שמאל דתי או חרדי אינם דבר מוכר בנוף הפוליטי העכשווי של מדינת ישראל. כ-900 משתתפים בכנס השמאל האמוני, שנערך זו השנה השנייה, התכנסו אתמול (ד') במטרה להוכיח שאפשר גם אחרת. הזיהוי של דתיים עם עמדות ימניות הפך בישראל למובן מאליו, אבל לא תמיד זה היה כך. עכשיו, כשרבים מחברי הקואליציה הם שומרי מצוות שלא פעם מוציאים לפועל סדר יום מגזרי ואתנוצנטרי, הם חשים שקיים צורך לגבש שמאל אמוני שיחזיר עטרה ליושנה.
"השמאל האמוני" הוא תנועה של פעילים ופעילות שומרי מסורת, דתיים וחרדים, המבקשים לדבריהם לקדם שלום, שוויון וצדק בחברה הישראלית, מכיוון שהם מאסו בשיח הערכי והאידאולוגי שרווח בשנים האחרונות בחברה הדתית על כל גווניה. חברי התנועה לומדים יחד תורה, מעבירים שיעורים, כותבים וגם מקיימים יחד פעילות התנדבותית ואקטיביסטית. הם מרגישים שמוסדות הדת הגדולים בישראל מובילים קו של אגרסיביות וכפייה, ואף עושים זאת בצורה כה רועשת עד שנדמה כי אין קולות דתיים אחרים.
4 צפייה בגלריה
משתתפים בכנס השמאל האמוני, שנערך בירושלים זו השנה השנייה. נוכחות יפה למרות המלחמה
(צילום: גלעד קוולרצ'יק)
כנס השמאל האמוני השני נערך בהיכל שלמה ברחוב המלך ג'ורג' בירושלים – מקום משכנם לשעבר של בית הדין הרבני הגדול ומועצת הרבנות הראשית, צמוד לבית הכנסת הגדול במרכז העיר. ההיענות של שומרי מסורת ושומרי מצוות להגיע לכנס שהמילה "שמאל" מתנוססת מעליו, הפיחה במארגנים תקווה.
"מטרת הכנס הייתה לקבץ יחד את מגוון האנשים שמזדהים, ברמה כזו או אחרת, עם המסרים שלנו, ורוצים לפגוש אנשים בעלי עמדות קרובות, לשמוע ולהשמיע את קולנו", אמר אביעד הומינר-רוזנבלום, מיוזמי הכנס. "בשנה שעברה, בתוך סערת ההפיכה המשטרית וממשלת ה'ימין על מלא', קמנו והחלטנו לקיים את הכנס הזה בפעם הראשונה, והופתענו מההיענות הרבה מאוד, הרבה מעבר לציפיותינו. השנה חששנו שאנשים לא יגיעו בגלל המלחמה, התקופה האיומה והקושי להשמיע דיבורים מהסוג הזה במציאות הנוכחית, אבל לשמחתנו כ-900 משתתפים הגיעו ושמעו דוברות ודוברים שעסקו בחטופים, בתקווה ובתפילה לשלום, בניצולים ממעשי הטבח של 7 באוקטובר, במפונים ובקשייהם, במתרחש בעזה, בשיח הדתי בתקופה הקשה הזאת ועוד".
4 צפייה בגלריה
מתוך הכנס. מימין לשמאל: גל גבאי, הרבנית עדינה בר שלום, ג'קי לוי וחנה כצמן
(צילום: גלעד קוולרצ'יק)
מטבע הדברים, השפה של הכנס היא יהודית מאוד. עם זאת, הכנס פתוח ומיועד לכל מי שרואה את עצמו שייך באיזושהי מידה, גם למי שלא מגדיר את עצמו כ"שמאל" או כ"אמוני", כך שהשתתפו בו, כדוברים וכקהל, גם חילונים וערבים. אחד החידושים של הכנס הוא בשיתוף פעולה של יהודים מאמינים על כל הרצף הדתי: חרדים, דתיים, דתיים ליברליים ומסורתיים.
"הקהילה שלנו והכנס מנסים לשבור את הקשר הגורדי בין לאומנות וגזענות לדת ובין חילוניות לשלום ולשוויון, ולתת מקום לשיח יהודי של שלום, צדק, שוויון ודאגה לחלש בישראל", הסביר הומינר-רוזנבלום. "אנחנו כמובן לא מתנגדים לאחדות, אבל המטרה שלנו היא דווקא להשמיע קול יהודי מובהק ולא מטושטש בעד ערכי צדק, שוויון ושלום לכל בני האדם, גם אם יש כאלה שמתקשים לשמוע אמירות כאלה, במיוחד אם הן מגיעות מפי אנשים מאמינים וכאלה המשתייכים לקבוצת סוציולוגיות שלכאורה לא אמורות לדבר בשפה הזאת ובמסרים האלה".
