אוסף מסמכים ותצלומים שנמסר לאחרונה ליד ושם חושף את אחד הקולות הכואבים והמטלטלים ששרדו מן השואה: סיפורו של צאלק פרחודניק, מהנדס צעיר ושוטר יהודי בגטו אוטבוצק, שכתב ממחבואו בוורשה יומן וידוי מצמרר על אובדן משפחתו, על חיסול הגטו ועל תחושת האשמה שלא הרפתה ממנו עד יומו האחרון.
בלב האוסף שנמסר ליד ושם ניצבת צוואתו של פרחודניק. מסמך דרמטי במיוחד, שבו ביקש לפרסם את יומנו לאחר מותו. פרחודניק נולד למשפחה יהודית אמידה באוטבוצק, עיירת מרפא ונופש באזור ורשה. אביו, אשר, ניהל בית מלאכה מצליח לכובעי נשים, ושני בניו, פסח וצאלק, רכשו השכלה גבוהה והוכשרו כמהנדסים באוניברסיטת טולוז שבצרפת. ב-1938 נשא צאלק לאישה את אנה נוספלד, בת למשפחה שבבעלותה היה בית הקולנוע המקומי "אואזה". בשנת 1940 נולדה בתם היחידה, אטלי.
לאחר הכיבוש הגרמני סירב תחילה להצטרף למנגנון היודנראט, אך בהמשך, בניסיון להימנע מגירוש למחנה עבודה, הצטרף למשטרה היהודית בגטו אוטבוצק. כשנאלץ להעביר רשימת יהודים לגירוש, הכניס את אשתו ובתו לרשימה אף שהיה להן מקום מסתור, מתוך מחשבה שלא יאונה להן כל רע לאור תפקידו והתחייבות מצד הגרמנים. זו הייתה טעות גורלית. במהלך אותה אקציה באוגוסט 1942 גורשו אשתו אנה, בתו אטלי ואחותו רחלה לטרבלינקה, ושם נרצחו.
בן 26 בלבד, פרחודניק ראה עצמו אחראי למות אשתו ובתו. ביומנו, שנכתב בקיץ 1943, הוא אינו מציג עצמו כהיסטוריון או כסופר, אלא כמי שמוסר "וידוי שלפני המוות". "זהו טקסט נדיר בעוצמתו, משום שהוא אינו רק מתעד את הזוועה, אלא גם חושף מבפנים את עולמו של אדם צעיר שנלכד בין כפייה, אשליה ואובדן", הסבירה אורית נוימן, מנהלת פרויקט "לאסוף את השברים" ביד ושם.
בדצמבר 1942 הגיע צאלק למחבוא בצד הארי של ורשה יחד עם הוריו. אחיו הבכור פסח הצליח להימלט לברית-המועצות. אביו, שחי בזהות בדויה כדי לפרנס את המשפחה, נתפס ונרצח בספטמבר 1943. צאלק ואמו שרה החזיקו מעמד במסתור כמעט עד שחרור ורשה, אך נהרגו במהלך דיכוי המרד הפולני באוקטובר 1944.
לפני מותו הפקיד את כתביו ואת צוואתו בידי מי שסייעו לו להסתתר. המסמכים שרדו את המלחמה, הגיעו לידי אחיו פסח, היחיד מבני המשפחה הקרובה שנותר בחיים. עבור אשר רשף, בנו של פסח פרחודניק, שמסר את המסמכים ליד ושם, מדובר ביותר מאוסף ארכיוני. "זו ההיסטוריה שלי ולכן שמרתי עליהם", אמר. "הפקדתי אותם למשמרת עולם כי הייתי שמח שכל המסמכים יהיו יחד. הכרתי כל דבר, ידעתי על היומן ועל הצוואה של צאלק. אבא היה איש פרקטי והוא מאוד רצה שהיומן יתפרסם. היה חשוב לו שנדע מה קרה שם".
פורסם לראשונה: 00:00, 12.04.26
