יוסי סטפנסקי, לשעבר הארכיאולוג הראשי של רשות העתיקות בגליל המזרחי, מעביר את ידיו בהתרגשות על ספסלי האבן המחורצת. "במקום הזה, כך נראה, היה בית המדרש של גדול תורת הקבלה, האר"י ז"ל, ובו למדו מי שכונו 'גורי האר"י', עשרת תלמידיו הבכירים וחבריהם", מספר מי שנחשב אחד ההיסטוריונים המומחים בעולם לתולדות העיר העתיקה בצפת.
במשך עשרות שנים חלף סטפנסקי לצידה של החורבה הנוטה ליפול, שעוברת בימים אלה שיפוץ מסיבי במטרה להפוך אותה לאתר נופש. על פי המסורת שעברה מדור לדור, היא הייתה חלק מקומפלקס המגורים של האר"י לפני כ־450 שנה בעיר שהקהילה היהודית לא פסקה לחיות בה זה מאות שנים.
לפני כמה שבועות קרא לו בעלי המתחם המשוקם, ד"ר ניסן שריפי, עורך דין וחוקר בית העלמין העתיק בצפת, וביקש ממנו לבחון את הממצאים בחללי הענק שחשף ושיפץ במלאכת מחשבת מדוקדקת.
בשלוש השנים האחרונות, לאחר שהשלים את רכישת המתחם, הוביל שריפי שיפוצים ששימרו במדויק את המבנה שהוקם בתקופת הממלוכים ושרעידות האדמה החזקות שפקדו את העיר במאות השנים שחלפו לא החריבו אותו. בדוח המיוחד שהוציא סטפנסקי לבקשת שריפי, הוא מבסס את ההערכה שלפיה המבנה היה חלק ממתחם המגורים של האר"י. לצידו אותרה חורבה נוספת וחסומה שבה ייתכן והיה בית המרחץ, המקווה, ששימש את האר"י לטבילותיו במהלך היום. את המקווה שבתוך בית העלמין המיוחס לאר"י, הוא פקד ככל הנראה בערבי שבתות וחגים ובמועדים מיוחדים.
התגלית הזאת, שנחשפת כעת ב"ידיעות אחרונות" ו-ynet לראשונה, נחשבת לבשורה של ממש בעיר שבה רוב המבנים המקוריים מעברה לא שרדו את רעידות האדמה, ובטח שלא את עבודות הבנייה של בתי מגורים. "המבנה הזה והחורבה לצידו הם האחרונים שנשארו מקוריים בכל שורת המבנים מעל בית העלמין", מתאר סטפנסקי.
5 צפייה בגלריה
ד"ר ניסן שריפי (מימין) ששיקם את המתחם, והארכיאולוג יוסי סטפנסקי שחשף את התגלית
(צילום: אפי שריר)
"בשנת 2006 החריבו את כל המבנים באזור שיועדו לשימור בשביל הקמת בנייני המגורים של קריית ברסלב, וכל כך פחדתי שגם המקום הזה יימחק. אבל בזכות ד"ר שריפי, לא רק שהוא לא נמחק אלא הוא שוקם כבראשונה. זה מבנה למופת. הוא צריך להיות מוכר כאתר מורשת לאומי", הוא מסכם.
האיש שחולל ניסים
עבור רבים אין צורך לעשות עימו היכרות, אבל הנה תזכורת קטנה על אודות המשורר ומחולל מהפכת הקבלה הלוריאנית, שסודות רבים נקשרו אליו ואל יכולותיו המיסטיות. הרב יצחק לוריא אשכנזי (האר"י – ראשי תיבות: האשכנזי רבנו יצחק), נולד בירושלים בשנת 1534 לאביו רבי שלמה לוריא, בן למשפחה אשכנזית המיוחסת לדוד המלך; ולאימו, בת למשפחת פראנסיס הספרדית.
על פי "ספר תולדות האר"י", הגיע אליהו הנביא אל אביו של האר"י טרם לידתו, ובישר לו בחלומו כי בקרוב ייוולד לו בן אשר יאיר את העולם בתורתו ובקדושתו. לפי המסורת, אליהו הנביא היה גם הסנדק והמוהל של הרך הנולד. עוד בילדותו נחשב האר"י עילוי גדול, ובגיל שמונה שנים סופר עליו כי אף רב בעירו לא היה יכול להתמודד מולו בהלכה.
