סף הבית אינו טוב
קורה שאני מוצאת את עצמי ממלמלת: "סף הבית אינו טוב". קוד עתיק, שעל פי המדרש הומצא על ידי אברהם, כדי לאותת לישמעאל בנו: "בחרת בזוגיות לא מיטיבה, תתרחק". די אירוני לחשוב שאברהם, שגירש את ישמעאל והגר אל מותם במדבר, מרשה לעצמו למתוח ביקורת על אשת בנו.
עוד נשוב לאירוניה, אבל אני רוצה לפתוח בהתפעלות תמימה ממשפט הקוד העדין שחדר לשפת החולין. קורה שאני מתבוננת על חיי, או על חיי חברה קרובה, ויודעת: "סף הבית אינו טוב".
2 צפייה בגלריה
מפגינים בתל אביב בקריאה לעצור את הרציחות בחברה הערבית. לשים את החיים במרכז
(צילום: אביב אטלס)
את בנך אשר אהבת, את ישמעאל
אברהם הוא גבר עוקד. הוא גירש את הגר וישמעאל למדבר, עקד את יצחק ובסוף חייו גירש את בני הפילגשים. אין דרך להמתיק את הגלולה, אבל המדרשים מנסים. כמה מהם מספרים שאהבתו האמיתית של אברהם הייתה הגר, וכל חייו הוא כמה לאם ולבן שגירש למדבר (מגרשים ובוכים, התסמונת מוכרת). הנה האגדה (פרקי דרבי אליעזר, פרק ל'):
שָׁלַח יִשְׁמָעֵאל וְלָקַח לוֹ אִשָּׁה מֵעַרְבוֹת מוֹאָב ועָאִישָה שְׁמָהּ. לְאַחַר שָׁלֹשׁ שָׁנִים הָלַךְ אַבְרָהָם לִרְאוֹת אֶת יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ, וְנִשְׁבַּע לְשָׂרָה שֶׁלֹּא יֵרֵד מֵעַל הַגָּמָל בְּמָקוֹם שֶׁיִּשְׁמָעֵאל שָׁרוּי שָׁם. וְהִגִּיעַ לְשָׁם בַּחֲצִי הַיּוֹם, וּמָצָא שָׁם אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁל יִשְׁמָעֵאל, אָמַר לָהּ: הֵיכָן הוּא יִשְׁמָעֵאל? אָמְרָה לוֹ: הָלַךְ הוּא וְאִמּוֹ לְהָבִיא פֵּרוֹת תְּמָרִים מִן הַמִּדְבָּר. אָמַר לָהּ: תְּנִי לִי מְעַט לֶחֶם וּמְעַט מַיִם כִּי עָיְפָה נַפְשִׁי מִדֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר. אָמְרָה לוֹ: אֵין לֶחֶם וְאֵין מָיִם. אָמַר לָהּ: כְּשֶׁיָּבֹא יִשְׁמָעֵאל תַּגִּידִי לוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְאִמְרִי לוֹ שֶׁבָּא זָקֵן אֶחָד מֵאֶרֶץ כְּנַעַן לִרְאוֹתְךָ, וְאָמַר שֶׁסַּף הַבַּיִת אֵינָהּ טוֹבָה. וּכְּשֶׁבָּא יִשְׁמָעֵאל הִגִּידָה לוֹ אִשְׁתּוֹ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, שִׁלְּחָהּ. וְשָׁלְחָה אִמּוֹ וְלָקְחָה לוֹ אִשָּׁה מִבֵּית אָבִיהָ וּשְׁמָהּ פָטוֹמָה.
