אחרי קרוב ל-150 שנה, אחד מכלי הנגינה המרשימים ביותר שנשמרו בשלמותם מתקופת השואה הגיע השבוע ליעדו הסופי - יד ושם בירושלים.
הפסנתר, שיוצר בפריז ב-1878 ושימש את אלפונסו (אפרים) הלפן, נגן חובב שנספה בשואה, הוא אחד השרידים המעטים שנותרו ממנו. חתימתו מוטבעת עליו עד היום. השבוע, לקראת חג הסוכות, החליטה נינתו של אלפונסו, מוריאל כהן, להפקיד את הפסנתר למשמרת עולם ביד ושם, לאחר ששמרה עליו במשך שנים בביתה באילת. בשבועות הקרובים יעבור הפסנתר תהליכי חיטוי, רישום ושימור מקצועיים, כדי לשמרו לדורות הבאים.
הפסנתר המיוחד טומן בחובו את סיפורו של אלפונסו הלפן, שנולד בשנת 1890 בעיר פאלשטי שבבסרביה. בשנת 1917 נישא לאנה (חנה) דוביס, והשניים היגרו לפריז, שם גידלו בנחת את ילדיהם, ג׳אנין ווילי, והתפרנסו ממסחר. למשפחה היו שתי חנויות: אחת ברחוב מונתולון בפריז, והשנייה בווישי שבדרום צרפת.
לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, ועם התגברות הסכנה ליהודי צרפת, הצליחו אנה והילדים להימלט דרומה. אלפונסו נשאר מאחור כדי להסדיר את עסקי המשפחה, בתקווה להצטרף אליהם בהמשך, ושלח להם מכתבים מפריז. אלא שהמפגש המחודש שאליו ייחלו לא התקיים: ב-8 במאי 1942 נעצר אלפונסו ונכלא במחנה דרנסי. ב-13 בפברואר 1943 גורש מן המחנה, ונספה בשואה.
הפסנתר העתיק
(צילום: יד ושם)
בתו ג׳אנין לא חדלה לחפש תשובות. לאחר שחרור צרפת, עוד לפני תום המלחמה, התגייסה כקצינה וכעובדת סוציאלית לצבא צרפת החופשית, בתקווה לגלות מה עלה בגורלו של אביה.
מוריאל כהן, תושבת אילת, נכדתה של ג׳אנין ונינתו של אלפונסו, סיפרה: ״עבור משפחתנו, הפסנתר הזה הוא הרבה יותר מכלי נגינה. גדלתי על סיפורה של סבתי, שהפסיקה לנגן בו אחרי השואה. היא קיוותה שאולי יום אחד אביה, אלפונסו, ישוב הביתה וינגן לה שוב. הפסנתר נשאר בדירתה המקורית בצרפת כל השנים, והיא לא העזה לגעת בקלידים. כשעלתה ארצה בערוב ימיה, הבאנו אותו לבית אמי באילת, ובהמשך הוא עבר אליי״.
משפחת הלפן לפני השואה
(צילום: יד ושם)
תמונות, מסמכים וטלאי צהוב
(צילום: יד ושם)
מבית המשפחה בפריז נותרו שרידים מעטים. אחד מהם הוא אותו פסנתר גדול, שמשקלו מוערך ב-220 עד 250 קילוגרמים. השבוע, עם הגעתו ליד ושם, נסגר המעגל. ״החלטתי להעביר אותו לידיים המסורות של יד ושם, מתוך הבנה שחשוב לשמר את הזיכרון שהוא נושא, כדי שגם בעוד דור או שניים ידעו מה הוא מסמל וימשיכו לספר את סיפורו לדורות הבאים״, סיכמה מוריאל.
אורית נוימן, מנהלת פרויקט ״לאסוף את השברים״ ביד ושם, אמרה: ״עבור משפחת הלפן היה הפסנתר במשך שנים חלק מן הבית וזיכרון מוחשי מאלפונסו, שלא שב אל משפחתו. החלטתה של נינתו מוריאל להפקיד אותו ביד ושם היא סגירת מעגל מרגשת. כעת נוכל לשמר אותו בתנאים מקצועיים, ולשמור גם על הסיפור שהוא נושא לדורות הבאים. חפצים אישיים כאלה מאפשרים לנו להכיר את האנשים ואת חייהם לפני השואה. אנו קוראים למשפחות המחזיקות בחפצים, בתצלומים או במסמכים מתקופת השואה לפנות אלינו, כדי שנוכל להמשיך לתעד ולשמר את הסיפורים שמאחוריהם״.
פורסם לראשונה: 00:00, 30.09.26
