"הוזהרתי שוב ושוב מפני הכיעור של האנטישמיות, כנכד לניצולי שואה, אבל לא חשבתי שנראה בחיינו את מה שאנחנו רואים בשנים האחרונות ברחובות ארצות הברית", כך אומר נשיא הקונגרס היהודי אמריקני דן רוזן בריאיון ל-ynet. לדבריו, מתקפת הטרור של מחבלי חמאס ב-7 באוקטובר והאירועים שבאו בעקבותיה שינו את המציאות שבה חיה הקהילה היהודית בארצות הברית. "מאז 7 באוקטובר, האנטישמיות הפכה ל'נורמלית' והיא כבר אינה בשוליים. היא נמצאת בגלוי לעיני כול".
לדבריו, מדובר בתנועה מאורגנת המאיימת על מעמדה של הקהילה היהודית באמריקה, והדבר בא לידי ביטוי באלימות אנטישמית, ברטוריקה אנטישמית ולעיתים קרובות גם בפעילות אנטי-ישראלית. "זה הוביל למה שבעיניי הוא האיום מספר אחת על הקהילה היהודית בארצות הברית כיום: שיח אנטישמי ברשתות החברתיות ובמוקדי הכוח שגורמים ליהודים להרגיש פחות בטוחים".
דן רוזן עם אשתו קרולין ומייק האקבי
דן רוזן עם אשתו קרולין ומייק האקבי
דן רוזן עם אשתו קרולין ומייק האקבי
(צילום: הקונגרס היהודי האמריקני)
הנתונים, לדברי רוזן, ממחישים את ממדי התופעה. בסקר של מרכז המחקר פיו משנת 2024, 89% מהמשיבים היהודים אמרו שהם מבחינים בעלייה באפליה נגד יהודים מאז 7 באוקטובר. בניו יורק, לפי נתוני המשטרה המקומית, תקריות אנטישמיות היוו 57% מכלל פשעי השנאה המדווחים בשנת 2025, אף שהיהודים הם כ-11% מאוכלוסיית העיר.
"על המנהיגים שלנו להבין: למילים יש השלכות, וחופש הביטוי כרוך באחריות", הוא אומר. "רבים משתמשים בשפה אנטישמית בכוונה, אך אחרים אינם מבינים עד הסוף את הקשר בין הרטוריקה שלהם לבין תחושת הביטחון הישירה של יהודים".
רוזן מדגיש כי המאבק באנטישמיות אינו יכול להיות עניינה של הקהילה היהודית בלבד. "חשוב מכול, עלינו להזכיר לאנשים שהמאבק באנטישמיות אינו עניין יהודי בלבד. זה צריך להיות מאבק של כולם. כשקבוצה אחת מסומנת כמטרה לשנאה, היא לא תהיה האחרונה. כולנו מפסידים", הוא אמר.
פעילה פרו-פלסטינית בהפגנה מטעם BDS במנהטן, ניו יורק
פעילה פרו-פלסטינית בהפגנה מטעם BDS במנהטן, ניו יורק
פעילה פרו-פלסטינית בהפגנה מטעם BDS במנהטן, ניו יורק
(צילום: Micah Casella / shutterstock)
לדבריו, על מנהיגים בוושינגטון, בבתי המחוקקים של המדינות וברשויות המקומיות להתבטא בכל פעם שהם נתקלים באנטישמיות, ולא להתעלם ממנה משיקולים פוליטיים. "לנוכח המציאות החדשה הזאת, ארגונים יהודיים צריכים לפעול מהר וביצירתיות יותר מאי פעם. איננו יכולים להסתפק בהצהרות. עלינו להוביל יוזמות שיוכלו להשפיע באמת בתנאים שבהם אנחנו פועלים כיום".