עוֹד לְאַחַר שָׁלֹשׁ שָׁנִים הָלַךְ אַבְרָהָם לִרְאוֹת אֶת יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ, וְנִשְׁבַּע לְשָׂרָה כְּפַעַם רִאשׁוֹנָה שֶׁאֵינוֹ יוֹרֵד מִן הַגָּמָל בְּמָקוֹם שֶׁיִּשְׁמָעֵאל שָׁרוּי שָׁם, וְהִגִּיעַ לְשָׁם בַּחֲצִי הַיּוֹם וּמָצָא שָׁם אִשְׁתּוֹ שֶׁל יִשְׁמָעֵאל, אָמַר לָהּ: הֵיכָן הוּא יִשְׁמָעֵאל? אָמְרָה לוֹ: הָלַךְ הוּא וְאִמּוֹ לִרְעוֹת אֶת הַגְּמַלִּים בַּמִּדְבָּר. אָמַר לָהּ: תְּנִי לִי מְעַט לֶחֶם וּמְעַט מַיִם כִּי עָיְפָה נַפְשִׁי מִדֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר. הוֹצִיאָה וְנָתְנָה לוֹ... וּכְשֶׁבָּא יִשְׁמָעֵאל הִגִּידָה לוֹ אִשְׁתּוֹ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, וְיָדַע יִשְׁמָעֵאל שֶׁעַד עַכְשָׁו רַחֲמֵי אָבִיו עָלָיו... לְאַחַר מִיתָתָהּ שֶׁל שָׂרָה חָזַר אַבְרָהָם וְלָקַח אֶת גְּרוּשָׁתוֹ.
גרסה דומה נמצאת במסורת מוסלמית. ההשפעה האסלאמית על האגדה ברורה גם בשל שמות הנשים: עאישה (בגרסאות השונות מופיע השם בווריאציות שונות), אשתו האהובה של מוחמד, ופטומה, בתו האהובה. ה"אסלאמיות" של האגדה מסייעת לתיארוך "פרקי דרבי אליעזר" למאה השמינית לספירה.
סף הבית אירוני
האירוניה זועקת. סיפור ביקור המלאכים הפך את אברהם למודל להכנסת אורחים, ולכאורה מובנת ביקורתו כלפי עאישה שמרחיקה אותו מבנו ומונעת ממנו אפילו לחם ומים. אלא שהלחם והמים מזכירים לנו מיד את גירוש הגר וישמעאל: "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל הָגָר שָׂם עַל שִׁכְמָהּ וְאֶת הַיֶּלֶד וַיְשַׁלְּחֶהָ וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע" (בראשית כ"א, י"ד). אפשר לראות את עאישה כמי שנוקמת את נקמת ישמעאל. עאישה מחזיקה את הכעס שישמעאל לא מרשה לעצמו לכעוס, ובמובן זה דווקא "סף הבית טוב".
במושגים יונגיאנים נוכל לומר שישמעאל מתנכר לצל שלו. ישמעאל, שגורש על ידי אביו למדבר, לא יכול להכיר בזעם שלו על אביו, והוא נפרד מהאישה שהחזיקה וסימלה את הכעס. במקומה מביאה לו הגר אישה חדשה, פאטימה (פטומה), שבמסורת המוסלמית נחשבת לקדושה ולמודל לאדיקות, נדיבות ופשטות. במדרש שלפנינו מייצגת פאטימה את ההשלמה עם ה"סופר-אגו", עם הדרישה הדתית לנדיבות וכניעות בפני הפטריארך. לא מפתיע שפאטימה של המדרש הובאה על ידי הגר, האישה שנשארה נאמנה לגבר שגירש אותה.
האהבה האמיתית של אברהם
שרה, המוצגת כבר במקרא כקנאית ונקמנית, יודעת ש"ישמעאל" הוא שם כיסוי ל"הגר", אהבתו האמיתית של בעלה, ולכן לא מאשרת לאברהם לרדת מהגמל בביקוריו אצל ישמעאל. האגדה נחתמת בהודעה שלאחר מות שרה נשא אברהם לאישה את הגר.
עכשיו ברור מדוע נזקק אברהם לגירוש אשתו הראשונה של ישמעאל. כדי לשאת את הגר בשנית היה על אברהם לארגן מגרש ביתי אוהד. הוא לא יכול היה להתמודד עם הצל, עם הזעם על הגירושים והעקדות. האישה שהחזיקה עבור המשפחה את זעם הגירוש גורשה. בגירושה הושכחו חטאי אברהם והוא הוזמן בכבוד מלכים לביתם של הגר, ישמעאל ופאטימה.
