ישנם מאפיינים שונים שעל פיהם אפשר לסמן חלוקות בחברה הישראלי. מלבד אלה המוכרים היטב – למשל רמת דתיות או חילוניות, ציבור יהודי וציבור ערבי, חלוקה לפי מרכז ופריפריה, חלוקה על פי הכנסה משפחתית ועוד – יש סוגיות המשיקות לאִפיונים המקובלים אבל בכל זאת חורגות מהם. דוגמה אפשרית לכך היא השימוש במושג נס.
ישנם אלה בקרבנו אשר המילה "נס" שגורה על לשונם כמעט באופן יומיומי. בכל הנוגע לחייהם האישיים הם מרבים לציין אירועים המתרחשים בחייהם כחריגה מהטבע. מובן שגם בכל הנוגע לאירועים לאומיים, הם יכנו אירועים יוצאי דופן לטובה בתואר "ניסי". אחרים ימעטו מאוד להשתמש במונח נס, ויש כאלה שיעשו מאמץ מחשבתי ולשוני רב כדי לא להשתמש במילה הזאת, וידברו במקומה על מזל או על גורל.
החלוקה בין נס לטבע מורכבת מאוד, ודומה בעיניי למספר חלוקות יסודיות אחרות בחיינו שהשפעתן עצומה. אזכיר כדוגמה אחת את הגוף והנפש. רבים מאלה שיטענו שהאדם הוא "רק" גוף (או אפילו מחשב משוכלל ביותר) אינם מתנהגים ומתייחסים בפועל בהתאם לכך, לא לעצמם ולא לאחרים. רובם המכריע מתרגשים ממחוות אנושיות, ונעלבים מיחס לא הוגן החורג מכל חישוב ממוחשב. הם ידרשו אחריות מאנשים אחרים (ובוודאי ממנהיגים) על מעשיהם, ולא יאמרו בפה מלא שאדם הוא מכונה משוכללת וכל מעשיו כפויים עליו כתוכנת מחשב. להפך: חלקם יהיו הראשונים להפגין ולמחות נגד מה שנראה להם כעוול, וטוב שכך.
בעניין הנס והטבע, החלוקה פעמים רבות פשטנית מאוד. בעיניי, הטבע כשלעצמו הוא נס מוחלט. לעיתים אנשים מסוימים מסבירים בלהט על תהליכי טבע מורכבים, על התפתחות החיים על פי הביולוגיה המודרנית, על הפעילות ביקום על פי האסטרונומיה העדכנית, וכשהם מוסרים את הסבריהם המרשימים הם מדגישים שכיוון ש"הכול" ניתן להסבר מדעי אין "צורך" לנסות ולהכניס "למשוואה" התייחסות לכוח עליון. מובן שהטיעון הזה בעייתי ביותר, שהרי אחרים מלומדים לא פחות, כולל גדולי המדענים כניוטון ואיינשטיין, הסיקו במפורש דווקא את המסקנה ההפוכה.
תיעוד מחיסול חוליית שיגור כטב"מים באיראן
(צילום: דובר צה"ל)
סוגיית הנס והטבע פוגשת אותנו הרבה יותר באירועים לאומיים, ובוודאי בכל הנוגע לעמנו ולארצנו. עצם העובדה שעם חוזר לארצו לאחר "גלות" (גם כן מונח לא מובן מאליו), וזוכה להפריח את אדמתה ואת שפתו, מבלבלת הרבה קביעות היסטוריות מקובלות. באותה עת, גם ההיסטוריה הרגילה לכאורה של "עולם כמנהגו נוהג" אינה ניתנת להסברי מחשב, ואף אם אפשר להסבירה לעיתים בכללים מסוימים, שוב עולה השאלה מה המקור של הסדר העולמי והאנושי הזה. אבל מעבר לכל הדיון העקרוני, יש כאן בעיניי גם שאלה של הכרת הטוב, ושל הביטוי התלמודי "אין בעל הנס מכיר בניסו".
גם בהכירי בכך שהטבע עצמו הוא פלא הבריאה המנצח ומכיל כל חוכמה ומציאות אחרת, עדיין איני יכול להיות אדיש או מכחיש מקצועי כשסדרים מקובלים ביותר מתרופפים בזה אחר זה, והולך ומבצבץ מהלך יוצא דופן בעליל. כך בעיניי נס המשך קיומו של העם היהודי, שיבתו לארצו, ושרידותו והתפתחותו הנפלאים מאז ימי העליות הראשונות ועד עתה.
פרופ' מירון ח'. איזקסוןצילום: דינה גונהכך גם ראוי לחוש כלפי הצלתנו מהרס שבתרחיש סביר ביותר היה מזומן לנו מצד שילובם המתוכנן של איראן ושלוחותיה בניסיון לכלותנו. איני ראוי ואיני מסוגל להיכנס לפרטים השונים, ועוד יותר מכך עלינו להזהיר את עצמנו שלא למהר ולהסיק מסקנות מרחיקות לכת על משמעות הדברים, או לנסות לפרש כל מהלך מדיני וצבאי כאילו הפרשנות שלנו מחייבת; ועם זאת, מעבר לכל עמדה פוליטית, ודווקא משום המגבלות החלות על בשר ודם, כולל מנהיגינו מחד וגיבורינו מאידך, יש שעה שבה ראוי לומר: אכן, נס גדול היה פה, ולנס הזה אנו חייבים להיות ראויים, בהתנהגות ובערכים של מנהיגינו ושל כל אחד ואחת מאיתנו.
העיסוק הפוליטי והציבורי הקנטרני והציני עושה עוול גדול למה שחוזות בו עינינו, ועלול חס וחלילה להסיג אותנו לאחור. אין לשכוח שתחילתה של המלחמה הזאת היה "הסתר פנים" נורא, שבמהלכו בוצעו באחינו ובאחיותינו זוועות מחרידות, שאצל חלקם נמשכו גם הלאה.
המשורר מירון ח. איזקסון הוא פרופסור לספרות באוניברסיטת בר-אילן
