"לאורך כל שנות הנעורים שלי לא חשבתי שאתגייס. הייתי נגד גיוס לצבא מהרבה סיבות. ב-7 באוקטובר נפל חבר שלי, סמל נחמן דקל ז"ל. הוא והחברים שלו היו במוצב סופה. כשהמחבלים פשטו על המוצב, הוא והחברים שלו היו עדיין בתחתוני בוקסר, והם נלחמו ככה כמה שעות. לקח כמה ימים לזהות אותו. היינו חבורה מהיישוב של 8–10 חברים שחלקנו ממש התנגד עד אז לגיוס, והמקרה הזה טילטל אותנו. אחרי שזה קרה החלטנו להתגייס ולהמשיך את המורשת שלו. זו הסיבה שאני פה היום". כך סיפר אתמול סמל מ' (22), מהיישוב החרדי עמנואל שבשומרון.
בימים אלה נמצא מ', עם חבריו לגדוד נצח יהודה, הגדוד החרדי של צה"ל, בצפון רצועת עזה. בזמן שסוגיית הגיוס מסעירה את הרחוב הישראלי ואת מסדרונות הכנסת, בצפון הרצועה נשמר שקט יחסי, ביטחוני ופוליטי. הפיצוצים הנשמעים מעת לעת מאימונים או מפעילות מבצעית הם היחידים שמפרים אותו. לכאן לא מגיעים קולות ההפגנות, גם לא הקריאות בעד ונגד גיוס מוועדת החוץ והביטחון של הכנסת. "אנחנו משתדלים לעשות את הכי טוב שלנו", הסביר סמל י' (19) מבני-ברק, "בלי לנסות להשפיע על מה שקורה בחוץ או להתעסק בפוליטיקה".
כמו מ', גם י' הוא לוחם בנצח יהודה. גם הוא החליט להתגייס בעקבות פרוץ המלחמה. "הימים הראשונים היו גדושים בהמון פעילות של מתנדבים ולקחתי גם אני חלק בכל מיני עמותות", סיפר. "הייתה לי מחשבה להתגייס ולהיות חלק אמיתי מהלחימה, וכשהחלטתי רציתי מקום שישמור לי על הסביבה הדתית. יש לי פה מסגרת דתית, ולמרות שאני מבין את החששות של הרבה חרדים מפני שירות צבאי והיציאה מהמסגרת הישיבתית, יש פה משהו מאוד מחזק דווקא מהבחינה הזאת. להתפלל שלוש תפילות ביום כשאתה באזרחות, אם אתה לא בישיבה ולא במסגרת דתית, זה יותר קשוח. פה תמיד יש את האפשרות, החבר'ה באים ומארגנים את זה, דוחפים אחד את השני. ההורים שלי שמחים שאני בנצח יהודה".
רבים מהחיילים שמשרתים בגדוד נצח יהודה מגיעים מעומק החברה החרדית. אחרים גם מבתים דתיים-לאומיים או מסורתיים.
האובדן הכואב שמחבר
על אף שאחיו כבר התגייס לפניו, עבור סמל מ' הגיוס לא היה תהליך פשוט. "ההורים שלי לא מאוד תמכו", תיאר. "הם פחדו על העניין הדתי, היו להם כל מיני חששות מעוד כל מיני סיבות. אבא שלי בעצמו חוזר בתשובה שנלחם בשלום הגליל ואיבד שם הרבה מאוד חברים, אבל הוא לא חשב שהילדים שלו יתגייסו גם. כשהחלטתי ללכת על זה הוא התנגד וניסה לשכנע אותי לוותר, אבל זו החלטה שלי וההורים השלימו עם זה. היום אנחנו בטוב. אני מאוד אוהב להגיע הביתה לשבת. זו ההזדמנות שלי לשבת של בית, לקום בנחת, בלי המשימות של הצבא. אני לוקח ספר קודש ובמשך 3–4 שעות ברצף לומד באיזו פינה ביישוב. אני מרגיש שלם מאוד עם ההחלטה שעשיתי".
