גם אחרי ארבעה עשורים של הופעות בבתי הדין הרבניים ובבתי המשפט כמעט מדי יום, עו"ד בני דון-יְחִייא, מומחה לדיני משפחה וירושה, משתאה – לחיוב – לנוכח המספר הנמוך באופן יחסי של גירושים בציבור הדתי בכלל ובציבור החרדי בפרט. "מתחת לחופה מדמים את הנישואים ל'בניין עדי עד'. אז נכון שלדבר על נישואים נצחיים זה קצת בעייתי בימינו", הוא אומר בחיוך, "אבל הקדושה של מוסד הנישואים בעיני שומרי מצוות, וההתחשבות בנזק שייגרם לילדים בשל הגירושים, מקטינות את היקף התופעה".
בעבר הייתה המלצה גורפת לנשים ששקלו להתגרש לפנות לבית המשפט ולא לבית דין, בעוד לגברים הומלץ להקדים ולהגיש תביעות לבית הדין הרבני. אלא ששנים של ביקורת ציבורית עשו את שלהן, ולדברי עו"ד דון-יחייא, בתי הדין הרבניים עברו שינוי.
"כיום, כדוגמה, הם פוסקים לא פעם לאישה מזונות גבוהים יותר מאשר בתי המשפט", הוא מסביר בריאיון לתוכנית "אלוהים שלי" ב-ynet רדיו. "זו גם התאמה לרוח הזמן וגם חלק ממלחמת השיווק והמאבק בין הערכאה האזרחית לזו הדתית. במקרים רבים עדיף לנשים להתדיין בערכאה הדתית. לא רק בגלל נושא המזונות והמשמורת, אלא גם כי יותר ויותר דיינים מחייבים כיום בעלים בתשלום הכְּתובָּה, אפילו בסכומים גבוהים, בעיקר כשהגירושים הם על רקע חוסר נאמנות של הבעל. מעין עונש על הרס המשפחה".
הוא מציין דוגמה נוספת: "לפעמים הדיינים מוציאים, לבקשת נשים, צו המונע מהבעל לפעול בבית המשפט למשפחה למכירת דירת הצדדים. הדיינים רוצים להיאבק בתדמית התקשורתית של 'שמרנים ובעד גברים', גם משום שהם רוצים שאנשים יגישו תביעות לבתי הדין ולא רק לבתי המשפט. יש יותר ויותר דיינים המשלימים עם רוח הזמן".
ההורים צדקו
דון-יחייא נולד בתל אביב. אימו, לילי, ילידת גרמניה, עבדה כפקידה. אביו, שבתי דון-יחייא, שעלה מלטביה (ברית המועצות דאז), היה במשך 32 שנים עורך "הצופה" – עיתון הבית של הציונות הדתית. על שמו של האב רשומה הכהונה הקצרה ביותר כחבר כנסת מטעם המפד"ל. "ראשי התנועה הפעילו עליו לחץ להסכים להצטרף לרשימה לקראת הבחירות. הם רצו להתהדר באיש רוח שכתב ספרים והיה ידוע כנואם מחונן. אבל אחרי עשרה ימים בתפקיד הוא הרגיש נטע זר בכנסת והתפטר".
בשירותו הצבאי היה דון-יחייא כתב בביטאון "מחניים" של הרבנות הצבאית, וזמן קצר לאחר השחרור החל ללמוד משפטים. הוא הפך לעורך דין וטיפס במהרה לצמרת פרקליטי דיני המשפחה והירושה. על השאלה האם הוריו תמכו במקצוע שבו בחר הוא משיב כהרגלו בבדיחה יהודית: "אישה הולכת עם שני ילדיה. מישהו עוצר אותה ושואל בני כמה הילדים, והיא עונה: הרופא בן 5 ועורכת הדין בת 3".
לדבריו, "ההורים תמכו בלימודי משפטים, אך כשבחרתי לעסוק בדיני משפחה הם אמרו: 'לא כדאי להתעסק בזה, כי בגלל ריבוי התיקים אתה עלול אולי יום אחד להתגרש'. אמרתי להם שאין מה לחשוש, אבל לימים התברר שהם צדקו".
4 צפייה בגלריה
"הקדושה של מוסד הנישואים בעיני שומרי מצוות, וההתחשבות בנזק שייגרם לילדים בשל הגירושים, מקטינות את היקף התופעה"
(צילום אילוסטרציה: Shutterstock)
כיוון שעורכי דין, כמו רופאים, מוטרדים בלי סוף בשאלות של אנשים שמעדיפים לקבל עצה במסדרון במקום לשלם על ייעוץ מקצועי, דון-יחייא הוציא לאחרונה ספר ראשון בעברית על כל הנושאים בתחום עיסוקו: "תורת דיני המשפחה – המדריך השימושי המלא לנישואין, גירושין, זוגיות ומשפחה".
בספר עב הכרס 620 עמודים שמכילים 3,600 שאלות ותשובות קצרות בתחום. החל משאלות פופולריות בנושא הדרישות ההלכתיות שמלוות כל חתונה ופרידה, ועד לשאלות כמו האם בית משפט רשאי לקבוע פגישות בין סבים לנכדים קטינים, או האם לבית דין רבני יש זכות לעסוק בנושא (ספוילר – כן, ולא). הספר עוסק, כמובן, גם במזונות, משמורת, חלוקת רכוש, גישור, ניכור הורי, אלימות במשפחה ועוד כ-100 נושאים.