לאחר פטירת אביו, עקרו האר"י ובני משפחתו למצרים, ושם הוא התעמק בתורת הסוד של הקבלה. בשנת 1570, בהיותו בן 36, עלה האר"י עם אשתו, שני בניו ובתו לארץ ישראל, ובחר להתיישב בעיר צפת. זמן קצר ביותר למד קבלה מפיו של רבו הרמ"ק – רבי משה קורדובירו, אשר נפטר באותה השנה שבה עלה האר"י לצפת.
האר"י המשיך את פועלו של הרמ"ק, ועד מהרה השפעתו נודעה על צפת וסביבותיה. הוא נחשב למחולל ניסים, ראה מה מתרחש בליבו של אדם, ידע לקרוא פנים ופרצופים והיה בקיא בחוכמה החלום. כשנתיים לאחר שקבע יתד בעיר, נפטר ביום ה' באב של"ב (1572) במגפה שפקדה את הגליל כולו. לאחר מותו הואדר שמו יותר ויותר כמי שחולל מהפכה בעולם הקבלה. זאת בעיקר בזכות תלמידו, רבי חיים ויטאל, אשר כתב את החידושים שלמד ממורו.
בדוח התסקיר שחיבר סטפנסקי הוא הסתמך לא רק על ידיעותיו האישיות כמומחה בעל שם עולמי לעיר צפת וקורותיה, אלא ציין גם מקורות ועדויות מספרות שנוצרה לפני מאות שנים לצד עדויות מראשית המאה ה־20. "היהודים לא עזבו את צפת אף פעם, יש פה רצף יהודי שמאפשר לשמוע את המסורת הרצופה של היהודים שהיו כאן", הוא מספר. "יש עדויות על מיקומו של מתחם בית האר"י גם במאה ה־18 וה־19, אך החשובה ביותר הייתה לפני כ־60 שנה, כשישעיהו עשני, שהיה סופר ועיתונאי 'דבר', מתאר את פגישתו עם שומר המסורת של צפת, הרשל צבי הירש שאמיס, שהצביע על החורבה ההיא כבית האר"י. אחר כך הוא הביא גם צאצא של האר"י שהצביע על המקום הזה הסמוך לנו".
ניסן שריפי, מי שרכש את החורבה העתיקה והשקיע בשיקומה מיליוני שקלים, מוביל אותנו לסיור במתחם המהפנט ביופיו שבחודש שעבר הסתיימו בו השיפוצים. הוא ישמש כעת כמתחם נופש יוקרתי ונושא את השם "טירת רונית", כשמה של רעייתו. הוא מיועד בעיקר לאירוח רבנים ואדמו"רים שיוכלו גם ללמוד בין כותלי המקום, שבו כנראה גם למדו האר"י ותלמידיו. "ראיתי את החורבה הזאת לפני כעשור ונכנסתי אליה. הכול בפנים היה הרוס, סדקים עמוקים בקירות. קול בתוכי אמר לי שהמקום הזה טומן סודות, ואסור לאבד אותו כמו שהחריבו את כל המבנים בשורה", מתאר שריפי.
תהליך מציאת הבעלים שהזכויות במבנה שייכות להם לקח מספר שנים, ובמהלכן אף נסע לאנגליה כדי להחתים את אחד מ־40 היורשים החוקיים על רכישתו. "הבאתי לפה שלושה מהנדסים כדי שיערכו חוות דעת לשיפוץ המבנה, והם אמרו שאין סיכוי לשפץ את המקום הזה וצריך להרוס אותו. המהנדס הרביעי הסכים להכין תוכנית לחיזוק המבנה, ומיד פניתי לרשות העתיקות וביקשתי את הפיקוח שלהם כדי להחזיר מחדש את המקום, בדיוק כפי שהיה", מספר שריפי.
