זו השנה ה-41 שחבורת תושבים מקריית שמונה מתכנסים בלב העיר, מורידים את כיסויי הפלסטיק מתנור גדול וכבד ואופים יחד מצות שמורות לכבוד ליל הסדר. המסורת שהחלה ב-1985 לא נעצרה מאז, גם לא כשהעיר הייתה ריקה מאדם ותחת אש בלתי פוסקת. אז הם הגיעו כ"מסתננים" לעיר שלהם כדי לאפות מצות דקיקות וטריות.
השנה הם כבר לא מפונים, אבל המלחמה שוב תפסה אותם תחת אילוצים שלא דמיינו שילוו אותם שוב. אל לוח הזמנים של 18 דקות מרגע הלישה ועד הוצאת המצות מהתנור הלוהט, עליהם להוסיף גם ספירת 15 שניות מרגע השמע האזעקה ועד ההגעה הבהולה למקלט הסמוך.
"נתתי הוראה שאם יש אזעקה, משאירים את כל הדברים במקום ומקסימום זורקים את הבצק שהחמיץ, מנקים הכל וממשיכים הלאה", מספר בוכריס בזמן שהוא מנצח על מלאכת הלישה והאפייה. עד השבוע שעבר בפיקוד העורף התריעו על כניסה למרחבים מוגנים, במקביל לנפילות הטילים ברחבי העיר. החל מהשבוע זמני ההתגוננות השתנו. "הוסיפו לנו 15 שניות, אז זה גם משהו", מסביר בוכריס בחיוך. "המקלט הוא 10 שניות הליכה מכאן, אז נשארות לנו עכשיו לפחות עוד חמש שניות להוציא את המצות מהתנור שלא יישרפו".
הוא מתאר כי "המצב כעת בעיר מורכב אפילו יותר מלפני שנתיים". לדבריו, "יש כאלו שביטלו ולא יגיעו השנה כי חששו ממטחי הטילים התכופים לעיר. אנחנו מתכוונים להמשיך גם אם חיזבאללה ינסו לפגוע במסורת הזו".
בין ענני הקמח והחום של התנור עומד שלום פינצ'ובר. הוא תושב ותיק, מהדור שגידל ילדים במקלטים עוד בתקופת הקטיושות של שנות ה-80 וה-90. "כל זמן שהיינו מפונים בירושלים לא השתתפנו באפיית המצות, ואני כל כך מתרגש לחזור", הוא אומר. "אני מקווה שנעבור את זה בשלום ובשקט. יכולים להיות פה ימים שקטים יחסית ופתאום שעתיים-שלוש של מטחים מטורפים".
פינצ'ובר לא נבהל מפס הקול הרועם שמלווה את צעקות האחראי על הקראת הזמנים והעמידה בהם - 18 דקות מרגע הלישה ועד הוצאת המצות מהתנור - שניה אחת לא יותר. "יש לנו פה תזמורת צה"ל מעל הראש שעושה רעש אדיר. וגם אם זה מקפיץ ומאתגר ומלחיץ, זה הרעש שלנו ולא שלהם. אנחנו מרגישים שצה"ל עלה קומה והוא ברוח התקפית ולא במגננה. אנחנו מוכנים לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד, אבל שיעשו את העבודה עד הסוף וימגרו את כל הרוע הזה".
ליל הסדר של משפחת פינצ'ובר ייראה כמו המציאות הצפונית כולה: שברים של משפחה שמנסה להתחבר תחת חוזה ביטחוני רופף. בין ילדי המשפחה, תגיע הבת שולמית עם שלושת הנכדים, בזמן שבעלה מגויס למילואים. "כמו אבותינו שהיו דרוכים לקראת היציאה ממצרים, נהיה אנחנו דרוכים ליציאה למקלטים", מציין פינצ'ובר, שבדירתו אין ממ"ד אלא מקלט משותף בקומת הקרקע בבניין. "אני מקווה שנוכל לעשות את הסדר בבית ולא במקלט. נכון שקיווינו שקריית שמונה כבר סיימה את ימי המקלטים והמטחים. אבל בכל מקרה, אנחנו אנשים מאמינים ויודעים שיהיה הרבה יותר טוב בעזרת השם".
פורסם לראשונה: 00:00, 30.03.26