"המאהלים הסמויים" בתוך האוניברסיטאות

רוזן (53) הוא נשיא הקונגרס היהודי האמריקני ומנכ״ל Rosen Partners, קבוצת נדל״ן בינלאומית המפתחת פרויקטים למגורים, למסחר ולמלונאות בארצות הברית, באירופה ובאסיה. הוא בוגר הרווארד בכלכלה והחל את הקריירה שלו בפיתוח עסקי בחברת וולט דיסני. רוזן, נכד לניצולי שואה, מונה ב־2014 בידי הנשיא ברק אובמה למועצת הנאמנים של מוזיאון השואה האמריקני בוושינגטון. הוא מתגורר במנהטן עם רעייתו קרולין ושני בניהם.
אחת הזירות שמדאיגות את רוזן במיוחד היא הקמפוסים בארצות הברית. לדבריו, גם אם חלה ירידה במספר התקריות הפיזיות וההפגנות הבולטות, הפעילות האנטישמית והאנטי-ישראלית לא נעלמה, אלא עברה במידה רבה אל תוך הכיתות.
"כיום אנחנו רואים פחות מפגינים שמונעים מסטודנטים יהודים להגיע לחלקים מסוימים בקמפוס של UCLA, פוגעים בבניין בקולומביה או מקימים מאהל בחצר הרווארד וקוראים ל'גלובליזציה של האינתיפאדה'", הוא אומר. "המחאות והמאהלים האלה היו גלויים לעין, אבל הכיתות הן שמעצבות את האופן שבו צעירים מבינים את ישראל, יהודים, היסטוריה, כוח וצדק".
הפגנה פרו-פלסטינית באוניברסיטת הרווארד
הפגנה פרו-פלסטינית באוניברסיטת הרווארד
הפגנה פרו-פלסטינית באוניברסיטת הרווארד
(צילום: Boston Globe, GettyImages)
את התופעה הוא מכנה "מאהלים סמויים". לדבריו, יש פרופסורים שמשתמשים בבמה שלהם כדי להפיץ אידיאולוגיה במקום ללמד חשיבה ביקורתית. "במובנים רבים, המאהלים הסמויים האלה מסוכנים הרבה יותר, כאשר נרטיבים אנטישמיים או מסגרות חד-צדדיות מוצגים בהם כעובדות אקדמיות".
"חשוב מכול, עלינו להזכיר לאנשים שהמאבק באנטישמיות אינו עניין יהודי בלבד. זה צריך להיות מאבק של כולם. כשקבוצה אחת מסומנת כמטרה לשנאה, היא לא תהיה האחרונה. כולנו מפסידים"
כדוגמה הוא מספר על סטודנטית יהודייה באוניברסיטת קולומביה, שפנתה לארגון שנה לאחר 7 באוקטובר וביקשה להישאר בעילום שם. "לא מפני שלא הייתה גאה בזהותה כסטודנטית יהודייה אלא מפני שפחדה. היא פחדה שחבריה לכיתה יחרימו אותה. היא פחדה מנקמה מצד אנשי סגל. היא פחדה שעצם היותה סטודנטית יהודייה יהפוך אותה למטרה".
לדברי רוזן, הסטודנטית סיפרה על קורס בפמיניזם, שלא עסק במדיניות חוץ, בישראל או במלחמה, אך מיד לאחר 7 באוקטובר העביר מתרגל שיעור על חמאס, שהתמקד בטענה כי הארגון מתויג בטעות כארגון טרור ובניסיון להבין מה מניע אותו. "קורס שהיה אמור לעסוק בזהות ובצדק לנשים הפך לבמה למסר פוליטי מסוכן וחד-צדדי. מה שהסטודנטית הזאת תיארה בפנינו לא היה חינוך. זו הייתה שטיפת מוח", הוא אומר. "דמיינו איך הרגישה כשהייתה צריכה לשבת בשיעור הזה ללא אפשרות אחרת, או להסתכן בענישה אם תעזוב".
הוא הזכיר גם קורס שפורסם בחוג לספרות השוואתית באוניברסיטת קליפורניה בברקלי לסמסטר אביב 2025, ובו תואר חמאס כ"כוח התנגדות מהפכני הנלחם בקולוניאליזם התיישבותי". "אם נאפשר לדור של צעירים לקבל 'חינוך' המבוסס על מידע מוטה שאינו מבוסס על עובדות, יהיה קשה הרבה יותר לתקן זאת בהמשך", אמר רוזן.

