"יום הזיכרון לשואה ולגבורה מתקיים השנה בעיצומה של תקופה קשה ואפלה, בה לאירועים כאלה יש משמעות גדולה וחשובה", אומר יגאל כהן, מנכ"ל מוזיאון בית לוחמי הגטאות. השנה, תצוין עצרת הנעילה השנתית לאירועי יום הזיכרון בסימן 80 שנה להשמדת יהדות הונגריה ו-75 שנה להקמת קיבוץ לוחמי הגטאות ובית לוחמי הגטאות.
כבכל שנה, נבחרו שישה שורדים ושורדות להדליק משואה שבמסגרתה יסופר סיפור חייהם. את המשואה הראשונה ידליקו ענת יקל וצביקה ורד, נכדתם ובנם של הניצולים בלה ויצחק רוזנברג ז"ל, ממייסדי קיבוץ לוחמי הגטאות.
בלה גורביץ נולדה ב-1927 במאזייקיאי שבליטא. כשהייתה בת 13 פרצה מלחמת גרמניה-ברה"מ. באותה עת נעשו פוגרומים ביהודים, החל מחסור במזון ויהודים נשלחו לגטאות. חלק מבני משפחתה נשלחו באקציות מגטו קובנה. היא עצמה ניצלה בזכות תושייתה של אמה, שחיפשה לה ולבנותיה מחסה בבתי רופאים מקובנה. לימים הוכרו כמה מהם כחסידי אומות העולם. לאחר המלחמה עברה בלה לבפולין, והתחברה אל חברי תנועת "דרור". שם הכירה את יצחק, והם נישאו והקימו משפחה.
יצחק רוזנברג נולד ב-1920 בפוהוסט-זהורודסקי, בביילורוסיה המערבית, פולין דאז. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה גורשו יצחק ובני משפחתו מביתם, ויצאו למסע שבסופו הגיעו אל ברנאול, מחנה צריפים ביער בקזחסטן. ב-1943 גויס יצחק לצבא האדום. הוא נלחם בגרמנים, ומעט לפני כיבוש ברלין נפצע ואושפז. ב-1946 הוחלט במשפחתו של יצחק לעלות לישראל.
את המשואה השנייה ידליק סילבן-שלמה לוי שנולד ב-1936 בפריז, צרפת. ב-1941 נכלא אביו כאסיר פוליטי, ומאוחר יותר נשלח לאושוויץ. אמו החליטה לפזר את ארבעת ילדיה למען ביטחונם, וסילבן נמסר למשפחה קתולית, שהסתירה אותו עד שאמו לא יכלה לשלם לה יותר. המלחמה הגיעה לסופה, אך גילויי אנטישמיות פוגעניים מפי מורה שלו גרמו לו להחליט לעלות לישראל בשנת 1950, כשהיה בן 13, במסגרת עליית הנוער.
את המשואה השלישית ידליק אליעזר שוורץ, שנולד ב-1928 בעיר סאטו-מארה שבטרנסילבניה, שהייתה שייכת אז להונגריה. ביוני 1944, בהיותו בן 16, הובל יחד עם אמו, אביו, שני אחיו ואחותו לאושוויץ-בירקנאו. הוא נותק מבני משפחתו וצורף לקבוצה של יהודים שאותם העבירו הגרמנים לעבודת כפייה במכרות ברזל בצרפת. עם התקדמות כוחות בעלות הברית, העבירו אותם הגרמנים למכרות מלח בגרמניה, שם עבדו בפרך וסבלו מרעב וממחלות. לקראת סוף המלחמה, הובלו בצעדת מוות מקוכנדורף לדכאו ולהרי טירול. מתוך קבוצה של 800 יהודים, שרדו רק 16. לאחר המלחמה חזר לעיר הולדתו וגילה שאיש מבני משפחתו לא שרד. ב-1947 עלה לישראל. כאן פגש את אשתו, שרה שוורץ ז"ל, שורדת שואה אף היא.
את המשואה הרביעית תדליק הדסה מאיר, שנולדה ב-1933 בפשמישל שבפולין כבת יחידה להוריה. בשנות המלחמה נשלחה עם בני משפחתה לגטו בפשמישל. לאחר המלחמה נותרה לבדה מכל בני משפחתה ונאספה לבית הילדים של לנה קיכלר-זילברמן, אשר סיכנה את חייה תוך הצלת ילדים יהודים. יחד עם ילדים נוספים מאותה קבוצה נקלטה בקבוצת שילר. היא יצאה לקורס חובשות ושירתה כחובשת בצה"ל. היא המשיכה בקריירה הרפואית לאחר שחרורה, ועבדה כאחות בקיבוץ.
את המשואה החמישית ידליק גד פרטוק שנולד בתוניסיה ב-1931 בשם חמאייס פרטוק. עד גיל תשע חיה משפחתו בעיר נאבל, אך לאחר שהחל שלטון וישי הצרפתי להתנכל למשפחות יהודיות, וגם לאביו, שהיה ראש הקהילה בעיר, החליטו בני המשפחה לעבור לעיר אחרת. לאחר מות אמו ופלישת הגרמנים לתוניסיה, נותר גד עם אשתו השנייה של אביו ועם אחיו, והחליט לדאוג למשפחה. הוא נהג להתחפש לילד ערבי ויצא מדי יום לחפש אוכל. יום אחד מצא לפתע את אביו ואחיו שנעלמו. בתום המלחמה החליט להצטרף למפגש של צעירים יהודים, שם פגש קבוצה של חברי תנועת השומר הצעיר, והחליט לעלות ארצה.
את המשואה האחרונה ידליק חיים רענן שנולד ב-1935 בבודפשט. במשך כל המלחמה היה עם אמו, סביו, סבתו ובני דודיו. בחודשי המלחמה האחרונים נרדפו חיים ובני משפחתו בידי פעילי פשיסטים. הם הועברו לאזור הגטו היהודי, ושהו במרתפים צפופים בזמן הפצצות הצבא האדום.
חיים הגיע לארץ ישראל ב-1946, והתאחד עם אביו. בגיל 17 הצטרף לקבוצת "במעלה" בחולון ועבר לקיבוץ בארי, שם עבד כחקלאי, ובשנים האחרונות בבית הדפוס המקומי. חיים שרד את מתקפת הטרור ב-7 באוקטובר, כאשר ננעל בביתו עם המטפלת שלו, בנו ונכדו, שהיה בגילו של חיים כאשר עבר את השואה.
עצרת הנעילה תתקיים בבית לוחמי הגטאות ביום שני ב-20:00.
פורסם לראשונה: 00:00, 01.05.24
