בשבוע הבא יציין העולם 80 שנה לשחרור מחנה ההשמדה אושוויץ. כחלק מהאירועים הגלובליים לציון שחרור המחנה תוצג תערוכת "אנשי השואה" במשרד המשפטים הגרמני, כחלק מכנס עולמי למאבק באנטישמיות. בין השאר יוצגו תמונותיהם ועדותיהם של שורדי שואה מאושוויץ, המשתפים את סיפוריהם ממחנה ההשמדה.
את התערוכה יציג הצלם ארז כגנוביץ, נכד של שורדי שואה, שיצר את פרויקט "אנשי השואה" במטרה להיאבק באנטישמיות הגואה ולהנגיש מחדש את הזיכרון ולקחי השואה לדור הצעיר.
לצד תמונותיהם של 40 ניצולי שואה, חלקם הגדול שורדי אושוויץ, יוצגו גם העדויות שלהם מהשואה, כולל התייחסות אקטואלית לאירועי מתקפת הטרור ב-7 באוקטובר והתפרצות האנטישמיות בעולם. התערוכה בברלין תוצג למשך שלושה חודשים ותוצג במקביל גם במוזיאון הלאומי של ארה"ב למלחמת העולם השנייה בניו אורלינס, ותיחשף למאות אלפי אנשים. חלק משורדי השואה שהעדויות שלהם יוצגו שרדו את הטבח בבארי וסיפורם כבר פורסם בעבר.
כחלק מעדויותיהם, שורדי השואה מאושוויץ מעידים שהטבח של 7 באוקטובר החזיר להם את הזיכרונות הקשים ממחנה ההשמדה. הם משתפים על הקושי הרב שהם חוו במהלך מתקפת הטרור של מחבלי חמאס ואחריה. השורדים משתפים שהם לא האמינו ש-80 שנה לאחר השמדת יהדות אירופה, יהודים נטבחים שוב דווקא במדינת ישראל, ומשתפים שהם נדהמו מהגל האנטישמי ששטף את העולם כולו לאחר מכן. בעדויות השורדים האחרונים מאושוויץ מקווים להזכיר לעולם כולו מה קרה לפני 80 שנה באירופה ומה עלול לקרות שוב אם העולם לא יילחם באנטישמיות השוטפת אותו.
ארז כגנוביץ אמר: "בתערוכה החדשה בברלין אני מציג עדויות של השורדים החיים האחרונים מאושוויץ כדי להזכיר לעולם מה קרה רק לפני 80 שנה על אדמת אירופה. אותן עדויות הן תמרור אזהרה בוהק למה שאנטישמיות ושנאה עיוורת עלולות לגרום ולכן עלינו להיאבק באנטישמיות בכל מקום שבו היא מרימה ראש. בתור נכד לשורדי שואה אני חש גאווה גדולה להציג את התערוכה במשרד המשפטים בברלין ומקווה שעדותיהם של השורדים האחרונים מאושוויץ יצליחו לגעת, לרגש ולחבר את קהל הצופים ללקחי השואה. בנוסף, כחלק מפתיחת התערוכה אקיים סדנאות עבור בני נוער גרמנים בכל הנוגע לשימור זיכרון השואה באמצעות צילום, כדי שגם הם יוכלו לשמור על הזיכרון חי ורלוונטי. אני מרגיש שזו זכות גדולה".
בין העדויות המרגשות שיוצגו כחלק מהתערוכה עדותה של אווה ארבן, שורדת שואה מאושוויץ שמתגוררת באשקלון: "אני בין שורדי השואה האחרונים מאושוויץ שראו בעיניים שלהם את ההשמדה של העם היהודי ואני מרגישה שיש לי אחריות לספר על מה שהיה שם – זה חוב שיש לי לששת המיליונים שנרצחו. זו הסיבה שלפני שאני עוזבת את הפלנטה הזו אני מקדישה כמה שיותר זמן לספר על מה שקרה. לאחר 7 באוקטובר, נסעתי במיוחד לגרמניה ודיברתי במשך כחודש בפני יותר מ-6,000 תלמידים גרמנים על מה שאני עברתי בשואה. אמרתי להם שיש להם אחריות גדולה ושהם חייבים להילחם באנטישמיות. כשהם ראו שורדת שואה מאושוויץ, שמספרת להם מה היא עברה, זה גרם להם לחשוב אחרת. ב-7 באוקטובר שמעתי את החדשות וחשבתי לעצמי שזה לא אמיתי".
