הישמרו מהמשיחיים
במסורת הדורות נכרך שמו של רבי עקיבא באמונה שבר כוכבא (או, אם תרצו, שמעון בן כוסבא או כוזבא), האיש שהצית והוביל מרד כושל ברומאים, הוא המשיח. כאלף שנים יחלפו מיום ההוצאה להורג של רבי עקיבא, והרמב"ם ירגיש צורך להבהיר לדורות הבאים שרבי עקיבא טעה (הלכות מלכים יא, ג): "שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה, והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך, והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח, ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח, עד שנהרג בעוונות, כיוון שנהרג נודע להם שאינו".
לא רק רבי עקיבא טעה, אומר הרמב"ם, כל חכמי הדור טעו, וכאשר מת בן כוזיבא בעוונותיו (!) הובן שאינו משיח. היזהרו במשיחים ובמשיחיים שמכתירים אותם. אילו הרמב"ם היה חי כיום, הוא לא היה אהוד על החוגים החרד"ליים.
המשיחיים והחיים האמיתיים
למשיחיים אין זמן להתעסק בזוטות אנושיות וגם אין סיבה, שהרי מהו עלבון ומהי אהבה מול מלך המשיח?
האגדה שלפנינו מתבוננת, בעזרת רבי עקיבא ובתו, בפער בין נשות היומיום לאנשים שמביאים את המשיח (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קנו עמוד ב. מתורגם מארמית):
לרבי עקיבא הייתה בת, ואמרו לו הכלדיים (החוזים בכוכבים): ביום שהיא נכנסת לחופתה, יכיש אותה נחש ותמות. והיה דואג על כך הרבה. באותו יום לקחה את המַכְבֵּנָה (תכשיט לשיער, בעל קצוות חדים) ונעצה אותה בקיר, וננעצה המכבנה בעיני הנחש (שהיה בסדק הקיר). בבוקר כאשר לקחה את המַכְבֵּנָה נסרך בעקבותיה נחש. אמר לה אביה: מה עשית? אמרה לו: בערב בא עני וקרא בשער וכולם היו טרודים בסעודה ואין מי ששומע אותו. עמדתי, לקחתי את מנת האוכל שנתת לי ונתתי לו. אמר לה: מצווה עשית. יצא רבי עקיבא ודרש: וצדקה תציל ממוות ולא ממיתה משונה, אלא ממיתה עצמה.
היא-סטוריה / Herstory
רבי עקיבא הוא היחיד שזוכה לשם, שהרי החוזים בכוכבים, העני וגם בתו הם אבני דרך בחייו של המנהיג שיביא את התורה ואת המשיח. באמצע המאה ה-20 החלו חוקרות וחוקרי היסטוריה להתעניין ב"אחר", בדמויות שנשמטו בשולי ההיסטוריה; המצורעים, המשוגעים, העניים וכמובן הנשים. אחת הדרכים לשמוע את קולותיהם היא להפוך את השוליים למרכז; לקחת את סיפורי "ההיסטוריה של הגברים", ולהעמיד במרכז הקריאה את הדמויות השוליות בסיפור – במקרה שלנו את הכלדיים, את העניים ואת הבת (ואפילו את הנחש והסיכה). בדרך זו נפסע, והיא תסייע לנו לראות באופן ביקורתי את התנהגות הדמות המרכזית, רבי עקיבא.
נפתח בכלדיים
כולם (כמעט) האמינו בהשפעת גרמי השמיים על המציאות הארצית. גם כיום, בעיתונים ובתוכניות טלוויזיה ורדיו נמצא מדור "הורוסקופ". גם בין חכמי היהודים התקיים ויכוח בשאלת השפעת גרמי השמיים על מהלך החיים. מדוע הודיעו הכלדיים לרבי עקיבא שבתו תמות בליל חתונתה? האם הוא, מתוך דאגה, פנה אליהם וקיבל תשובה שהצדיקה את דאגתו? ואולי הכלדיים היו מיודדים עם רבי עקיבא, ערכו בירור ביחס לבתו ומיהרו להניע אותו לפעולה שתשנה את גורל בתו? ואולי רבי עקיבא בז לכלדיים ולכוחם, ולכן הם העמידו אותו במבחן? אני חוששת שזו התשובה הנכונה, שהרי רבי עקיבא נבהל מדבריהם: "והיה דואג על כך הרבה" – ובכל זאת, יוקרתו ויוקרת דרכו הייתה חשובה לו מהדאגה לבתו. הוא לא ביטל את החתונה, ואפילו לא שיתף את הבת בידיעה כדי שתוכל להחליט. רבי עקיבא והכלדיים ממתינים לראות מה ילד (או יהרוג) יום.
