בימי רביעי אחרי העבודה, דוריתה רוברט (45) צועדת מכיכר ספרא דרך רחוב יפו עד שוק מחנה יהודה בירושלים. שם, בין כל ההמון, היא יושבת ואוכלת גלידה או פלאפל ומרגישה חופשייה. לפני שנתיים בדיוק, בערב חג השבועות, נחתה דוריתה בישראל עם בעלה ושני ילדיה. הם עזבו מאחור דירה בטהרן, עסק משפחתי, קריירה מבוססת של עשרים שנה ורשת חברים שחלקם כבר לא מדברים איתה כי המלחמה שברה גם ידידויות.
"יש לי חברה מאיראן שאחרי המלחמה לא דיברנו אף מילה", היא אומרת. אבל בימי רביעי היא יושבת ברחובות ירושלים עם גלידה. ולדבר הזה הקטן, כנראה, יש טעם אחר לגמרי. את השם "דוריתה" קיבלה מאביה, שהיה בישראל בתקופה שבה היחסים בין ישראל לאיראן היו טובים יותר ושמע את השם ואהב. "אני רציתי כל החיים שלי לעלות לישראל", היא אומרת. "אם הייתי עולה בגיל 18 או 19 היה יותר טוב". היא נישאה, ילדה ילדים, בנתה קריירה כרואת חשבון מוסמכת, בעלת תואר מהאוניברסיטה בטהרן ועשרים שנות ניסיון מקצועי. מה שהזיז אותה בסוף היה הבן שלה, שהקדים את הוריו בעלייה לישראל.
"לבן שלי היה חבר שעלה לארץ בתקופת הקורונה, ואז הבן שלי אמר שגם הוא רוצה לעלות". דוריתה שמעה אותו ואמרה לו: תסיים את הלימודים קודם. הוא סיים. שנתיים לאחר מכן, בגיל 19, הוא עלה לישראל ואחריו עלתה כל המשפחה. בשנת 2025 עלו יהודים לירושלים מ-56 מדינות בעולם, כאשר אחת מהן היא איראן. הקליטה בירושלים לא נעשית רק דרך משרדים, אלא ממש דרך השכונות והקהילות. יש בעיר 18 מוקדי קליטה בתוך המנהלים הקהילתיים בעיר, שמלווים עולים באופן אישי מהרגע הראשון.
בהקשר של עולי איראן, יש קהילת עולים פעילה שנמצאת בקשר רציף מול העירייה. "סיפורה של משפחת רוברט ממחיש את החשיבות של מעטפת קליטה המסייעת למשפחות להשתלב בעיר בתחומי החינוך, התעסוקה והקהילה", אומר מנהל רשות הקליטה במנהל קהילה של עיריית ירושלים, פיני גלינקביץ.
רוב הישראלים לא יודעים שיש עדיין קהילה יהודית פעילה בטהרן. "בטהרן יש אולי 6,000 יהודים, בכל איראן אולי 9,000", אומרת דוריתה. "גם כיהודיה הייתי צריכה ללכת עם חיג'אב בטהרן", היא מסבירה. "אסור ללכת לחוף הים עם כל המשפחה יחד, רק בחופים נפרדים". כשהיא נשאלת איך זה מרגיש עכשיו, בלי כל זה, היא לוקחת שנייה. "אני מרגישה חופשייה. הלכתי לים, זה כיף באמת, אני מחכה לקיץ כדי שיהיה חם ונלך לים".
לא הכל ורוד, ודוריתה עדיין מתגעגעת לאיראן. "אמא שלי שם ואני מתגעגעת לבית הכנסת של טהרן, אין כזה בכל העולם". היא גם מתגעגעת לעבודה שלה, רואת חשבון עם שני עשורים של ניסיון. "פה אני עובדת בגן ילדים, זה גם כיף לעבוד עם ילדים". אבל את הכאב של הירידה במקצוע, היא לא מסתירה. "עדיין לא הצלחתי למצוא עבודה בראיית חשבון. צריך פה מבחן, אבל אף אחד לא יודע מי מקיים אותו". בעלה עבר מסע דומה: מבעל חנות בטהרן לעובד בחנות נעליים ובניקיון. "כי הוא לא מדבר כל כך עברית", היא מסבירה.
דוריתה לא העלתה בדעתה שהיא תצטרך להתמודד בישראל עם מתקפות מארץ הולדתה. "במבצע 'עם כלביא' וב'שאגת הארי' פחדתי, נכנסנו למקלט ולממ"ד. טילים מאיראן זה שונה, זה טילים רציניים". כשהיא נשאלת על הישראלים היא עונה תשובה לא שגרתית. "אתם לא מאמינים לי כשאני אומרת את זה, אבל אתם אנשים עם הרבה סבלנות ונחמדים. כל אחד עוזר פה לשני. כשאנשים שומעים שאני עולה חדשה הם מייד עוזרים לי".
גם ראש עיריית ירושלים, משה ליאון, התרגש מהעולים שעלו לירושלים מאיראן. “ביום ירושלים ה-59 לאיחוד העיר, אנו מציינים איחוד מרגש נוסף - משפחות יהודיות מכל העולם שבוחרות להקים כאן את ביתן. העלייה מאיראן דווקא בתקופה הזאת, היא עדות לקשר העמוק בין העם היהודי, ירושלים ומדינת ישראל".
פורסם לראשונה: 00:00, 15.05.26