6 צפייה בגלריה
אווה ארבן. "7 באוקטובר העלה לי את תחושת חוסר האונים שחוויתי בשואה"
(צילום: ארז כגנוביץ)
ארבן הוסיפה: "לקח לי זמן להפנים מה באמת קרה. אני גרה באשקלון ולא רחוק מהבית שלי פגעה רקטה, שמההדף שלה נשברו לי הזכוכיות בבית. 7 באוקטובר העלה לי את תחושת חוסר האונים שחוויתי בשואה. יש לי חברים בעוטף עזה ולא הצלחתי להבין – איך לא באו להציל אותם? איך יכול להיות שיש פוגרום כל כך נורא דווקא במדינת היהודים? העלייה באנטישמיות זה דבר נוראי אחרי מה שקרה לנו. הגרטה הזאת (גרטה טונברג) והסטודנטים בקמפוסים – הם לא נורמליים? איך הם יכולים לקבל את הטבח הנוראי של 7 באוקטובר ואיך הם יכולים להיות אנטישמים? הם שכחו את השואה? ומה שאנחנו עברנו? לא האמנתי ש-80 שנה לאחר אושוויץ תהיה כזו אנטישמיות".
שאול שפילמן, שורד שואה מאושוויץ שמתגורר גם הוא באשקלון, סיפר: "אני מרגיש שיש לי אחריות לספר את הסיפור של מה שקרה לי באושוויץ – זה חשוב שכל עוד יש שורדים חיים הם ימשיכו לספר את הסיפור ושאנשים לא ישכחו לעולם מה אנטישמיות יכולה לגרום. 7 באוקטובר העלה לי את הזיכרונות מאושוויץ אבל זה לא היה כמו בשואה. בשואה רצחו יהודים כל יום, היא הייתה מתוכננת לפרטי פרטים וההשמדה הייתה לאורך שנים – לעומת זאת 7 באוקטובר היה מחדל נוראי שהזכיר אירועים מהשואה".
שפילמן הוסיף: "גם בשואה וגם ב-7 באוקטובר רצחו יהודים רק בגלל שהם יהודים. אני גר באשקלון והיו פה המון טילים ואזעקות אבל לרגע לא חשבתי לעזוב את העיר שלי. ברחתי מספיק בחיים שלי ולא התכוונתי לברוח שוב. העלייה באנטישמיות 80 שנה לאחר אושוויץ היא מפחידה ומזעזעת. יש משהו עכור בגל הזה של האנטישמיות. כשחושבים על זה, אין סיבה אמיתית להיות אנטישמי. בכל העולם ישנם כ-15 מיליון יהודים והם לא מהווים שום איום על העולם. אני לא מבין – מה רוצים מאיתנו? בתור אחד השורדים האחרונים מאושוויץ אני יכול להגיד שהעלייה באנטישמיות היא בלתי נסלחת, כי העולם כבר יודע מה האנטישמיות עלולה לגרום. אני שמח שהסיפור והתמונה שלי מוצגים במשרד המשפטים בברלין, כי אני יודע שכבר אין הרבה שורדי שואה חיים מאושוויץ שיכולים להעיד – ככה אני עדיין יכול להיות קול עבורם".
חיים רענן, ניצולי שואה מקיבוץ בארי, ניצול הטבח ב-7 באוקטובר, אמר: "מעולם לא חשבתי שכניצול שואה, אצטרך להתחבא שוב על חיי. הזדעזעתי לראות ששמונה עשורים לאחר השואה צויר שוב סמל המגן דוד על בתי יהודים ברחבי אירופה וארצות הברית על מנת להפחיד אותם, ממש ימים ספורים לאחר הטבח ההרסני ב-7 באוקטובר. זה מהדהד את הרדיפה האנטישמית שסבלתי בילדותי, לא תיארתי לעצמי שדבר כזה יכול לקרות שוב..."
רות הרן, ניצולת שואה וניצולת הטבח ב-7 באוקטובר מקיבוץ בארי, אמרה: "שרדתי את השואה ושרדתי את הטבח ב-7 באוקטובר. אני יודע להתמודד עם ייסורים וכאב, אבל הפעם אי אפשר להפנים את זה. גופות של תינוקות וילדים צעירים היו מפוזרות על כר הדשא. הכול סביבי ניזוק. אנשים ששרדו את הטבח דיברו על מוות, רצח, נשים שנאנסו והרס הקהילה שלנו. כשורדת שואה, טראומת השואה חזרה אליי. הטבח בשבעה באוקטובר היה שואה שנייה עבורי".
ניצולת השואה דיטה קראוס, הספרנית הקטנה מאושוויץ, אמרה: "היו כ-14-12 ספרים, ביניהם אטלס וספר לימוד רוסי. כספרנית, זו הייתה אחריותי לשמור על הכרכים היקרים הללו. בסוף כל יום אספתי בקפידה את הספרים ואחסנתי אותם במיקום נסתר. אם הגרמנים היו מוצאים אותי עם הספרים האלה אולי היו הורגים אותי. העובדה שיכולתי לשבת בפנים ולא לעשות עבודה מאומצת בקור המקפיא בחוץ, העניקה לי את הזדמנות להינצל ולמעשה אפשרה לי להיבחר לחיים. אכן, הספרים הצילו אותי ממוות בתאי הגזים".