4 צפייה בגלריה
הרב פרופ' דניאל אפשטיין. "האני הכובש היהודי הוא האני הכובש את עצמו, את יצרו"
(צילום: גלעד קוולרצ'יק)
הומינר-רוזנבלום מצר על כך שכיום כמעט ואין שמאל דתי בישראל, אף על פי שהוא התקיים בעבר. לדבריו, נסיבות שונות הביאו להיעלמותו, אבל הקול הזה חשוב ונחוץ לכל מי שהעתיד של המקום הזה נוגע לו.
יש שותפים בשדה הפוליטי
בעידן הנוכחי, שבו גוברים הקולות לשינוי פוליטי ולהזרמת "דם חדש" שיוביל לאחדות בעם, עולה השאלה האם אין מקום לחברי השמאל האמוני להתאגד ולרוץ כרשימה לכנסת. "אנחנו כולנו פעילים בשדה האקטיביסטי והפוליטי, ומאמינים בשינוי שמגיע לעולם גם בדרכים האלה, אבל המטרה של השמאל האמוני היא לא להקים מפלגה אלא להוות קהילה, בית ובית מדרש לכל מי שמרגיש קרוב לערכים האלה, בתקווה שהמקהילה הזו יפרחו יוזמות רבות ומגוונות ושחבריה יצטרפו לארגונים נוספים שקיימים כבר כיום", אמר הומינר-רוזנבלום. "אם מי מהחברים יצטרף לשדה הפוליטי באופן אישי, ברור שנשמח בכך. כבר עכשיו יש לנו שותפים בשדה הפוליטי, ששלושה מתוכם גם הגיעו והשתתפו בכנס – נעמה לזימי וגלעד קריב ממפלגת העבודה, ומשה (קינלי) טור-פז ממפלגת יש עתיד".
הוא מוסיף כי "יש שומרי מסורת ושומרי מצוות רבים המודאגים מהכיוון שאליו הולכת החברה הישראלית, מודאגים מאוד מחינוך ילדיהם ומתפללים לעתיד טוב וצודק יותר. אין לנו ברירה אחרת, שכן כדי לחיות חיים שוויוניים, צודקים וטובים יותר, על היהודים, המוסלמים ובכלל כל מי שחי בפיסת הארץ הקטנה הזאת, להתאחד – ולהיות שותפים למטרה שלשמה הוקמה התנועה, כך שנוכל להבטיח עתיד טוב יותר לנו ולילדינו".
4 צפייה בגלריה
מעגל שיח בכנס השמאל האמוני. פתוח גם למי שלא בהכרח מגדיר את עצמו כ"שמאל" או כ"אמוני"
(שלום שלו)
במסגרת הכנס יצא לאור ספר שנקרא "פדות, רחמים, שלום", ובו 26 דרשות תורניות שנכתבו בעקבות המלחמה. נשים וגברים, דתיים מכל הסוגים, עוסקים בספר בנושאים כמו השפה הדתית של המלחמה, פדיון שבויים, חמלה דתית, גאולה וגלות, נקמה ועוד. "האני הכובש היהודי הוא האני הכובש את עצמו, את יצרו, לא זה המגדיר את עצמו על פי הבעלות על הקרקע", כך לדברי הוגה הדעות הרב פרופ' דניאל אפשטיין, אשר נאם בכנס. "הבחירה היא בין שני מובנים של הדת – או דת של זכויות, כי אני העם הנבחר, או דת של חובות מיוחדות המוטלות עליי".
הרבנית עדינה בר שלום, כלת פרס ישראל ובתו של הרב עובדיה יוסף המנוח, השתתפה בכנס ואמרה: "הפכנו נטל לנכס. במקום להמשיך בהסכמי השלום שנחתמו עם מצרים וירדן, עצרנו. ויתרנו מהר מדי. התהפכו לנו המושגים, הפכנו נקמה לערך קדוש, במקום את השלום. זו לא דרכנו, שכן עלינו לשאוף לחיים אחרים".
בין משתתפי הכנס היו גם נפגעי מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר – חנה כצמן, שבנה חיים כצמן ז"ל נרצח בחולית, וגילי זיוון, מנחת בתי מדרש ומרצה, שניצלה מהזוועות ופונתה מקיבוץ סעד. "יש כאלה שניסו לנצל את המוות כדי לטעון נגד האמונות שלו ותוצאותיהן, אבל חיים לא היה נאיבי והוא בוודאי לא אשם במותו", אמרה כצמן. זיוון הוסיפה: "הזוועות הקשות הביאו אותי לחשוב רבות אם לא סונוורנו מלראות את השנאה העזה בצד השני, ובכל זאת, הבנתי שאם יש כל כך הרבה כוח לחינוך לשנאה ולהשמדה, הרי שחינוך אחר יכול להביא לתודעה אחרת. כמו התובנה שכולנו נולדנו בצלם, שאף אחד מאיתנו לא ילך לשום מקום, ושמתישהו, אולי לא בדורנו, נצטרך ללמוד להסתדר".
