מחקר בינלאומי חדש, בהובלת חוקרים מאוניברסיטת רייכמן, מצביע על כך שתפיסת היהודים כקבוצה "חזקה" משמשת קרקע להזנת אנטישמיות הן בימין והן בשמאל. לפי החוקרים, התופעה ניכרת גם במרחבים ליברליים, והתחזקה מאז מתקפת הטרור של מחבלי חמאס ב-7 באוקטובר.
לפי החוקרים, האנטישמיות כיום אינה נשארת בשולי הימין הקיצוני, אלא נוכחת גם במרחבים ליברליים ופרוגרסיביים בקמפוסים, בתרבות ובשיח הציבורי. השאלה המרכזית היא כיצד אותה תופעה מצליחה לצמוח בו-זמנית משני הקצוות הפוליטיים. ד"ר ברית הדר מבית הספר לפסיכולוגיה ע"ש ברוך איבצ'ר באוניברסיטת רייכמן, שהובילה את המחקר, טוענת שנקודת המפתח היא תפיסת היהודים כקבוצה "חזקה".
"ראינו שהתפיסות האנטישמיות כמעט כולן בנויות על תפיסה של יהודים כבעלי כוח", היא הסבירה. "לכן בדקנו איך התפיסה הזו, של יהודים כחזקים, משפיעה על האיום שלהם משני הקצוות של הקשת הפוליטית". כאן, לדבריה, נוצר גם הפרדוקס. "השמאל בדרך כלל אמור להגן על החלשים או לגנות זוועות ודברים לא הומניים – ועדיין כשזה מגיע ליהודים, אנחנו רואים את נוכחות האנטישמיות במקומות שהיינו מצפים שיהיו להם ערכים ליברליים", היא אמרה.
כדי להסביר את הפער הזה, החוקרים מציעים את "מודל האיום הכפול", אותו דימוי לגבי "עוצמה של יהודים" שמפעיל סוגי איום שונים, בהתאם לעמדה האידיאולוגית של האדם. בימין זה מתורגם לאיום על הקבוצה ועל הדומיננטיות, כלומר "הם משתלטים, לוקחים משאבים", בעוד בשמאל האיום הוא על ערך השוויון והוגנות – "הם מסמלים כוח ופריבילגיה ופוגעים בשוויון". בשני המקרים, תחושת האיום היא שמזינה את העוינות.
3 צפייה בגלריה
פעילים פרו-פלסטינים דורכים על דגל ישראל בניו יורק, ב-7 באוקטובר 2025
(צילום: Michael M. Santiago / Getty Images / AFP)
מסקנת החוקרים – ד"ר ברית הדר יחד עם ד"ר ניר הלוי מאוניברסיטת סטנפורד, ד"ר טאיה כהן מאוניברסיטת קרנגי מלון, פרופ' אוון אפלבאום מאוניברסיטת בוסטון ולורן צ'אן מאוניברסיטת סטנפורד – היא שמאבק שמסתפק בהפרכת סטריאוטיפים וקונספירציות מחמיץ לעיתים את הבעיה, מפני שאצל אנשים שונים האנטישמיות נשענת על איום אחר. לכן כדי להילחם באנטישמיות יש לתקוף גם את מנגנון האיום עצמו ולהתאים את השיח לקהל.
אם בעבר המאמצים כוונו בעיקר לימין או בעיקר לשמאל, או התמקדו בתיקון שקרים בלי להבין את תחושת האיום שמפעילה את העוינות, המחקר מציע שזו חלק מהסיבה לכך שהתוצאות מוגבלות. מכאן נגזרת גם דרך פעולה מעשית יותר: לצד תיקון מידע כוזב, יש לפעול כדי לפרק את מנגנון האיום עצמו באופן מותאם לקהל. ד"ר הדר סיכמה: "התמודדות יעילה עם אנטישמיות לא יכולה להישען על ויכוח עובדתי בלבד, משום שעבור רבים זהו נושא טעון זהותית ומוסרית".
היא מדגישה שחשוב להתאים את השיח למה שמאיים על האדם שמולך. "מול אדם מהימין (פרו-היררכי) חשוב להדגיש שיהודים אינם 'קבוצה אחת' או גוף מאורגן ואחיד, אלא אנשים מגוונים עם דעות, זהויות ורקעים שונים. המסגור הזה מפחית את תחושת 'הקבוצה המתחרה' שמאיימת על הסדר או על הדומיננטיות. מול אדם מהשמאל (אנטי-היררכי) חשוב להיזהר משיח שממסגר יהודים כסמל לפריבילגיה, ולהבליט דווקא את המורכבות והגיוון בתוך הקהילה היהודית במעמד, במוצא ובזהות פוליטית, וכך לצמצם הכללות", מציעה ד"ר הדר.
