הו-הו-הו
תור ארוך וצבעוני, ובאופן מאוד לא ישראלי גם מסודר, השתרך בכניסה לביתו של סנטה קלאוס ברובע הנוצרי בירושלים. בקור ירושלמי מקפיא עמדתי עם בתי, בתור לאטרקציה המקומית. לידינו עמדו שתי נשים צעירות מנצרת. "באתן עד לכאן, אין מספיק חג המולד בנצרת?" תהינו. "ברור שיש", הן השיבו, "אבל אצלנו אין בית של סנטה, את זה יש רק בירושלים".
סנטה הירושלמי משתכן בקומה הראשונה בבית עתיק של משפחה ערבית-נוצרית. עיסא קסיסייה, בן המשפחה, הקים בית צבעוני ומקושט להפליא בקישוטי החג (וגם עמוס מרצ'נדייז), והוא מקבל את הבאים לסיור בבית ולצילום מסורתי. הקסם של בית סנטה הירושלמי מפליג מעבר לריגוש הרגיל של החג. הבית מייצר מפגש שפות ודתות שאינו רגיל בעיר הקנאית שלנו: ערבית, רוסית, עברית, אנגלית ופיליפינית. בתור עמדו נשים שעטו חיג'אב מוסלמי וגברים יהודים חובשי כיפה, וקשה לתאר את השמחה המשותפת של החג ובעיקר של האפשרות הנדירה לשמוח יחד. לשמוח בלי לברר לאיזו דת שייך החג ואיך הוא מתנגש עם האידיאולוגיה שלי. לשמוח בלי חשבונות דתיים ופוליטיים. איחלנו חג שמח בכל שפה שהכרנו, סנטה חילק לכולנו שוקולד, שתינו יין חם ולא הפסקנו לחייך.
2 צפייה בגלריה
הביקור בבית סנטה קלאוס הירושלמי. נצפו גם נשים שעטו חיג'אב מוסלמי וגברים יהודים חובשי כיפה
באחד מרגעי ההמתנה הצוהלים שמתי לב לגורם שנעדר מהאירוע. שוטרים וחיילים לא נראו בסביבה, ועל הסדר שמרה דמות מחופשת לעוגיית ג'ינג'ר. זה עבד.
כבר כמה שנים שאזור השער החדש מתפתח לחוויה ירושלמית נדירה; מקום של אוכל פשוט וטוב ומפגשים אנושיים נטולי מאבקים פוליטיים. הלב מלא תודה למי שעמלים על חלקת האלוהים הזו.
אוי סמוטריץ', כמה טעויות בפסקה אחת
לפני הכול ראוי לציין את האירוניה הקומית: דברי הבלע של בצלאל סמוטריץ' נגד נשיא בית המשפט העליון, יצחק עמית, נשמעו בגלי צה"ל – התחנה ששר האוצר הצביע בעד סגירתה, וממשיכה לפעול הודות לצו ביניים שהוציא האדם שאותו הוא מגדף. אלוהי ההיסטוריה צוחה ובוכקת.
סמוטריץ' הציע לדרוס את השופט עמית (באופן סמלי, כמובן, ומשום מה אני נזכרת בסימבוליות של ארון המתים בהפגנות נגד רבין), ובריאיון לגלי צה"ל הוא לא חזר בו מהדברים: "(השופט עמית) דורס את העם, והתוצאה הבלתי נמנעת של צד אחד שפועל באלימות, היא שהצד השני צריך לפעול גם כן באלימות, ולכופף לו את היד. אין ברירה. אנחנו לא נעמוד כמו נוצרים ונפנה את הלחי השנייה".
סמוטריץ' על נשיא ביהמ"ש העליון יצחק עמית: "נדרוס אותו"
(צילום: ערוץ כנסת)
אוי סמוטריץ', כמה טעויות בפסקה קצרה אחת. הטעות המוסרית וגם האסטרטגית היא האמונה שאלימות של צד אחד חייבת לגרור אלימות של הצד השני. הגזלייטינג, שבוודאי אינו טעות, הוא בייחוס האלימות לנשיא עמית, טענה שקרובה לאמת כמו הטענה שהילד ההולנדי ששם את אצבעו בחור בסכר פעל באלימות נגד השיטפון.
הטעות הפוליטית היא בהתייחסות מבזה לנוצרים. נסו לדמיין את תגובתנו לו שר אירופאי היה אומר בפומבי: "אנחנו לא נעמוד כמו היהודים ונפנה את הלחי השנייה". אפשר לדמיין את התלונות שהייתה שולחת ממשלת ישראל לממשלה האירופית המדומיינת. אנחנו, היהודיות, לא מוכנות שידברו עלינו באופן מכליל ושלילי, ובצדק – ו"מה ששנוא עליך, לא תעשה לחברך" (עוד נשוב לקביעה זו).
לא הייתי רוצה להיות המורה לתלמוד של סמוטריץ'
מדוע לא הייתי רוצה ללמד את סמוטריץ' תלמוד? לא משום שהוא עקשן, או שדעותיו שונות מדעותיי, אלא משום שהוא מבין לאט ומדבר מהר. הטענה שיש להפנות למי שמכה אותי את הלחי השנייה היא טענה יהודית ולא רק נוצרית. מה לעשות? זה לא אומר שאני מאוהבת בטענה הזו, אבל אני לא חושבת שהיא מטופשת, וגם לוּ הייתי חושבת שהיא מטופשת לא הייתי יכולה לטעון שאינה יהודית.
