מתכת של מכונת מלחמה נאצית הפכה בידיים יהודיות לסמל של אור ותקווה. חנוכיית שמן שחורה, עשויה ממצבר של צוללת נאצית, הגיעה השבוע ללטרון, למוזיאון הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה ע"ש הנשיא חיים הרצוג - ומאחוריה סיפור מדהים.
את החנוכייה בנה לפני 83 שנים אורי ליפמן, לוחם יהודי-ישראלי בצי הבריטי, מחומרי שלל שנלקחו מצוללת גרמנית שהוא וצוותו הטביעו בים האגאי. אורי ליפמן נולד ב-1922 בגרמניה, בן ליהודים גרמנים שהבינו בזמן שמסוכן להישאר במולדתם. בשנת 1933, כשהיה בן 11, עלה לארץ ישראל עם הוריו ואחיו, אל העיר חיפה. כשפרצה המלחמה, אב המשפחה עודד את שני בניו להתייצב לצד בעלות הברית נגד הנאצים - אורי כקצין מכונה בספינת טורפדו ביוון, וזאב, בוגר בצלאל, כשרטט מפות באיטליה. ספינתו של אורי כללה 15 לוחמים - כאשר הוא היהודי היחיד ביניהם.
אורי השתתף בפלישה לאיטליה ובקרבות בים הפתוח. אחרי הטבעת אותה צוללת גרמנית, הוא מצא את מצבר הצוללת, העשוי בקלית. במקום להשאירו כעוד שריד של מלחמה, ליפמן הפך אותו לסמל של אור: חנוכייה.
כשחזר אורי לארץ, המשיך את דרכו כלוחם, הפעם בצה"ל כקצין חימוש במלחמת העצמאות ואחר כך קצין בכיר בחיל הים, עד שהגיע לדרגת רס"ן. החנוכייה ליוותה אותו לאורך כל חייו. "אבא שלי לא היה אדם דתי, אלא יהודי שבחר להגיע לארץ ישראל ולא להגר לארצות-הברית כמו שיהודים רבים בחרו לעשות. הוא בנה את חנוכיית השמן במהלך הקרב ושמר עליה בביתנו", מספר בנו, יהודה, שמסר את החנוכייה למוזיאון. "כאן, במוזיאון, יש לה משמעות גדולה הרבה יותר".
"זו לא רק חנוכייה", אומר אסף אפרתי, סמנכ״ל מידע והדרכה במוזיאון. "זה סמל עוצמתי של הלוחמים היהודים להישאר נאמנים לזהותם, לשמור על רוחם ולמצוא תקווה גם בתנאים הקשים ביותר".
במוזיאון הלוחם היהודי בלטרון מספרים בגאווה את סיפורם של מיליון וחצי יהודים שלחמו בנאצים בחזיתות שונות בעולם — סיפור שלא תמיד זכה למקום הראוי בזיכרון הישראלי.
פורסם לראשונה: 00:00, 16.12.25
