איך עושים הסברה למען ישראל במדינה עם גורמים פרו-פלסטיניים? זה האתגר של מנהיגי דור העתיד של הקהילות היהודיות בתפוצות, שבימים אלה מצאו את עצמם עומדים בחזית ההסברה הישראלית.
"בימים אלו של מלחמה, ההסברה למדינת ישראל חשובה יותר מתמיד, ומדהים לראות איך כמו שבישראל כולם מאוחדים בימים אלו כך גם יהודי התפוצות מתאחדים, וזה מכפיל כוח הסברתי ותודעתי. הלוואי שזה יימשך לא רק ברגעי משבר", אומרים ליליה לאחוביץ' מאוקראינה, עילאי (לבקשתו, "מטעמי ביטחון", ללא שם או תמונה) מהולנד, ג'יל מייטלס מגרמניה ודניאלה רוסובסקי ראד מברזיל.
הרביעייה הם חלק מ-18 מנהיגי העתיד של הקהילות היהודיות בעולם, בוגרי תוכנית "האקדמיה למנהיגות ציונית" של ההסתדרות הציונית העולמית וקק"ל. בצל המלחמה הם אף הגיעו לסיור בזק בישראל כדי לראות במו עיניהם על מה הם נאבקים. בין השאר הם נחשפו לזוועות 7 באוקטובר: ביקרו בבתי חולים ושוחחו עם פצועים, פגשו בתושבי הקיבוצים מהעוטף שנפגעו בשבת השחורה, בהם משפחות החטופים, ביקרו באזור שבו התקיימה מסיבת "נובה" ליד רעים ובמיצב שהוקם לזכר הנרצחים, ואפילו התנדבו וסייעו לחקלאים בקטיף. לצד זה הם נפגשו גם עם דמויות צבאיות בכירות ודיפלומטים במטרה להעביר ברשתות החברתיות ובאמצעי התקשורת הזרים את עדותם ממקור ראשון.
עד כה סיימה האקדמיה שני מחזורים בני 10 חודשי הכשרה שכללו מפגשים עם דמויות יהודיות וישראליות בכירות מהארץ ומהעולם. "מדובר ב-18 צעירים שמשמשים בתפקידי מפתח והם העתיד של הקהילות היהודיות בעולם. בתקופה זו הם משמשים גם כשגרירי הסברה במדינות שבהן הם נולדו ומתגוררים כעת", אומרת דקלה שטנגר, שמנהלת את תוכנית האקדמיה למנהיגות ציונית של המחלקה לנוער חלוץ ודור המשך בהסתדרות הציונית העולמית ושל החטיבה לגיוס משאבים בקרן קיימת לישראל, יחד עם אריאל גולדגביכט, מנכ"ל מחלקת נוער חלוץ ודור המשך ומייסד התוכנית.
"יש לנו שותפים להסברה שמבינים שישראל היא הצד הצודק כאן. בתחילת המלחמה היינו בהלם והיו הרבה אירועי סולידריות, אבל ידענו שהנרטיב ישתנה מהר ואכן זה מה שקרה. מאז אנחנו רואים הפגנות מטורפות, שבהן דגלי ישראל, הולנד וארצות הברית נשרפים"
אחד מהמסבירנים הבולטים והמשמעותיים הוא עילאי (25) מאמסטרדם, חצי ישראלי וחצי הולנדי. על עיסוקו הוא מוכן רק לומר שהוא בתחום ה"דיפלומטיה", והוא מסביר: "באופן אישי, בגלל האזור הבעייתי שבו אני מתגורר, אזור שהייתה בו מחאת פרו-דאעש גדולה מאוד לפני כשמונה שנים, הורדתי סימני זיהוי יהודיים. קוראים לי באוניברסיטה 'טרוריסט' כי יודעים שאני ציוני".
על היותו "שגריר הסברתי" למדינת ישראל ולעולם היהודי הוא אומר: "אני חושב שכולנו שגרירים של המדינה וזה בא לידי ביטוי בכל מקום. יש לנו הרבה שותפים להסברה שמבינים שישראל היא הצד הצודק כאן. בתחילת המלחמה היינו בהלם והיו הרבה אירועי סולידריות, אבל ידענו שהנרטיב ישתנה מהר ואכן זה מה שקרה. מאז אנחנו רואים הפגנות מטורפות, שבהן דגלי ישראל, הולנד וארצות הברית נשרפים".
לדבריו, זו הסיבה שההסברה חשובה היום יותר מתמיד: "אנחנו עושים אירועי הסברה באוניברסיטאות, מצעדי נשים, ארגנו שולחנות ריקים עם תמונות חטופים במרכז אמסטרדם ואירועים שבהם הוצגו נעלי ילדים, כאשר לכל האירועים הזמנו את התקשורת ההולנדית. אני נמצא בקשר עם עיתונאים מקומיים ומסביר להם בפשטות את המציאות. לפעמים אני מוצא את עצמי עונה על שאלות טיפשיות לכאורה כמו 'האם ישראל היא מדינת אפרטהייד?' לצד שאלות אחרות שמאתגרות. אנחנו גם עוקבים אחרי התקשורת, ואם כותבים שם שטויות ושקרים אני דואג מיד ליצור קשר ולדרוש שיתקנו את הטקסט. העובדה שאני וחבריי שמסייעים לי דוברים הולנדית כשפת אם מסייעת לנו מאוד להגיב באופן מיידי והולם".
