ינקל דנילוביץ קרקוביץ נולד בסביבות שנת 1880 בעיר בחמוט שבפרובינציית חרקוב. לאחר מהפכת 1917, התיישב ינקל עם רעייתו לאה ועם ארבעת בניהם - דניאל, ירחמיאל, מוישה והרש - בעיר קייב. עם פרוץ המלחמה הייתה למשפחת קרקוביץ אפשרות להתפנות, אך ינקל סירב - הוא נשאר בקייב בעוד אחד מבניו הצליח להימלט עם משפחתו. שכנים זוכרים שראו את ינקל בפעם האחרונה בסוף ספטמבר 1941, צועד עם מזוודה בידו לכיוון באבי יאר.
היום (ב') יקיימו המרכז להנצחת השואה בבאבי יאר וארגון מצעד החיים העולמי אירוע זיכרון בספרייה הלאומית בירושלים לציון יום השנה לטבח בבאבי יאר. במסגרת האירוע ייחשפו שמות קורבנות חדשים שאותרו, תחת הכותרת "זיכרון בזמן מלחמה" - ביניהם גם סיפורו של ינקל ומשפחתו.
האירוע יעסוק באתגרים ובחשיבות המשך המחקר וההנצחה של השואה. הערב ילווה בהקרנת קטעים מצולמים של עדויות ניצולי הטבח, חומרי ארכיון חדשים שטרם נחשפו לציבור וחומרים מצולמים נוספים מאתר הטבח.
7 צפייה בגלריה
אספיר אולנובסקאיה לבית פינקלשטיין ואדולף אולנובסקי
(צילום: באדיבות המרכז להנצחת השואה בבאבי יאר)
לקראת יום השנה ה-84 לטבח בבאבי יאר, המרכז להנצחת השואה בבאבי יאר (BYHMC) מפרסם דוח התקדמות מיוחד, שממנו עולה כי חרף המלחמה באוקראינה והמציאות הביטחונית המאתגרת, הצליח צוות המחקר להוסיף למעלה מ-1,000 שמות חדשים של קורבנות לזיכרון ההיסטורי של אחד ממוקדי ההשמדה הגדולים מחוץ למחנות – העמק העקוב מדם בקייב, שבו נרצחו למעלה מ-33 אלף יהודים בספטמבר 1941.
קבר האחים הגדול ביותר
באבי יאר הוא שמו של גיא סמוך לעיר קייב, אוקראינה, שהפך לסמל אכזרי של ההשמדה ההמונית בשואה. ב-30-29 בספטמבר 1941 – ערב יום כיפור, בתוך יומיים בלבד, נרצחו במקום 33,771 יהודים – גברים, נשים וילדים – בירי המוני שביצעו כוחות SS גרמניים בסיוע משתפי פעולה מקומיים. רצח זה נחשב לראשיתו של שלב ה"פתרון הסופי" בברית המועצות, שבו ההשמדה התבצעה לא בתאי גזים אלא באמצעות ירי ישיר.
בשנתיים לאחר הטבח נרצחו בבאבי יאר עשרות אלפי יהודים, צוענים, שבויי מלחמה סובייטים, ואוקראינים שהתנגדו למשטר ובאבי יאר הפך לקבר האחים הגדול ביותר באירופה. בעידן הסובייטי, הזיכרון של הטבח הושתק, והקורבנות היהודים לא הוזכרו בשמם.
עבודת ההנצחה צפויה להימשך, תוך הרחבת השימוש בארכיונים, שיתופי פעולה עם משפחות וקהילות, ושימור המורשת של קורבנות באבי יאר – גם תחת אש.
פתיחת ארכיונים חסויים
ההתקדמות המרשימה התאפשרה בין היתר בזכות פתיחת מקורות ארכיוניים חדשים באוקראינה שהיו חסומים בפני הציבור במשך 75 שנה. בין המסמכים שנחשפו: בקשות לאימוץ ילדים שהתייתמו בעקבות רצח הוריהם בבאבי יאר; עתירות של אזרחים להכרה משפטית במות קרוביהם, לצרכים כמו ירושה, נישואים מחדש או תמיכה כלכלית. אחת הדוגמאות הבולטות היא תיק משפטי משנת 1946, שבו נחשפה עדות על גורלו של זינדל קרבצקי, שביקש להכיר במות אשתו ושלושת ילדיו, ביניהם ארון בן השמונה, זויה בת השש ווובה בן הארבע, כולם נרצחו בבאבי יאר.
לציון יום השנה לטבח באבי יאר יוקראו לראשונה השמות החדשים באתר הטבח. במרכז להנצחת השואה שיזמו את טקס הזיכרון הסמלי רואים חשיבות רבה, דווקא בעת הזו, לתת כבוד ולהנציח את קורבנות הטבח.
נתן שרנסקי, יו"ר המרכז להנצחת השואה בבאבי יאר: "הזיכרון הוא נשק מוסרי נגד ההכחשה, ההשכחה והעיוות. המלחמה באוקראינה היא מלחמה אידיאולוגית לא פחות משהיא מלחמה על טריטוריה, יש פה ניסיון בוטה לערער על ההיסטוריה ואף למחוק אותה. כל שם שאנחנו מצליחים להחזיר לקיום – תורם להנצחת השואה ומקדם צדק וכבוד לקורבנותיה".
רויטל יכין קרקובסקי, מנכ"לית מצעד החיים בישראל סיפרה על הקדיש הראשון לזכרם של קורבנות הטבח באתר ההנצחה: "כל שם חדש שנחשף עושה צדק עם הקורבנות ועם ההיסטוריה".
פורסם לראשונה: 00:00, 29.09.25