"שקיפות אינה צנזורה"

כדי להתמודד עם התופעה, הקונגרס היהודי האמריקני מקדם יוזמה להגברת השקיפות באוניברסיטאות, שבמסגרתה יפורסמו לציבור סילבוסים ורשימות קריאה של קורסים.
"לואי ברנדייס, שופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית וממייסדי הקונגרס היהודי האמריקני, אמר ש'אור השמש הוא חומר החיטוי הטוב ביותר'. מה שקורה בכיתות באמריקה לא אמור להיות בגדר תעלומה", הוא אומר. "בכל זאת, במכללות ובאוניברסיטאות רבות, הסילבוסים ורשימות הקריאה אינם גלויים לציבור ולכן לסטודנטים ולהורים קשה להבין מה נלמד".
מגן דוד
מגן דוד
מגן דוד
(צילום: Roman Yanushevsky / Shutterstock)
לדברי רוזן, היוזמה אינה מבקשת להכתיב למרצים את תוכני ההוראה. "שקיפות אינה צנזורה. איננו מבקשים להכתיב לפרופסורים מה ללמד, אלא להבטיח שאפשר יהיה לבחון רעיונות, נקודות מבט ותכנים לימודיים באופן פתוח והוגן. חופש אקדמי אינו אמור להיות חופש מביקורת, מאחריותיות או משקיפות בסיסית".
הארגון מקדם את היוזמה באמצעות חקיקה פדרלית, פגישות בבית הלבן ועם חברי הסנאט ובית הנבחרים, וכן באמצעות חקיקה ברמת המדינות ושותפויות עם מושלים ומערכות של אוניברסיטאות ציבוריות. לדבריו, מערכת האוניברסיטאות של צפון קרוליינה כבר אימצה מדיניות של שקיפות בסילבוסים, וכמה מדינות נוספות אימצו צעדים בתחום.

להשקיע בדור הבא של המנהיגים

במקביל למאבק בתקריות אנטישמיות, הוא מבקש לשנות את אופן הפעולה של הארגונים היהודיים לטווח הארוך. את תגובת החברה לשנאה הוא מתאר כמשחק "הכה את החפרפרת" – טיפול בכל התפרצות חדשה במקום התמודדות עם גורמי השורש.
"עלינו לאמץ תוכנית פעולה חדשה. היא צריכה להיות נטועה בהיסטוריה, אבל אחרי 7 באוקטובר למדנו שהתוכנית הישנה לבדה אינה עובדת. הקהילה היהודית מתמקדת לעיתים קרובות במתן מענה מיידי למשברים. עלינו להמשיך בכך, אך גם להעצים צעירים להיות מחוללי שינוי אמיתיים ולבנות תוכנית לטווח של 20, 30 ו-50 שנה. עלינו לזרוע עכשיו את הזרעים כדי ליצור עתיד טוב יותר לכולם".
אחד הכלים שנועדו לכך הוא AJCatalyst, מעבדה שהקים הקונגרס היהודי האמריקני, ושמטרתה לזהות יוזמות בעלות פוטנציאל ולסייע להן להתרחב. "אנחנו מאמינים שלצעירים יש יותר רעיונות ופתרונות מכפי שאנחנו נוטים לייחס להם. AJCatalyst היא התשובה שלנו לכך".
המודל, לדבריו, מבוסס על עקרונות מעולם העסקים: מתן מימון ראשוני, תמיכה תפעולית והכוונה תקשורתית, חיבור יוזמות לרשת הגלובלית של הארגון ולמומחים, והרחבת רעיונות שהוכיחו את עצמם לכדי השפעה מדידה וארוכת טווח.
מיצג יום הזיכרון לטבח ה-7 באוקטובר באוניברסיטת קולומביה
מיצג יום הזיכרון לטבח ה-7 באוקטובר באוניברסיטת קולומביה
מיצג יום הזיכרון לטבח ה-7 באוקטובר באוניברסיטת קולומביה
אחת היוזמות הראשונות הייתה מדריך לאגודות סטודנטים. "נשיאת אגודת הסטודנטים הקודמת של אוניברסיטת קולומביה פנתה אלינו ושיתפה בקשיים שחוותה בניסיון להיבחר לתפקידה בסביבה עוינת. יחד הפכנו את שיטת הפעולה שלה לתוכנית שהפצנו ברחבי המדינה. כעת יש לסטודנטים משאבים שיסייעו להם להשיג מקום ליד השולחן", סיפר רוזן.
הוא הדגיש כי הארגון אינו רואה בארגונים יהודיים אחרים מתחרים. "היקף האיום ומורכבותו מחייבים מערכת חברתית ופוליטית חזקה שבה ארגונים שונים ממלאים תפקידים שונים. אני גם חושב שיש הרבה יותר שיתופי פעולה משאנשים מודעים להם".
עם זאת, הוא מבקש לשמור על שלושה תחומי פעילות מרכזיים: פעילות בזירה הפוליטית, בניית גשרים עם קהילות אחרות והעצמת צעירים כדי למנוע את בעיות המחר.