במסגרת העבודות נחפרו חלקים נוספים ומוסתרים במבנה, והיום הוא חולש על כ־250 מטר ובו חדרים מלאי קמרונות וקשתות שהפכו לחדרי אירוח עם ג'קוזי וריהוט יוקרתי. "יש לי רגש לא רגיל לעיר הזאת, אתה מרגיש את הקדושה באוויר בצפת העתיקה אפילו יותר מאשר בירושלים העתיקה", אומר שריפי בהתרגשות. "זה משהו שלא מרגישים בשום מקום אחר בעולם. האר"י הקדוש היה יליד ירושלים, אבל איפה הוא בא לגור? בצפת".
הפעם האחרונה שגרו בחורבה הייתה לפני כ־80 שנה. שריפי מספר: "גרו פה שתי נשים שהיו ידועות בעיר בכינוי 'מכשפות'. אחד מזקני העיר סיפר לי שהן ידעו להצביע על אנשים ברחוב ולומר מתי ימותו. הן היו עריריות ונפטרו, וקרובי משפחה רחוקים ירשו אותן. היה קשה מאוד לאתר את היורשים בכל העולם".
לכל אבן יש שם
במפלסי האירוח המפוארים, שחלקים מהם השתמרו במשך מאות שנים, מלאכה מקצועית ומורכבת שיקמה את מדרגות האבן והקירות משכבות טיח ועפר, וחשפה עיטורים יפהפיים על אריחי המבנה. בתוך החדרים נותרו הכותרות שבולטות מהקירות ועליהן הניחו בעבר עששיות נפט ושמן כדי להאיר אותן.
מי שהוביל את השיפוצים הוא אלמוג חדד, הנדסאי בניין, קונסטרוקטור ומומחה לשימור, שלא ויתר על מאמץ כדי להגיע לדיוק מושלם אחרי קרוב לשלוש שנות עבודה. "האתגר היה לא לפגוע במבנה ובמקביל להצליח להביא את המקום לבית שבו כל התנאים המודרניים הנדרשים", הוא מסביר. "אם לדוגמה אנחנו צריכים להעביר נקודת חשמל או ניקוז ומים למזגן או תאורה ועוד – כאשר בונים בית רגיל לוקחים דיסק, חורצים בבטון, מכניסים את הצנרת, ממלאים במלט ועושים טיח ולא רואים שום דבר. במבנה כזה לא רצינו לפגוע באבנים, ולכן כל נקודה ונקודה היינו צריכים להעביר בין האבנים בצורה זהירה מאוד. כשנדרשנו להוציא אבנים כדי להניח אינסטלציה וצנרת ביוב או מזגן, הוצאנו אותן ועל כל אבן רשמנו שם, מהיכן יצאה ומספרנו אותה. לאחר מכן החזרנו בדיוק לאותו המקום. הבניין יכול להחזיק כעת עוד מאות שנים".
לאחר השלמת השיפוצים במבנה חנכו אותו בני משפחת שריפי בשבת מיוחדת שבה ניסן, רונית וילדיהם התקבצו מרחבי הארץ ולנו בחדרי האירוח שבו. "אני בטוח שהאר"י שמח עכשיו כשהוא רואה מה עשיתי ממתחם המגורים שלו. היה פה רב מקובל מצפת שביקר אותנו ואמר שהוא מרגיש משהו בחדר הזה שבכניסה לבית, ובו ספסלי האבן העתיקים המיוחסים לבית המדרש. הוא התפלל ולמד כשישב עליהם".
אבל מתברר שהמלאכה עדיין לא תמה. "צמודה למבנה הזה עוד חורבה קטנה, שגם היא חלק ממתחם מגוריו של האר"י ז"ל. היא חייבת להיחקר ויש לעשות בה חפירה ארכיאולוגית. אני מתחנן שלא יהרסו גם אותה", משתף בפנים חרושות דאגה הארכיאולוג הוותיק יוסי סטפנסקי. "הבעלים שם לא ידועים והמקום מעולם לא נחפר ונחקר. שכנים השתלטו על השטח והפכו אותו למחסן גרוטאות, וגם הוא עלול להיעלם. אסור לאפשר למחוק עוד את ההיסטוריה של העיר".
