הכנסת אישרה השבוע את הצעת החוק להרחבת סמכויות בתי הדין הרבניים. המשמעות של החוק היא כי כעת בתי הדין הרבניים יוכלו לדון לא רק בנישואים, גירושים ונושאי דת, אלא גם בסכסוכים אזרחיים בהסכמת הצדדים. כל מה שצריך לדעת על החוק החדש והאם שני הצדדים צריכים להסכים להליך? שאלות ותשובות.
אז מהו בעצם החוק החדש להרחבת סמכויות בתי הדין הרבניים?
עד היום, בתי הדין הרבניים הוסמכו בחוק לדון ולפסוק בענייני נישואין, אישות וסכסוכים הנוגעים אליהם כמו שיעור תשלומי המזונות ומשמרות ילדים. החוק החדש מרחיב את סמכויות בתי הדין הרבניים ומאפשר להם לדון כמעט בכל סכסוך אזרחי אחר, סכסוכים שעד היום הוכרעו אך ורק בבתי המשפט הרגילים. למשל, סכסוך בין משכיר דירה לשוכר דירה, יכול להיות מוכרע מעתה בבית דין רבני שיכריע על פי "המשפט העברי", כלומר, על פי דין תורה. למרות שעד היום דיינים לא עסקו בכך, הם בכל זאת הוכשרו לעסוק בנושאים הללו על פי המשפט העברי.
בג"ץ פסל בעבר אפשרות זו, מדוע?
בעבר בתי הדין הרבניים עסקו כבוררים בסכסוכים אזרחיים אולם עשו זאת ללא הסמכה חוקית אלא מכוח הסכמת בעלי הדין. בהיעדר סמכות בחוק, ב-2006 בג"ץ בפסק דין סימה אמיר אסר על בתי הדין לפעול כך ללא סמכות חוקית. ואולם, פסק הדין שנכתב על ידי השופטת אילה פורקצ'יה פסל זאת אך ורק בשל היעדר סמכות בחוק, ולא משום סיבה אחרת. סמכות שניתנה כעת לבתי הדין הרבניים על ידי הכנסת.
האם כעת אזרח יכול למצוא עצמו נתבע בבית דין רבני?
לא. משום שהחוק התנה את סמכות הדיון של בית הדין הרבני בנושאים אזרחיים אך ורק בהסכמת הצדדים. זאת אומרת, שאם אזרח לא הביע הסכמה בכתב שעניינו ידון בבית דין רבני, לא ניתן להגיש נגדו תביעה שם אלא רק בבתי המשפט הרגילים. החוק פותח פתח להתנות בחוזים שונים כי טענות ותביעה להפרה של חוזה תידון רק בבית דין רבני. למשל, אזרח שמשכיר דירה יוכל להוסיף סעיף בחוזה השכירות כי כל סכסוך הנוגע לשכירות יידון רק בבית רבני. אם השוכר יחתום על חוזה שכירות, עשויה להתפרש כהסכמה.
גם בטרם נחקק החוק יכלו שני אזרחים לפנות לרב, לבית דין פרטי או לבורר שיכריע בעניינם במקום מערכת המשפט. מה בעצם הוסיף החוק החדש?
נכון, עד היום וגם היום, אזרחים יכולים לפנות לבוררות לגורמים שונים שיכריע בעניינים במקום מערכת המשפט. השופטת פורקצ'יה בבג"ץ סימה אמיר מ-2006 אף הזכירה זאת כדבר הנהוג בחברות מסורתיות ואף ציינה זאת לשבח. כיום לעיתים אף בתי המשפט הרגילים מפנים נידונים לבורר שיכריע בעניינם. ההבדל הוא שלבתי דין פרטיים, רבנים או בוררים, אין סמכויות שיש בידי מערכת המשפט של המדינה אשר בתי הדין הרבניים הם חלק ממנה. כמו למשל הוצאת צווי כפייה שונים ואמצעי אכיפה לפסקי הדין.
אם בכל מקרה לא ניתן לחייב אזרח להידיין תחת בית הרבני, אז מדוע הביקורת הציבורית על החוק?
הביקורת המשמעותית נוגעת בעיקר למימד ההסכמה של אזרח להידיין תחת בית הרבני. למשל, בקהילות דתיות הדוקות וחרדיות אשר בחלקן נהוג להתייחס לבתי המשפט הרגילים כ"ערכאות של גויים", כאלה שאין לגשת אליהם, יגבר הלחץ הציבורי לפנות אך ורק לבית הדין הרבני. לכן, לטענת המבקרים, אזרח השייך לקהילות הללו לא יכול להביע הסכמה מרצון חופשי. בעמותת "ישראל חופשית" הגדירו זאת "החופש לבחור של הפרט נרמס תחת מכבש חברתי". עוד אומרים כי לפי המשפט העברי, עדותה של אישה נחשבת בעלת משקל נמוך יותר מעדותו של גבר, דבר המנוגד לעקרון השוויון. גם עו"ד וטוענת רבנית, בתיה כהנא-דרור, המומחית לדין הדתי וממבקריו של בית הדין הרבני טוענת כי בעניינים שונים הדין הדתי מפלה בין גבר לאישה, או לפחות מבחין ביניהם, דבר שבשורת פסקי דין של בג"ץ נאסר לעשות וכי זה מנוגד לעקרון השוויון. עוד טוענת כי מדינה המרחיבה סמכות לערכאה האוסרת על נשים לשמש בה כשופטות, היא איננה דמוקרטית.
האם לבג"ץ סמכות להתערב בפסקי הדין של בית הדין הרבני בנושאים אזרחיים לפי החוק החדש?
החוק החדש אינו משנה את הדין בנושא, לפיו, בג"ץ אינו ערכאת ערעור על בית הדין הרבני כך שכניסה למסלול ההידיינות בבית הרבני היא ללא יציאה ממנו. לפי פסיקת בג"ץ שיושמה כבר במקרים רבים, לבג"ץ סמכות להתערב בהחלטות בית הרבני בשני מקרים עיקריים וקיצוניים בלבד: הראשון, אם בית הדין הרבני חרג מסמכותו - כמו למשל בבג"ץ סימה אמיר מ-2006. והשני, אם בית הדין קיבל החלטה שיש בה "פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי". ככל שבית דין רבני יקבל החלטה, מכוח החוק החדש, אשר מפלה במובהק בין גבר לאישה, גם אם היא בהתאם למשפט העברי ולדין תורה, בג"ץ צפוי להתערב בהחלטה.
פורסם לראשונה: 00:00, 25.03.26