סף הבית אינו טוב
כמעט מכל כיוון שבו נסתכל על ישראל 2026 ניאלץ לומר ש"סף הבית אינו טוב". כל כך הרבה נשים וגברים נרצחו, הלומי קרב לאין ספור ולאין רואה, משפחות שנהרסו, משפחות רבות שפונו מבתיהן ועדיין לא חזרו, הצפון והדרום לא השתקמו, המשטרה נשבתה על ידי שר גזען, המנהיגות מושחתת ומסואבת והאופוזיציה לא קיימת.
בתוך כל אלה, "בָאָדָם אַאֲמִין". יש לנו חברה אזרחית מופלאה, חומלת ונאבקת, והיא ההצדקה למאמץ שלנו להישאר, לתקן ולהקים את עצמנו מהחורבות.
במוצאי שבת עמדנו עם עאישה
אברהם, שרה, הגר, ישמעאל ושתי נשותיו ויצחק יכולים ללמוד לחיות יחד. בלי שקרים והעמדות פנים, אלא מתוך החלטה שלכך ייעדו אותנו השנים הארוכות המשותפות שלנו. עאישה, האישה המגורשת מהאגדה, היא הדמות החשובה. היא הצל שאיתו אנו חייבות ללמוד לחיות; הקשיים, הפחדים, החשבונות, הפצעים הפתוחים והצלקות שבין היהדות לאסלאם, שמתקיימים לצד שנים רבות של אחווה ושיתופי פעולה.
עשרות אלפים מפגינים בתל אביב
(צילום: חסן שעלאן, אביב אטלס)
במוצאי שבת עמדתי עם רבבות ערביות ויהודיות, בקריאה למשטרה לעצור את מרחץ הדמים בחברה הערבית. מאז ההפגנה נרצחו עוד תשעה מבני החברה הערבית בישראל.
עם חולצות ודגלים שחורים ועם שלטים בערבית ובעברית עמדנו בלב תל אביב. הקריאות במגאפונים והדיבורים על הבמה היו בשתי השפות, והדמעות והזעם לא נזקקו לשפה. צר לי על מי שלא זכתה להשתתף בהפגנה הזו (וצר לי כפליים משום שאני יודעת שעוד יהיו לה הזדמנויות). זו הייתה חוויה נדירה ומחזקת של אחווה אנושית ושותפות גורל, של התעקשות לחיות יחד באופן שבו לא חיינו עד היום; לשים את החיים במרכז ואת הפוליטיקה בשוליים הראויים לה.
עם תמונה של אחמד ח'יר דיאב ז"לאחמד ח'יר דיאב ז"ל
במהלך ההפגנה ראיתי בחור צעיר מחזיק ערמת כרזות בלי לדעת מה לעשות בהן. ביקשתי ממנו תמונה אחת ואליי הצטרפו עוד אנשים ונשים. במהירות התרוקנה הערמה, ותמונות של איש צעיר ויפה שכבר אינו בין החיים הונפו מעלה. אחת לכמה דקות ניגשו אליי קרובי משפחה של אחמד וסיפרו על בחור נפלא שחי בטמרה, למד ראיית חשבון באוניברסיטה העברית ובשנת 2024 התחתן ונרצח. אביו של אחמד, כך סיפרו, הוא בעל מסעדה ואיש עסקים שסירב לשלם פרוטקשן לעבריינים. בשעה שאחמד חזר מירח הדבש הוא נורה, ולאחר עשרים יום נפטר מפצעיו. אימו קיבלה את התעודה שעליה עמל אחמד ואותה לא זכה לראות.
התחבקתי עם אחותו של אחמד והבטחתי לה שאזכור ואזכיר את אחיה, בחור יפה, חכם וטוב שנרצח כי אין דורש לדמים של המגזר הערבי. יהי זכרו מהפכה.
שבת שלום.
Ruhamaweiss1966@gmail.com