אין לי ספק שסמוטריץ', בשעה שהכין את נאום הדריסה, עיין ב"דרשה על ההר" בברית החדשה ומצא את ההוראה המפורשת של ישוע (מתיי ה', 38–39): "שְׁמַעְתֶּם כִּי נֶאֱמַר עַיִן תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת שֵׁן וַאֲנִי אֹמֵר לָכֶם אַל־תִּתְקוֹמֲמוּ לָרָשָׁע וְהַמַּכֶּה אוֹתְךָ עַל הַלְּחִי הַיְמָנִית הַטֵּה לוֹ גַּם אֶת הָאַחֶרֶת". אלא שהנצרות, כידוע, החלה כסיעה יהודית, ושורשיה, גם בעניין ה"לחי השנייה", נמצאים בכתבים הקדושים לשתי הדתות.
נתחיל את המסע עם הלחי השנייה במחשבות האשמה והתיקון במגילת איכה (ג', כ"ה–ל"א): "טוֹב ה' לְקֹוָו... טוֹב לַגֶּבֶר כִּי יִשָּׂא עֹל בִּנְעוּרָיו... יִתֵּן לְמַכֵּהוּ לֶחִי יִשְׂבַּע בְּחֶרְפָּה: כִּי לֹא יִזְנַח לְעוֹלָם אֲדֹנָי". האמירה "ייתן למכהו לחי" אינה ביקורת ובוודאי שאינה עילה לחורבן. להפך, "ייתן למכהו לחי" היא המלצה לדתיוּת הראויה.
שבח הענקת הלחי השנייה משמש להצדקת כניעותו של יוסף בשעה שאחיו התעללו בו (אגדת בראשית סא): "שייסורים שעליך עכשיו, הן מצילים אותך מן גיהנם, ונחין (מניחים) אותך בגן עדן". הגשת הלחי השנייה, אם כן, היא כרטיס כניסה לגאולה ולגן עדן.
מנהיג צריך לספוג
בתורת הלחי השנייה משתמש גם הנביא ישעיהו, בהצדיקו את הבחירה בו כנביא (ישעיהו נ', ה'–ו'): "אֲדֹנָי ה' פָּתַח לִי אֹזֶן וְאָנֹכִי לֹא מָרִיתִי אָחוֹר לֹא נְסוּגֹתִי, גֵּוִי נָתַתִּי לְמַכִּים וּלְחָיַי לְמֹרְטִים. פָּנַי לֹא הִסְתַּרְתִּי מִכְּלִמּוֹת וָרֹק". רש"י מסביר מדוע נביא שנשלח לתוככי הקהילה שלנו צריך להסכים לחטוף סטירות ויריקות (על הלחי הראשונה והשנייה): "הוא (אלוהים) אומר לי: ישעיה, בָּנַי סרבנים הם בָּנַי טרחנים הם, על מנת שלא תכעס עליהם. אמרתי לו על מנת כן".
אלוהים מסביר לישעיהו שהוא שולח אותו לחבורה של טרחנים וסרבנים, ואסור לו לכעוס עלינו. רק לאחר שהנביא מקבל על עצמו את הסיוט ששמו החברה הישראלית ואומר "על מנת כן", הוא נמצא ראוי לנבואה.
על מנת כן, סמוטריץ', למנהיג עברי אסור לכעוס על עמו. תמצא דרך. רצית וקיבלת שררה, אז אין לך זכות לגרוס, לדרוס ובוודאי לא להאשים אותנו. תנהיג כפי שמנהיג יהודי אמור להנהיג, בהידברות ובבקשת רחמים על עמך.
מי כאן הלל?
אם חס וחלילה תורת התגובה לאלימות של סמוטריץ' הייתה נכללת בתורה שבעל-פה, היינו יורשות הנחיה בנוסח זה: "מה ששנוא עליך, עשה לחברך". אלא שלמזלנו דמות המופת שלנו היא הִלל ובזכותו ירשנו מוסר מפואר (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף לא עמוד א. מתורגם חלקית מארמית):
מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי, אמר לו: גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת. דחפו באמת הבניין שבידו. בא לפני הלל, גיירו. אמר לו: מה שעליך שנוא – לחברך לא תעשה, זו היא כל התורה כולה, והשאר פירושה הוא, צא ולמד.
איש אחד, לא יהודי אבל מעצבן במיוחד, מעמיד את שמאי והלל במבחן. יש דתות ותרבויות שקל יחסית להצטרף אליהן ואת עקרונותיהן אפשר ללמוד במהירות. היהדות, מחז"ל והלאה, אינה כזו. התורה שבעל-פה היא תורה הלכתית עמוסה בפרטים, ובקשתו של הנוכרי מערערת על היסוד שלה – להתגייר ללא תנאי וללמוד את התורה במהירות, כשהוא "עומד על רגל אחת". שמאי רחוק מסמוטריץ', אך גם הוא לא מאיר פנים: הוא דוחף את המתגייר הפוטנציאלי בכלי הבנייה שבידו (על הדרך נלמד שתלמידי חכמים עבדו לפרנסתם). הלל, דמות המופת בסיפור, מגייר ללא היסוס. חשוב מכך, הלל מוכן להעמיד את היהדות על עיקרון בודד: "מה ששנוא עליך, לא תעשה לחברך". הלל קרוב לתורת הלחי השנייה הרבה יותר משהוא קרוב לתורת הדריסה של סמוטריץ'.
פרופ' רוחמה וייסצילום: אביבית בן נוןועצה לסמוטריץ' ממורה לתלמוד: בשנה החדשה, במקום להעליב את הנוצרים, בוא לתוֹר השמח בדרך לבית של סנטה. שתה בנחת סיידר חם (ללא חשש יין נסך) ותגלה שיש יותר מדרך אחת להיות יהודי.
לא נשכח להשיב את רן גואילי למשפחתו ולארצו, והלוואי שנזכה לשנה אזרחית מבורכת.
שבת שלום!
Ruhamaweiss1966@gmail.com
