מרדכי דוניץ, יליד 1922 מהעיירה ז'אטל, שהיום בשטח בלארוס, שרד את השואה יחד עם אחותו פניה לאחר שנמלטו מגטו נובוגרודק והצטרפו לפרטיזנים ביער נליבוקי בבלארוס. בין הקרבות ומאבקי ההישרדות, מצא מרדכי כוח לבטא את רגשותיו ואת מחשבותיו דרך כתיבת שירים, שמהווים עדות נדירה לחיי הלוחמים היהודים ביערות.
השירים, שנכתבו בסתר על פיסות נייר דקות ושבריריות, נשמרו במשך עשרות שנים הרחק מעין הציבור ואף משפחתו. רק לאחר פטירתו של דוניץ בשנת 2019, מצא בנו, רוני, את הפתקים הישנים, שכבר החלו להתפורר, וניסה להבין את משמעותם. "מצאתי את פיסות הנייר והקלסר לאחר מותו, ולא הצלחתי להבין את ההקשר ואת הסיפור שמאחוריהם", מספר רוני דוניץ, בנו של מרדכי.
לאחרונה הוא מסר את ערימת פיסות הנייר להליך שימור קפדני במשכן האוספים ביד ושם, ולאט-לאט נחשף האוסף כולו. "אוסף השירים של אבי, הוא דבר שמעולם לא שיתף אותנו בו, אף ששיתף הרבה מאוד במאמרים ובתמונות", סיפר רוני בהתרגשות. "גם אחותו של אבי שנפטרה אחריו בגיל 100 לא הייתה יכולה לעזור יותר מדי. שיתפתי אותה בכל, אך גם היא לא ידעה על כך. מרגש לראות את השירים של אבי עוברים שימור ביד ושם בצורה כה מקצועית. מי היה מאמין שהמסמכים האלה עוד יישמרו כך".
ביד ושם מציינים כי מצבם של הדפים עם הגעתם למעבדת השימור היה קשה במיוחד: הם היו שבריריים, מקומטים, קרועים ומוכתמים בפיח, לאחר שנים שבהן נשמרו סמוך לארובה בבית. חלקם אף הודבקו בעבר בדבק סלוטייפ, שעם הזמן פגע בנייר והחמיר את מצבו.
יובל סיטון, משמר נייר במעבדת השימור של יד ושם, תיאר את העבודה הממושכת: "המסמכים הגיעו במצב לא טוב. התחלנו בניקוי עדין של גרגירי הפיח באמצעות שואב קטן מיוחד, ולאחר מכן המשכנו בניקוי ידני עם מחקים ייעודיים. תהליך ניקוי הפיח לבדו נמשך למעלה מחודש. בנוסף, נאלצנו להסיר שאריות סלוטייפ בעזרת חומרים מיוחדים ובזהירות רבה, משום שזה אחד הגורמים שפוגעים הכי הרבה בנייר".
לדבריו, הקרעים בדפים תוקנו באמצעות נייר יפני דק במיוחד ודבק מקצועי הפיך, מתוך מטרה לא "להעלים" את סימני הזמן, אלא לאפשר למסמכים להמשיך לספר את סיפורם. "המטרה שלנו היא לייצב את החומר, לשמור עליו, ולאפשר גם בעתיד לחקור, לקרוא ולהציג אותו", הסביר סיטון. "לפעמים דווקא פיסות הנייר השבריריות ביותר מצליחות לשאת עליהן את העדות החזקה ביותר".
אחרי המלחמה שהה דוניץ במחנות העקורים בגרמניה, שם ערך את העיתון היהודי "תקוותנו". בהמשך, הקדיש חלק ניכר מחייו לתיעוד ולהנצחת קהילתו, ובין היתר היה שותף לכתיבת ספר יזכור לקהילת ז'אטל. כעת, גם השירים האישיים שכתב במהלך המלחמה מצטרפים למפעל ההנצחה שהותיר אחריו.
פורסם לראשונה: 00:00, 12.04.26