סמל א', שיחגוג בקרוב 20, למד במוסדות של חסידות ברסלב בירושלים וכיום גם הוא לוחם בנצח יהודה. "זה שיש לך פה שלוש תפילות, בית כנסת פעיל, שיעורי תורה, ושבתות עם אווירת שבת אמיתית, זה משהו שלא יהיה לך בגדוד אחר, והמקום פה מאוד מאפשר את זה", תיאר בגאווה. איך בחור חרדי מרקע חסידי מסתדר בצבא? על פי סמל א' זה בהחלט אפשרי: "כשאנחנו במוצבים מחוץ לרצועה מביאים רבנים. יש לגדוד רב שמעביר שיעורי תורה. בשבת האוהל הזה הופך לסעודת שבת של ממש עם אווירה ממש דתית, שירים, סעודות. כמובן זה ככה גם בחגים. בחנוכה למשל הרגשתי ממש את החנוכה, למרות שלא הייתי בכלל בבית או בישיבה".
פעילות גדוד נצח יהודה בצפון רצועת עזה
(צילום: דובר צה"ל)
גם את סמל א' המלחמה היא זו שעודדה אותו להתגייס: "מגיל קטן חשבתי על זה, אבל לא באמת ידעתי אם ואיך זה יתאפשר. אחרי 7 באוקטובר רציתי להתגייס דווקא לפה. הורים חרדים מאד חוששים מגיוס, אבל בהרבה מקרים זה לא כי הם נגד המדינה, אלא כי הם חוששים שהילד שלהם לא יחזור הביתה עם הכיפה ועם קיום המצוות שאיתן הוא יצא. דווקא זה שאני נמצא במקום שעושה את כל ההתאמות לחרדים, משמח את ההורים שלי".
אירוע אחד, כואב במיוחד, חיזק עוד יותר אצל סמל א' את תחושת החובה והשייכות. "חבר ילדות שלי נפל לפני שנה", סיפר. "באירוע רב-נפגעים ברצועה נפצעו 15 לוחמים וחמישה נהרגו, אחד מהם סמ"ר מאיר שמעון עמר ז"ל. מאז אני מרגיש הרבה יותר מחובר לעשייה שלנו. התחזק אצלי ה'למה', שנותן את הכוח כל יום לעשות עוד משימה ועוד פעילות. זה כואב מאוד, אבל גם מחבר ומחזק מאד".
פיקוד של דאגה לפרט
הפיקוד על מערכת שמיועדת לחיילים חרדים – גם הוא שונה לעומת פיקוד על אוכלוסיות אחרות. רב-סרן י', מפקד הפלוגה שבה משרתים מ', י' ו-א', הוא אמנם דתי-לאומי, אך מכיר היטב את הרגישויות ואת המורכבויות שבפיקוד על החייל החרדי. "יש פה אתגרים שלא קיימים באופן גורף כל כך בגדודים אחרים", הסביר.
"הפיקוד אצלנו מתמקד בהרבה דאגה לפרט. יש הרבה חיילים בודדים. מעבר ללהיות מפקד שלהם, צריך לדאוג שיש להם איפה לישון בלילה, איפה לעשות שבת; שיש איך לשלם שכר דירה. זו המשמעות הנוספת שיש לך כמפקד בגדוד הזה, יותר מאשר מגדודים אחרים. המוטיבציה שלהם היא אחרת: דווקא כי הם באו ממקום שבו לא רצו שהם יתגייסו, הם רוצים להוכיח לעצמם שהם ראויים למקום הזה, שהם חלק וגם שהם לא נופלים מבחינה דתית אלא להפך – הם מתחזקים יותר, מתעודדים יותר ומרגישים מחוייבים מאוד גם לעולם הדתי וגם למשימה הצבאית".
פורסם לראשונה: 00:00, 07.01.26
