"לפעמים טיהור אתני הוא דבר טוב". המילים האלה נותרו תלויות באוויר, בעוד שאר האורחים חיכו בחרדה לתגובה. עד לנקודה זו, סעודת השבת הייתה אחת המהנות ביותר שהשתתפתי בהן – שיחה טובה, מלאה בצחוק ובסיפורים. אבל ההערה הזו העבירה את המיקוד מפטפוט קליל לרטוריקה פוליטית רצינית. התחושה הייתה כאילו אף אחד לא ידע מה לעשות.
כשעברתי לאפרת לפני כמעט חמש שנים, הייתי אופטימי. אף על פי שההתנחלויות לא היו נושא קבוע במחשבתי, התפללתי לטוב. באותם ימים, רבים מהפועלים הערבים מהסביבה נכנסו לאפרת מדי יום לעבודה. מנהל הפרויקט של הבניין שלנו נקרא אחמד, גם המנקה שלנו ובעל חנות החומרים המקומית היו ערבים. ההרגשה הייתה שמערכות היחסים האלה הן הסיבה לכך שעברנו לכאן.
2 צפייה בגלריה
סעודת שבת, אילוסטרציה. כשעברתי לאפרת לפני כמעט חמש שנים, הייתי אופטימי
(צילום: Pressmaster / Shutterstock)
לפני המעבר שלנו, הכרנו וסמכנו על הרב המקומי, הרב שלמה ריסקין, בכל הנוגע לנושאים אלה. הוא האמין בגלוי שזו הארץ שלנו, אבל לא רק שלנו. הוא ייחס ערך עליון למערכות יחסים עם שכנינו. העיירה ממזרח לנו היא ואדי א-ניס. כשאפרת הוקמה, הרב ריסקין עשה מאמץ לפגוש ולהתיידד עם המופתי של העיירה. הקשר הזה נשאר חזק עד 7 באוקטובר.
נדמה שהימים האלה הם כמו נצח מהיום. מאז ההתקפות בשמחת תורה, כמעט לא הוענק לפועלים ערבים אישור כניסה לאפרת. השער ממש מאחורי הדירה שלנו נותר ריק. וככל שהתקדם בגיל, קולו של הרב ריסקין שותק כבר זמן מה.
כמו בכל הדברים, משהו מילא את החלל. הרבנים האחרים באפרת הבהירו את עמדתם בנושא. אחת ההצהרות מעל הבימה השוותה את סדום ועמורה לעזה, כדי לציין את היעדר החפים מפשע בשני האזורים. טענה אחרת הייתה שיום אחד נצטרך להתמודד עם הקהילות הערביות המקיפות את אפרת. למרות העובדה שאני מוטרד מהמתיחות המוגברת באזורנו ומהמיעוט הנראה לעין של תושבי עזה הצדיקים, הצהרות כאלה מאשימות את כל הערבים ויש להן השלכות מוסריות מסוכנות.
הצפות ברצועת עזה. לא כל הערבים הם אויבים שלנו
מותו של יחיא סינוואר היה מעין נקודת מפנה, במובנים מסוימים. תחושת האופוריה הייתה מוחשית. סוף-סוף חיסלנו את המוח המתכנן של 7 באוקטובר. אבל כמו בכל ההצלחות הצבאיות הקודמות, הרגשתי צורך בריסון. "אנחנו לא צריכים לחגוג את מות האויבים שלנו", אמרתי לחבר קרוב. הוא שאל אם אני אוכל אוזני המן. הבנתי איך המסורת הזו מפארת את מותו של המן; אולם איכשהו הרגשתי שזה שונה, אפילו כשחג הפורים הגיע.
מאז ששמעתי את ההצהרות הרבניות האלה, דיברתי עם רבים בניסיון להבין איפה הקהילה עומדת בנושא. רובם מקטינים את חומרת הדברים, רואים בזה לא יותר ממילים ריקות. "זה לא שקהל בני הגיל העמידה, עולים מאמריקה, הולך לקחת נשק נגד השכנים הערבים שלנו", נאמר לי. אבל הדאגה שלי היא לילדים של חברי הקהילה האלה. הם נכנסים כעת לצבא, והאופן שבו הם רואים את ה"אחר" עלול בהחלט להיות בעל השלכות רציניות.
אני מבין את הרגש של רצון בנקמה. רבים כל כך במדינה איבדו בני משפחה וחברים, גם מהתקפות הטרור וגם מהמלחמה. כמות שפיכות הדמים נראית אינסופית. לפעמים נדמה שהתשובה היחידה היא להילחם באש באמצעות אש. עם זאת, זה לא פתרון. זה רק מוביל לעוד אלימות ומוות.
הרב ליאו די הוא חבר ועמית שגר גם כן בשכונה. נדמה שרק אתמול מחצית ממשפחתו נרצחה באכזריות. באותו זמן, נדמה היה שהדברים לא יכולים להיות כהים יותר – ואז 7 באוקטובר היה כמו אלף משפחות די בבת-אחת. אבל ליאו מעולם לא איבד את דרכו. הוא דרש תגובות חזקות למעשי טרור, אבל לא צובע את כל הערבים במברשת אחת. אם יש מישהו שיהיה מוצדק שידרוש נקמה זה יהיה הוא, ובכל זאת הוא לא עושה זאת. למעשה, בדיוק ההפך. הוא עבד על גישור הפערים בין שני העמים.
אם לא מסיבה אחרת, רטוריקה על מחיקת האויבים שלנו צריכה להיפסק מסיבות מעשיות. העולם התנגד לישראל וממשיך להפיץ שקרים על "רצח העם" שביצענו כביכול ברצועת עזה. לאחרונה, ראש עיר באזור המפרץ בקליפורניה הגביר שנאה מקוונת, על ידי שיתוף מחדש של הצהרה שטוענת כי "שורש האנטישמיות הוא התנהגותה של ישראל והישראלים". התייחסות לכל הערבים כאויבים נותנת לאנשים כאלה את התירוץ שהם נואשים לו.
הרב חיים לייטרצילום: מירי הומהכשהאורח בארוחת השבת דיבר בקלילות על טיהור אתני, עשיתי משהו לא אופייני: עצרתי לרגע, כדי לראות מה יקרה. בדרך כלל אני לא יכול שלא לומר משהו כשאני לא מסכים בלהט. כשהארוחה נעצרה בחריקה וכולם הסתכלו זה על זה, המארח הגיב טוב יותר ממה שאי פעם יכולתי. "הבעיה הערבית היא סימפטום של בעיה פנימית גדולה יותר בתוכנו", הוא אמר. "כשנתקן את מה שלא בסדר בנו, אז הסכסוך ייעלם".
אם יש דבר אחד שאנחנו מסכימים עליו הוא שאנחנו עומדים בפני בעיות פנימיות עצומות. אני לא בטוח שפתרונן יתקן במקביל את היחסים בין ערבים ליהודים, אבל מה שבטוח לא יתקן את העולם הוא מחיקת קבוצה שלמה של בני אדם. כפי שרבנים כמו הרב ליאו די והרב ריסקין ממשיכים ללמד אותנו, רק ביחד נצליח לצאת מהבלגן הזה.
- הכותב הוא רב, מסדר חופות ומוהל המבצע בריתות וגיורים בישראל וברחבי העולם. הוא מתגורר באפרת ומייסד ארגון "מגן הברית", הפועל לשמירה על מצוות ברית המילה ועל הילדים העוברים אותה
