנה והמבנים הסמוכים אינם רק אתרים היסטוריים עבורנו", כתבו בני המשפחות. "אלה המקומות האחרונים המחברים אותנו להורינו ולסבינו, לאנשים שנרצחו ולמי שנאבקו על חייהם. עבורנו זה מקום קדוש הספוג בדמם של בני משפחותינו".
אחד הצאצאים מוסיף: "אנחנו מאמינים שכל פיתוח של האתר חייב להיעשות ברגישות רבה, תוך מעורבות של המדינה, היסטוריונים, אנשי חינוך והנצחה, ולא להיות מופקד בידי יזמים פרטיים שיכולים לעשות באתר כרצונם. יש במקום פוטנציאל חשוב לחינוך, מחקר והנצחה, אך מעל הכול חובה לכבד את זכרם של הנספים, את מורשתם של הניצולים ואת קדושתו של המקום, ולוודא את ייעוד השטח כמקום הנצחה לדורות קדימה".
ביד ושם מסרו כי לא עודכנו באופן רשמי על הפרויקט, לא התבקשו להשתתף בגיבושו ומנסים לקבל הבהרות לגבי התוכניות החדשות.
מנגד, היזם זפולסקי ושותפו, עורך הדין יוג'ין מלצר, דוחים את הטענות. לדבריהם, אין מדובר בפארק שעשועים אלא במוזיאון שואה חדש שאמור לפעול ללא מטרות רווח. עם זאת, הם אישרו כי נשקל שימוש בבובות, בגדרות תיל ובאמצעי המחשה נוספים במטרה ליצור תצוגה "אותנטית ככל האפשר".
הפרשה מעוררת שאלות קשות בקרב הקהילות היהודיות וצאצאי הניצולים: כיצד נמכר אתר בעל חשיבות היסטורית כה גדולה לאדם פרטי, ללא היוועצות עם הקהילה היהודית, והאם ראוי להפוך מקום שבו נרצחו יהודים ונרשם אחד ממעשי הגבורה הבולטים של השואה למתחם חווייתי בתשלום.
בעיני רבים מצאצאי הניצולים, התשובה ברורה. "את זיכרון השואה ואת זכר הנספים אי אפשר למכור", אומר אחד מהם, "ואת אימת השואה אי אפשר לשחזר כחוויה. על אתר הנצחה וזיכרון אין לגבות מחיר. מדובר בסיפור רגיש ואנושי שעיצב את מי שאנחנו, כדור שני ושלישי, ויש לגשת אליו ביראת קודש. הדבר אמור להרעיד את ליבו של כל מי שזיכרון השואה חשוב לו. אנחנו מקווים שהמקום יחזור להיות, כפי שהוסכם, מוזיאון הנצחה ציבורי ומפוקח".
