עם שרשרת זהב שעליה המילה "תקווה" בעברית ועם עברית כמעט מושלמת, אנה סוזט פפרמן (23) הגיעה לצעוד ברחובות ירושלים ומתכוננת לפתיחת תערוכה חדשה העוסקת באנטישמיות. את השרשרת אנה קיבלה מלואיס הר, ששרד את שבי חמאס ברצועת עזה ואת העברית שלה היא למדה כשהתנדבה במשך שנתיים בדרום הארץ. אבל הסיפור האישי שמביא אותה לישראל מטלטל הרבה יותר: סבה היה מזכיר במחנה ההשמדה אושוויץ, ובמסגרת מחקר שערכה גילתה כי היה מעורב גם בתפעול מערכות המחנה.
השבוע הגיעו ארצה כ-500 חברי ארגון March of Life, רבים מהם צאצאים של קצינים וחיילים נאצים, לשורת צעדות הזדהות ותמיכה בישראל. במקביל, בירושלים תושק תערוכה מיוחדת העוסקת בהיסטוריה של האנטישמיות, בזיכרון השואה ובאחריות הדורות הבאים להיאבק בשנאה ולעמוד לצד העם היהודי.
במהלך השנה האחרונה קיימה התנועה יותר מ-100 צעדות תמיכה בישראל ובקהילות יהודיות בערים מרכזיות ברחבי העולם. כעת מגיעים הפעילים לישראל, ובמסגרת הביקור צפויות להתקיים צעדות ואירועי הזדהות בחיפה, נתניה, אשקלון, טבריה וערים נוספות.
בין חברי המשלחת נמצאת גם פפרמן, שגילתה בארכיון יד ושם כי סבה היה אחראי על חשמול גדרות התיל במחנה ההשמדה אושוויץ ואף עבד בתאי הגזים. פפרמן הייתה בין יוזמי התערוכה החדשה שתוצג בירושלים ותעסוק בהתפתחות האנטישמיות לאורך הדורות - מהשואה ועד גל השנאה נגד יהודים וישראל כיום: "אני מלאת חרטה וצער - אבל גם אם את העבר אני לא יכולה לשנות, את ההווה ואת העתיד אני כן. חשוב לי שישראלים ידעו שהם לא לבד. אנחנו לגמרי כאן בשבילם, לתמיד".
פפרמן, שחיה בגרמניה, תישאר בארץ עד סוף ספטמבר. היא מספרת שהחיבור שלה לישראל החל בהתנדבות ממושכת בדרום הארץ ב"עדי נגב": "התערוכה שנפתחת בעוד יומיים היא על הסיפור של אנטישמיות במדינות נוצריות. לנסות ולהבין למה יש אנטישמיות אחרי השואה. התערוכה מבחינתנו זה לתת תקווה ושהישראלים יידעו שהם לא לבד. שיש להם חברים בכל העולם. אנחנו נוצרים ואנחנו אוהבים את ישראל. אנחנו יודעים ומכירים את הדברים הרעים שקרו בעבר".
לפני כשבוע, עורר סערה תיעוד שפורסם ברשתות החברתיות מברצלונה, שבו נראו שתי נשים מסורבות כניסה לסאונה לנשים בלבד, לאחר שאחת מהן ענדה שרשרת מגן דוד. פפרמן רואה במקרה הזה ביטוי נוסף לבעיה עמוקה יותר באירופה: "בספרד המצב מאוד רע. בגרמניה אנחנו לומדים על השואה עוד בבתי הספר. אני חושבת שבספרד, עדיין לא מדברים על האנטישמיות בכלל. לא על האינקוויזיציה, לא על איך הם היו חברים של הנאצים או על איך המדינות דוברות הספרדית באמריקה פתחו את השערים שלהן בפני נאצים. בגלל זה כל כך חשוב לדבר על העבר".
3 צפייה בגלריה
ילדים ניצולי אושוויץ ביום שחרור המחנה בידי הצבא האדום, 1945
(צילום: Alexander Vorontsov / Keystone / Hulton Archive / Getty Images)
ומה היא חושבת על הטענות המשוות בין ישראל של תקופת המלחמה לבין הנאצים? "אלו הפנים של האנטישמיות. עוד בימי הביניים, הנוצרים הדביקו סטריאוטיפים הפוכים על היהודים. הם ציירו אותם כמי שרוצחים תינוקות. עכשיו שמים את אותם הסטריאוטיפים על ישראלים, אחרי מה שחמאס עשו. האנטישמיות רק משנה את הפנים במשך השנים, אבל המשמעות והכוונה - זה אותו דבר. יש רק מדינה יהודית אחת בעולם. אין סיבה שהיא לא תתקיים. אם כל המדינות הערביות השכנות שונאות את ישראל ומאיימות עליה, אז המדינה היהודית היחידה, ברור שהיא צריכה צבא וצריכה להגן על עצמה".
היא גם מותחת ביקורת על הגישה הרווחת, לדבריה, בחלקים מאירופה כלפי ארגוני טרור: "לצערי, אנחנו באירופה מאוד הומניים. אנחנו חושבים שרק אם נדבר עם כולם, יהיה כאן שלום. זה לא עובד עם טרוריסטים".
לדבריה, גם בסביבתה הקרובה לא תמיד מבינים את הבחירה שלה להגיע לישראל דווקא עכשיו: "החברים שלי בגרמניה לא הבינו למה אני הולכת בזמן הזה לישראל. הם חשבו שאני אמות כאן, שיש כאן מלחמה. יש לי הרבה חברים מהארגון שעושים מצעדים ונפגשים עם ניצולי שואה. בגרמניה כן חושבים שזה טוב לעשות משהו כזה, אבל למשל החברים שלי חושבים שקודם יש בגרמניה בעיות שיותר חשוב לפתור. אולי יש לי משהו אקסטרה".
פורסם לראשונה: 00:00, 07.06.26
