ב-7 באוקטובר 2023 חייה של מולי פרידמן, אז סטודנטית צעירה באוניברסיטה בלידס, השתנו לבלי היכר. "למדתי קרימינולוגיה, ואחרי הטבח הכול השתנה בקמפוס", היא מתארת, "היו הפגנות והרגשתי שהן משפיעות עליי. לא הצלחתי ליצור קשרים עם אנשים מחוץ לקהילה היהודית".
אך לא רק בקמפוס המצב החמיר, השינוי הורגש גם בתוך הכיתות: "בקורס היו שיחות על טרור, וכמובן שדיברנו על 7 באוקטובר. בשלב מסוים זה התחיל להרגיש לי לא נוח. המרצה היה מעלה לדיון את השאלה אם חמאס הוא ארגון טרור או ממשל", מספרת פרידמן, "ניסיתי לדבר עם אנשים בקורס, אבל הרגשתי שאף אחד לא באמת מבין מה קרה שם. לא הרגשתי מחוברת לאנשים ורציתי להגיע לישראל".
מולי פרידמן ונועה ברזניצקי
מולי פרידמן ונועה ברזניצקי
מולי פרידמן ונועה ברזניצקי
(צילום: מוטי קמחי)
לדבריה, "בשביל המעבר הייתי צריכה אפילו לשנות מסלול לימודים: מקרימינולוגיה, שאותה למדתי כהכנה לתואר שני במשפטים, לתקשורת. התכוונתי להיות עורכת דין, אבל היה לי חשוב יותר לעזוב את הקמפוס ולהגיע לישראל. זה מטורף להיות מוקפת ביהודים, בלי לדאוג בגלל הדעות שלך".
פרידמן (22), מלונדון, עברה ללמוד באוניברסיטת רייכמן ב-2025. בתחילה הוריה חששו מהמעבר, אך בהמשך תמכו בהחלטתה. לפני כמה חודשים אף עשתה עלייה רשמית. לדבריה, הביקור הראשון בישראל כסטודנטית, שבמהלכו חוותה עם הוריה כמה אזעקות, עזר להם להבין את המציאות כאן. כיום היא מרגישה שזה המקום שבו נמצא עתידה.
סיפורה של פרידמן אינו יוצא דופן. באוניברסיטת רייכמן לומדים כיום כ-2,400 סטודנטים מחו"ל, כ-30% מהם משרתים במילואים וכ-60% מתגייסים לצה"ל במהלך הלימודים או לאחר סיום התואר. לפי האוניברסיטה, 97% מהסטודנטים הזרים בה הם יהודים, והיתר מגיעים בעיקר ממדינות מזרח אסיה.
מולי פרידמן
מולי פרידמן
מולי פרידמן
(צילום: מוטי קמחי)
יונתן דיוויס, סגן נשיא לקשרי חוץ וראש בית הספר הבינלאומי באוניברסיטה, מספר כי לצד הקשיים שיצרה המלחמה בגיוס סטודנטים חדשים, האנטישמיות הגוברת במוסדות להשכלה גבוהה בחו"ל דווקא הביאה יותר צעירים יהודים לישראל. "בעולם אחר, אם היה מדובר רק בגל האנטישמיות, היינו יכולים להגדיל את מספר הסטודנטים אפילו ב-40%. אבל בגלל הלחימה כאן, הגידול מתון יותר", הוא אומר.
לדבריו, הגידול בולט במיוחד במדינות שבהן מורגשת עלייה באנטישמיות. "כשאני מסתכל, למשל, על הסטודנטים היהודים מבלגיה, שילשנו השנה את מספרם, וכיום יש לנו 45 סטודנטים בלגים. במקומות כמו בלגיה והולנד, שבהם יש אוכלוסיות מוסלמיות גדולות, האווירה באוניברסיטאות השתנתה. יחד עם גורמים שמקדמים עמדות אנטי-ישראליות ומרצים שמשתמשים במונח 'ג'נוסייד', נוצר מצב שבו סטודנט יהודי לפעמים מרגיש שהוא לא יכול אפילו לשאול שאלה בכיתה".