העני
הוא עומד מופתע מול השער הנעול. בחתונות יהודיות מקובל להזמין עניים ולהקצות להם מקום ומזון. דווקא בביתו של גדול החכמים, העני בחוץ והחוגגים בפנים. העני רעב וקורא לעזרה, אבל איש לא פותח דלת או מוציא מזון. אני לא יודעת מה הפתיע יותר את העני – הדלת הנעולה או העובדה שהכלה עצמה ניגשה אליו והושיטה לו את מנת האוכל שלה.
הנחש, הסיכה
הנחש לרוב מלוהק למשימות של ערמומיות ופיתוי והוא רגיל גם להיות סמל פאלי. באגדה שלנו הוא אמור להרוג כלה בליל חופתה, אין פאלי מזה. אלא שהנחש מופיע רק בסוף האגדה, והוא מדולדל ומנושל מכוחותיו. הוא מת. בעיניו נעוצות שתי קצות סיכת הראש של הכלה שהרגה אותו ברכות, בלי לשים לב. בתחרות האגרוף המצ'ואיסטי בין רבי עקיבא לכלדיים, ניצחה אישה צעירה שידעה שכל הפילוסופיות הבל, ורק לבטן המקרקרת של העני יש חשיבות.
חרבות מתקופת מרד בר כוכבא
(צילום: רונן זבולון / רויטרס)
והסיכה? היא רגילה להיות תכשיט ולא כלי נשק. אבל כשאין ברירה, כשגברים משני המחנות מאיימים על חיי גבירתה, היא לא תעמוד מנגד. סיכת ראש אחת טובה מחבורת גברים מנופחת מחשיבות עצמית.
בת רבי עקיבא
כמה קטן ועלוב, חושבים לעצמם המשיחיים, להקדיש את החיים ליומיום. אבל בתו של רבי עקיבא לא מתעניינת ברעיונות שברומו של עולם, ולכן יש לה כוחות להקשיב לקולות המושתקים של הקהילה, לקולות העניים; והיא, בניגוד לחבורת הגברים המתנצחים, מביאה ברכה לעולם, והיא היחידה שמצילה חיים. לאחר מעשה היא מספרת לאביה: "לקחתי את מנת האוכל שנתת לי ונתתי לו". אביה, שלא שמע את העני, גם לא ראה שבתו יושבת לסעודה ואין לפניה מנת מזון. אנשים עם אידיאולוגיות גדולות לא שמים לב לכאבים קטנים.
באמת, מה אתה אומר?!
רבי עקיבא כמו רבי עקיבא, חייב לתת את הפאנץ' החותם: "אמר לה: מצווה עשית". באמת, חושבת בתו במרירות, מה אתה אומר... אני עשיתי מצווה, ומה אתה עשית כשהבנת שחיי בסכנה?
רבי עקיבא עושה סיבוב נוסף על צדיקותה ומלמדנו: "צדקה תציל ממוות ולא ממיתה משונה, אלא ממיתה עצמה". כאן האירוניה של המספר מגיעה לשיאה. מיתה משונה היא מיתה שלא כדרך הטבע. כמו למשל המיתות שבהן ימותו רבי עקיבא, תלמידיו וחבריו שימרדו ברומאים, וגם סתם עמך ישראל שיקלעו למלחמה. צדקה אכן מצילה ממוות, וקנאות משיחית מביאה אותו.
דוד זיני לא הפתיע
השבוע פורסם בחדשות 12 שראש השב"כ דוד זיני הורה שלא לאשר את קיום אירועי חודש הגאווה בארגון, סגר את התא הגאה וביטל את התקציבים המיועדים לו. לא נפלתי מהכיסא. דוד זיני מזוהה כתלמיד של הרב החרד"לי, המשיחי, הרב צבי טאו. תנועות משיחיות מסורות לאידיאלים שהן סימנו לעצמן (שאיכשהו מתכנסות להערצת המנהיגות שייסדה את המחנה שלהן) ולא מאיטות את הקצב כדי לראות מי נרמס בדרך.
פרופ' רוחמה וייסצילום: אביבית בן נוןדוד זיני, אין צורך ב"כלדיים", יש לנו סטטיסטיקה שמלמדת שגם בסביבה הקהילתית שלך יש לסביות, הומואים, ביסקסואלים וטרנסים. בשל ההשתקה והגינוי הקהילתיים הם עוברים מדורי גיהינום, וחלקם סובלים מדיכאון ואף מנטיות אובדניות. לא מפתיע ששתיים מהפעולות הראשונות בתפקידך הן מכתב ל"נשות המשרתים" בארגון ששלחה אשתך, והשתקת התא הגאה. שני דברים מאיימים יותר מכול על התנועה המשיחית שלכם: נשים עצמאיות, וגייז – ואת "האיומים" האלה אתה רומס בשעה שאתה מפנה את הדרך למשיח.
אני רק מעדכנת שגם המשיחה הליברלית כבר יצאה לדרך, והיא חרטה על דגלה זכויות חוה ואדם. אנחנו לא נוסיף לקבל דיכוי.
שבת שלום!
Ruhamaweiss1966@gmail.com