"ישראל לעולם לא תהיה לבדה"

אחד הכלים המרכזיים של הארגון לבניית קשרים מחוץ לקהילה היהודית הוא כנס ראשי הערים הבינלאומי, שמתקיים בשיתוף משרד החוץ הישראלי כבר כ-40 שנה. "אנחנו מתמקדים בראשי ערים משום שפוליטיקאים אלה מתמקדים בדרך כלל יותר בהשגת תוצאות מאשר ברטוריקה. ראשי ערים הם מנהיגים מעשיים. הם עוסקים ישירות בביטחון, בחינוך, ביחסים בין-דתיים, בתקריות שנאה מקומיות ובאמון בקהילה".
דן רוזן עם כרמל שאמה הכהן
דן רוזן עם כרמל שאמה הכהן
דן רוזן עם ראש העיר רמת גן, כרמל שאמה הכהן
(צילום: הקונגרס היהודי האמריקאי)
לדבריו, המשתתפים נחשפים לחדשנות הישראלית בתחומי הרפואה, המים, החקלאות והטכנולוגיה, ויכולים להביא את הידע הזה בחזרה לקהילותיהם. הוא מציין כי חלק מהמשתתפים הקודמים בכנסים התקדמו בהמשך לתפקידים בכירים בזירה הלאומית, בין היתר בארגנטינה, באיטליה ובטייוואן.
"אין דרך טובה יותר להראות לעולם מה ישראל עושה למענו מאשר לאפשר לראשי ערים להביא לקהילותיהם טכנולוגיות מתקדמות שישפרו את חיי התושבים", הוא אומר. "ראשי הערים שאנחנו מביאים חוזרים הביתה עם קשרים אישיים וניסיון ולא רק עם מסרים מוכנים. לעיתים קרובות הם שבים כ'ידידי ישראל ושגריריה'".
הקשרים שלו עם מנהיגים אמריקאים כוללים גם מפגשים עם נשיאי ארצות הברית. כשנשאל על שיחות שנחרתו בזיכרונו, הוא בחר להתמקד בנשיאים ג'ו ביידן ודונלד טראמפ.
דן רוזן עם ג'ו ביידן
דן רוזן עם ג'ו ביידן
דן רוזן עם ג'ו ביידן
(צילום: אלבום משפחתי)
"כשאירחנו את הנשיא ביידן בביתנו, הוא דיבר בלהט על כך שישראל לעולם לא תהיה לבדה", הוא מספר. בשיחה מאוחרת יותר על המזרח התיכון נשאלה שאלה היפותטית: "מה היה עושה אילו מחבלים היו תוקפים באזור, למשל את שדות הנפט הסעודיים?" לדבריו, תשובתו של ביידן הייתה: "בשביל זה יש את המארינס האמריקני". רוזן הוסיף כי ביקורו של ביידן בישראל זמן קצר לאחר 7 באוקטובר לא הפתיע את מי שהכירו אותו היטב.
גם על הנשיא דונלד טראמפ הוא מדבר בחיוב בכל הנוגע לתמיכתו בישראל. "כמעט שאין ספק שהוא תומך בישראל. לעיתים קרובות, תמיכה כזאת אינה בהכרח מחלחלת לצוות הבית הלבן, אבל כשביקרתי לאחרונה בבית הלבן ראיתי במו עיניי עד כמה התמיכה הזאת עמוקה. בכיר אחר בכיר הבהירו שאין שום הסתייגות מהתמיכה בישראל וכן מהמחויבות לפעול מדי יום למען יהודי ארצות הברית ולהגן עליהם".