גם מבריטניה מגיעים סטודנטים רבים. "יש לנו כיום בבית הספר 130 סטודנטים מבריטניה, רובם מלונדון. אם אתה יהודי, ובוודאי אם אתה ציוני ואוהב להביע את דעתך, אתה מרגיש היום שאתה צריך לחיות בפרופיל נמוך", אומר דיוויס.

"הסימפתיה לישראל נעלמה במהלך המלחמה"

מולי פרידמן היא אחת מאותם סטודנטים. חברתה לספסל הלימודים, נועה ברזניצקי, הגיעה לישראל מסיבה דומה, אף שסיפורה שונה. ברזניצקי נולדה בישראל, אך בגיל שבע עברה עם הוריה לאסטוניה במסגרת רילוקיישן. היא למדה בבית ספר דובר אנגלית בטאלין, ולדבריה חוותה לאורך השנים גילויי אנטישמיות, שהחריפו לאחר 7 באוקטובר.
"המעורבות של האסטונים במלחמת רוסיה–אוקראינה הרבה יותר גדולה, ויום אחרי 7 באוקטובר חבר טוב שלי פרסם סטורי שהשווה בין מחבלי חמאס לאוקראינים. שם החברות שלנו נגמרה", היא מספרת.
נועה ברזניצקי
נועה ברזניצקי
נועה ברזניצקי
(צילום: מוטי קמחי)
גם היחס לישראל בבית הספר השתנה ככל שהמלחמה בעזה התמשכה. "בהתחלה הייתה סימפתיה לישראל, אבל ככל שהלחימה בעזה התקדמה היא נעלמה. אנשים שידעו שאני ישראלית היו אומרים לי שאנחנו קולוניאליסטים, והמורה להיסטוריה אמרה שאסור שישראל תתקיים. הייתי הישראלית היחידה בכיתה ובבית הספר. בהתחלה שתקתי, אבל ככל שישראל הצליחה במלחמה התחלתי להביע את דעתי".
כשחיפשה מקום ללימודים אקדמיים, האפשרות ללמוד בישראל באנגלית באוניברסיטת רייכמן קסמה לה. "ההורים שלי תמכו בי מאוד, אז עשיתי עלייה ודחיתי את הגיוס לסוף התואר. אני רוצה לשרת בשייטת או במודיעין".
נועה אינה היחידה במשפחתה שעלתה לישראל: גם אחותה בת ה-18 עשתה עלייה וכבר משרתת בצבא. "בבית הספר היו יותר מופתעים מהמהלך של אחותי מאשר מהעלייה שלי", היא אומרת.
את המלחמה הראשונה שלה בישראל חוותה במהלך מבצע "שאגת הארי". היא מספרת כי פחדה, אך החשש העיקרי שלה לא היה דווקא מהטילים: "חששתי לפספס מבחן, ופחות מהמצב הביטחוני, כי הבנתי שכאן, בין החברים, מרגישים מוגנים ובטוחים. עשיתי את ההחלטה הכי טובה כשעליתי לישראל. כאן אני מרגישה שאפשר לדבר על הדברים, בניגוד לאסטוניה, שם הייתי צריכה לעמוד מול הכיתה ולהסביר את זכותה של ישראל להתקיים. כאן זה כמובן מובן מאליו".
גם אנדרה בראצ'ה (19) מוושינגטון, סטודנט לתקשורת ברייכמן, מספר כי האנטישמיות בארצות הברית השפיעה על החלטתו להגיע לישראל. "כבר בכיתה י' בתיכון קיבלתי כל מיני הערות. אחרי 7 באוקטובר אנשים ניסו להטיף לי, הפסיקו לדבר איתי ואמרו שאני לא רואה את הדברים נכון בגלל שאני יהודי", הוא מספר.
בראצ'ה, בן לאם ממוצא מרוקאי ולאב מוונצואלה, ביקר בישראל עוד לפני שסיים את התיכון, כשהגיע לבקר את אחיו שעשה עלייה. "אחרי חודש איתו כאן הבנתי שישראל היא מקום שבו ארגיש בטוח. ברייכמן גם הכרתי מהר מאוד סטודנטים מוונצואלה, שהיום הם החברים שלי כאן". כיום הוא כבר חושב גם על הצעד הבא: "האמת היא שאני גם מאוד רוצה להתגייס, כמו חלק מחבריי פה".