זה לא היה המבצע הראשון לאיתור חללים בעזה שאליו יצאו חיילי יס"ר דרום, אך הוא בהחלט היה זה שהסתיים עבורם בתחושה של סגירת מעגל. רס"ר רן גואילי ז"ל, מגן עלומים, החטוף האחרון, שב לקבורה באדמת ישראל.
"ב-7 באוקטובר גויסנו כל הגדוד", מספר סרן (מיל') י', מפקד פלוגה ביס"ר הרבנות הצבאית שהוקפץ להשתתף במבצע. "המשימה שלנו היא גם זיהוי חללים בזירות קרב, איסוף וקבורה. היס"ר הוקם במלחמת לבנון השנייה, כשהצבא הבין שצריך גוף ייחודי לפינוי חללים. בצוק איתן היחידה איתרה ממצאים שלפיהם נקבע כי אורון שאול הוא חלל חטוף. היו הרבה מבצעים לחיפוש חללים בתוך הרצועה שלא הסתיימו בהצלחה, והפעם אנחנו מרגישים שכל מה שעברנו, כל פיסת מידע שהוציאה אותנו למבצע שלא הביא תוצאות, הכין אותנו למבצע הזה".
על המעמסה הנפשית שכרוכה בתפקיד אומר י' כי "כמפקד זו האחריות שלי. אני צריך לדאוג לביצוע המשימות, ובין המשימות צריך לדאוג לעולמם הנפשי של החיילים. צריך לראות את האנשים ולסייע להם. יש לנו קב"ן לכל פלוגה, יש ליווי וסיוע. גם כשהיינו בכוננות, גם תוך כדי אירועים, היה איתנו בקשר קב"ן צמוד".
אחרי הרבה הכנות, ביום חמישי בלילה נקראו לוחמי היחידה למה שהתברר כדבר האמיתי. "בשעות הצהריים נתנו למפקדים התראה, ובלילה גויסו כל החיילים הרלוונטיים לאירוע", מתאר י'. "ב-23:30 הודעתי לחיילים שבבוקר כולם מצטיידים בקציעות. בראשון בבוקר שוב עשינו אימון עם הכוחות ונכנסנו, בהתחלה צוות קטן ככוח ראשוני, סימנו את השטח, פתחנו עמדות עבודה. הגיע באגר עם המפעיל שלו, לוחמי היס"ר, סיור פצצות, כל הלוחמים שהיו במקום. היו מי שבדקו כל קבר שהוא לא ממולכד, רופאי שיניים, אנתרופולוג, כולם לקחו חלק.
טקס עצירת השעון בכיכר החטופים
(צילום: עידו ארז)
"עברנו קבר קבר. היו גופות עם ספק, היו גופות שוודאי שלא, האנתרופולוג אמר על כל אחד אם הוא בכלל בהגדרה המתאימה, אם זה לא אישה, זקן או נער. אלוף הפיקוד הגיע ביום ראשון בלילה, כשחשבנו לצאת להפסקה ולחזור בבוקר, ונתן פקודה 'לא עוצרים את העבודה לרגע, עד שמוצאים את רני'. הבנתי שנצטרך עוד כוחות, כי יעבדו פה בלילה אנשים ובבוקר יצטרכו להחליף אותם. חשבתי עם המג"ד כמה להביא, והוא אמר שננסה לגייס עוד 15 חיילים.
"לא ידעתי אם נצליח. בסוף זה אנשים שמהרגע להרגע אתה מוציא אותם מהבית מהמשפחה, מהעבודה, אבל הגיעו 30 איש מהפלוגה. 30 איש שעצרו את החיים שלהם, כדי שנוכל לעבוד במשמרות. חלק מהאנשים שהגיעו עדיין מתמודדים עם קשיים אישיים מהפעילויות האחרות, ובהתייעצות עם הקב"ן החלטנו לפנות גם אליהם ממחשבה שזה יעשה להם טוב להיות חלק מסגירת המעגל".
סרן (מיל') י', מפקד פלוגה ביס"ר שהוקפץ להשתתף במבצעי' יודע שהמסירות שלו ושל החיילים למשימה היא גדולה, אך לא פחות משמעותית מכך זו של משפחתו. "אני יכול לומר על עצמי, יש לי מעגלים סביבי, אשתי בבית שצריכה לסבול את הזימונים מהרגע להרגע, היא מקבלת לפעמים בעל אחר שונה ממה שהוא היה, מקומות העבודה שלנו שצריכים לסבול את ההיעדרויות האלה. ההורים, הילדים, בלי המעטפת הזאת שמתגייסת לפעמים אפילו יותר מאתנו החיילים - זה לא היה קורה ככה".
ביום שני אחר הצהריים המשימה הושלמה. "החיילים שהיו בפנים 22 שעות יצאו למנוחה, אלה שהחליפו אותם בבוקר הגיעו אחרי שרוב העבודה נעשתה ותוך שעתיים הושג הזיהוי. עכשיו אנחנו בשלב של הסיפוק הגדול אחרי המבצעים שלא הביאו לתוצאה, אחרי האימונים הרבים. אין באמת מילים לתאר את התחושות של כל מי שהיה חלק מזה".
פורסם לראשונה: 00:00, 28.01.26