"אני חושש שיהודים שוב יחיו בפחד"

לצד האתגרים הפוליטיים והחברתיים, אחד החששות הגדולים שלו נוגע ליכולתה של הקהילה היהודית לשכנע קבוצות אחרות, ובייחוד צעירים, להתייצב לצדה במאבק באנטישמיות. "לדור הצעיר חסרה פרספקטיבה היסטורית. אני גם חושש שאיננו מצליחים מספיק להתמודד עם השקרים והמידע המטעה שהעולם רואה מתפשטים ברשתות החברתיות מדי יום", אמר רוזן.
הוא מודאג גם מהשינוי ביחס לישראל בפוליטיקה האמריקנית. "מה שהיה פעם מקור לתמיכה דו-מפלגתית הופך יותר ויותר לתחרות פוליטית שבה נראה שמועמדים זוכים לתמיכה רבה יותר ככל שהתנגדותם לישראל קיצונית יותר. עלינו להפוך את המגמה הזאת. אין מדובר רק בשינוי פוליטי. זהו סימן אזהרה ליהודי ארצות הברית, לישראל ולכל מי שחשוב לו לשמור על בהירות מוסרית מול האנטישמיות".
"הקהילה היהודית מתמקדת לעיתים קרובות במתן מענה מיידי למשברים. עלינו להמשיך בכך, אך גם להעצים צעירים להיות מחוללי שינוי אמיתיים ולבנות תוכנית לטווח של 20, 30 ו-50 שנה. עלינו לזרוע עכשיו את הזרעים כדי ליצור עתיד טוב יותר לכולם"
החשש הזה מקבל משמעות אישית במיוחד עבורו, כנכד לניצולי שואה. סבו שרד את אושוויץ ואת צעדת המוות, והוא תוהה כיצד היה מגיב למציאות הנוכחית. "סבי מעולם לא התעלם מהדעות הקדומות ומהסכנות המאיימות על העם היהודי. אני מאמין שהוא הרגיש שבאמריקה סוף סוף מצא מדינה שבה יהודים יכולים לחיות בגלוי ובביטחון ובה הם יכולים לבנות עתיד לעצמם ולמשפחותיהם".
רוזן הוסיף: "איני יכול לדמיין כיצד היה מרגיש אילו ראה יהודים שחיים שוב בפחד, סטודנטים שחוששים לבטא את זהותם היהודית, ואנטישמיות ורטוריקה אנטי-ישראלית שהופכות למקובלות יותר ויותר בחיים הציבוריים".
ובכל זאת, הוא מאמין שסבו היה מעודד אותו להמשיך לפעול. "אני גם מאמין שהוא היה מעודד אותי לעשות כל שביכולתי כדי שלא נסתפק בזכירת מה שעבר על בני דורו. עלינו לפעול על פי הלקחים שהם הורישו לנו. אני מאמין שחובתי להיאבק כדי להבטיח שהאמריקה שבה הוא האמין תישאר מציאות ושהיא תמשיך להיות מקום שבו הקהילה היהודית תוכל לחיות בחופשיות ולשגשג במשך דורות".
לצד החששות, הוא מבקש לשמור על אופטימיות: "מה שנותן לי תקווה הוא שאנחנו בצד הנכון. אנחנו מגינים על החירות של כולם. אנחנו מתנגדים לכל סוג של שנאה והמטרה שלנו היא לבנות עתיד בטוח יותר לכולם. רעיון תיקון עולם מנחה את המשימה שלנו מדי יום". רוזן מסכם: "אף שאנחנו מפסידים כיום במלחמת המידע, אני באמת מאמין שהעובדות האמיתיות ישפיעו בסופו של דבר על הנרטיב ונעשה כל שביכולתנו כדי שזה יקרה".