"עמלתי על הספר הזה חמש שנים", הוא מספר בהתרגשות על הספר ה-14 שהוא חיבר. "היה חוסר במעין אנציקלופדיה שימושית בתחום, גם לעורכי דין אך בעיקר לבני זוג לקראת הנישואים, ובמיוחד כאשר אש המחלוקת אוחזת בביתם. הספר הוא 'מורה נבוכים' בימים הקשים של מאבקי הפרידה". כמי שמרבה להרצות בבמות שונות על הומור בזוגיות ועל הומור יהודי, הוא מוסיף ואומר שהספר הוא בבחינת "הורה נבוכים".
איזה סכום לכתוב בכתובה?
בשיחה הוא מתייחס גם לתופעת העגינות, הפוגעת במיוחד בנשים. "עגינות היא תופעה קשה", אומר דון-יחייא. "נכון, גם אישה יכולה לעגן גבר, וזה קורה, אבל ברוב המקרים הוא לא נפגע כמו שאישה נפגעת, כי הוא יכול לחיות עם אישה אחרת ואם יביא ילדים הם לא יהיו ממזרים. עיגון נשים הרבה יותר אכזרי. בתי הדין פועלים, אבל לא מספיק. יש מקרים שלא מחמירים בהם מספיק עם בעלים מעגנים, ולהפך".
לדעתו יש לכבד בעלים ונשים האומרים לדיינים שהם רוצים להתגרש. "הדיינים אינם צריכים לדחות תביעות משום שלתובע הגירושים אין טענת גירושים מוצקה לפי ההלכה. דיינים, כמו שופטים, צריכים לתת כבוד לאנשים מבוגרים שבאים אליהם ואומרים: 'אני לא יכול להמשיך בנישואים', ולא משנה אם זו האישה או הבעל.
"מבחינה הלכתית, אם הבעל מבקש להתגרש והאישה אומרת שהיא רוצה שלום בית – אם אין לבעל עילת גירושים מוכרת בדין העברי אזי תביעתו תידחה. אבל על דיינים נבונים ורגישים לומר לאישה: 'נכון שאין לבעלך הצדקה להתגרש לפי כללי ההלכה, אבל תכבדי את רצונו'. הם צריכים להשקיע מאמץ לשכנע אותה להסכים להתגרש, וכך כמובן גם במקרה הפוך. יש דיינים שכך נוהגים, אך יש גם אחרים".
על העובדה שיש נשים שנעלבות מעצם קיום הכתובה בחתונה, הוא אומר כי הכתובה היא "מסמך פמינסטי מובהק. זהו דין שנועד להגן על נשים – אין שוויון מגדרי בנושא הזה, שכן אין התחייבות מקבילה של האישה, מתחת לחופה, לשלם כסף לבעל אם היא רוצה להתגרש".
כמה כדאי לכתוב בכתובה?
"לא להתחייב בכתובה לסכום גבוה מדי, אך גם לא נמוך מדי. יש שכותבים 555 אלף שקל. זה נראה להם מספר מזל – חמסה משולש. מאידך, לא להסתפק בסכום המזערי לפי ההלכה של 200 זוז, שיש מחלוקת כמה זה כיום. אני גם מציע לחתנים לא לנקוב בכתובה בסכום שנהוג לא פעם לכתוב, 36 אלף שקל בלבד – זה מעליב את הכלה ואת משפחתה".
הסכם ממון? לא לצעירים
בישראל יש מגמה הולכת וגדלה של חתימה על הסכם ממון לפני החתונה, על רקע העובדה שאחד מכל שלושה זוגות נשואים בישראל צפוי להיפרד. "אצל זוגות צעירים – מחציתם לא ישרדו את המוסד הזה", הוא אומר.
4 צפייה בגלריה
חתונה יהודית. "תדעו שיהיו עליות ומורדות בנישואים שלכם, זה בלתי נמנע"
(צילום: Shutterstock)
באופן מפתיע, הפרקליט הוותיק ממליץ לצעירים לא לחתום על הסכמי ממון אם אין צורך ממשי. לדבריו, דרישה לכך מעוררת לא פעם מריבה עם בן הזוג או בת הזוג, לרוב עם האישה משום שבדרך כלל הגברים רוצים הסכם כזה. מעבר לכך, דרישה לחתום על ההסכם כשהזוג בשנות העשרים לחייו היא מעין נורה אדומה, שחושבים כבר על אפשרות של גירושים.
"בנישואים שניים, כשהזוג לא צעיר וכבר צבר רכוש, אז יש צורך בהסכם וגם בצוואה", הוא מדגיש. "כמו כן, סיבה נוספת מצדיקה הסכם טרום נישואים: בדרך כלל יש לזוג ילדים מהנישואים הראשונים, שחוששים לירושה שלהם, ואז הם לא מקבלים כמו שצריך את בן הזוג החדש של ההורה שלהם".
מה אתה ממליץ לזוגות צעירים שרוצים לשמר את נישואיהם?
"בחופה אומרים 'הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל'. זו כפילות, שהרי דת משה זו דת ישראל. אך יש בכך רמז נאה: משה גאל את בני ישראל ממצרים לאחר מאות שנות עבדות, ולמרות זאת הם לא הפסיקו לקטר עליו – אבל הם המשיכו ביחד 40 שנה במדבר עד שהגיעו לארץ המובטחת. כך משדרים לבני הזוג מתחת לחופה: תדעו שיהיו עליות ומורדות בנישואים שלכם, זה בלתי נמנע, אך בידכם להתגבר על המשברים ולהמשיך יחד כל הדרך".