על חוויית ארבעת הימים הדחוסים בישראל הוא אומר: "סיירנו במקומות רלוונטיים מאוד שיעזרו לנו להסביר את המהלכים שישראל מבצעת בצורה טובה יותר. זה לא רק ששמענו שהיה טבח בשבעה באוקטובר, עכשיו גם ביקרנו במקומות, ראינו בדיוק מה קרה, שמענו מהאנשים שהיו שם מה הם עברו, הרחנו את הריחות של אותה זוועה. אחרי מלחמת העולם השנייה הבנו שאם אדם שומע עדות הוא הופך לעד בעצמו, ואני חושב שחשוב לדעת מה קרה עכשיו בישראל. ראיתי בבתים את העדויות הקשות ולכן יש לזה השפעה גדולה עלינו".
"אני שמח ומודה על ההזדמנות הזאת, שעוזרת להסביר את ישראל בהולנד בצורה טובה יותר", הוא מוסיף. "ההגעה לישראל חשובה לנו מאוד כיהודים מאירופה שנמצאים בחזית ההסברה, גם כי בדרך כלל המבט של ישראל פונה לארצות הברית וללא השקעה משמעותית ביהודי אירופה, והתוכנית הזאת התמקדה גם ביהודי אירופה ונתנה לנו כלים משמעותיים שיעזרו לנו לעזור לישראל. תוכנית המנהיגות הזאת, כולל היציאה למסע האחרון בעקבות אירועי הטבח של 7 באוקטובר, הייתה הפעם הראשונה שבה ראיתי שאני חשוב לישראל כמו שישראל חשובה לי".
מהמלחמה באוקראינה לטבח בעוטף עזה
אריאל גולדגביכט, מנכ"ל מחלקת נוער חלוץ ודור המשך שכאמור עומד מאחורי התוכנית, נולד בקוסטה ריקה, גדל בניו יורק ועלה בשנת 1998 לישראל. "כעולה חדש וחייל בודד בדובדבן, תמיד אמרתי שהמתנה שקיבלתי מהמדינה זה חברי הצוות שלי. 12 'האחים' שקיבלתי, והם חלק מחיי ואני חלק מחייהם עד היום", הוא אומר בניסיון להסביר איך נולד הרעיון לתוכנית הייחודית. "את אחוות האחים הזו והחיבור בין האנשים רציתי לתת לקהילות היהודיות בעולם. בעבודתי מולן, ראיתי כמה אין קשר ביניהן וכמה כל קהילה שקועה בעולם שלה ובבעיות שלה. לכן השתמשתי במושג 'הטובים לטייס' ואמרתי: בואו נשקיע באיכות ובזה נשים את כל ההון שלנו, וסביב זה בניתי תוכנית. ועדיין, סוד ההצלחה הוא בבחירה הדקדקנית של האנשים, כאשר התנאי היחידי ההכרחי הוא שיהיו ציוניים. חלקם אף שירתו בצבא. יפה לראות איך הם משתפים פעולה ביניהם, איך הם מתרכזים במה שמאחד ולא מפלג. זה ממש קסם שקורה מול העיניים. בסופו של דבר, מי שמרויח זה העם בישראל אבל גם יהודי התפוצות".
ליליה לאחוביץ' (25) מאוקראינה, שעובדת בשגרירות ישראל באוקראינה, עדיין ספוגה בקשת רגשות מטלטלים שחוותה בביקורה בישראל. דרך חוויותיה אפשר להבין למה בדיוק כיוון גולדגביכט: "דווקא כאחת שבאה ממדינה במלחמה, הביקור הזה היה מיוחד מאוד עבורי. רגע אחד מתוך שלושת הימים האינטנסיביים שבהם נחשפנו והיינו עדים לסבל, לכאב, להרס ולזוועות, שנגע לי בלב עמוק-עמוק ואותו לעולם לא אשכח, היה כשהגענו לבית החולים שיבא. פגשנו שם בשיקום את גלי ובן, זוג צעיר מדהים שראה את המוות במו עיניו. אני זוכרת היטב את סיפורם, ובפעם הראשונה הרגשתי אושר מוחלט בשביל אנשים ששרדו את התופת ואני בכלל לא מכירה אותם. הם ביקשו מאיתנו לזכור את שני גבאי, חברתם שנרצחה בפסטיבל".
לצד ההתרגשות והשמחה על השורדים, היא אומרת על מיצב נובה להנצחת הנרצחים: "הוא פירק אותי לחלוטין. פשוט הרגשתי משותקת רגשית ונפשית. קראתי את ההודעות האחרונות – הודעות פרידה לנצח ממשפחה, מחברים, מאהובים. לאורך השעתיים שבהן הייתי במיצב ממש יכולתי לחוש ברוח המוות שריחפה באוויר ובין הפריטים שהיו בו".
על הביקור בשכונת הצעירים בקיבוץ כפר עזה היא אומרת: "אני מדברת על זה ושוב העיניים שלי מתמלאות בדמעות. אני עדיין רואה את הפנים היפות שהסתכלו אליי מהשלט עם כיתוב 'בבית הזה גר/ה... נרצח/ה ב-7.10".
לאחוביץ' מתייחסת למצב באוקראינה, ולדבריה, "החל מ-7 באוקטובר העם האוקראיני הביע תמיכה מוחלטת בישראל, ברמה הממשלתית כמו גם ברמה העממית. את יכולה לראות יותר ויותר עצרות תמיכה בישראל, מה שלא היה בעבר. דגלי ישראל מתנופפים במסכים גדולים בחזיתות קניונים ומוסדות בערים הגדולות. יש יותר ויותר ערבי הזדהות ותמיכה בישראל. גם אוקראינה היא לא אותה אוקראינה מאז 7 באוקטובר".
"יש מחסור במידע מהימן"
ג'יל מייטלס (38), מרקטינג דירקטור בסקטור הבריאותי, מתגוררת בעיר מינכן בגרמניה. מייטלס, שהיא אקטיביסטית בקהילה היהודית, עלתה לישראל בשנת 2009 וחזרה למינכן בשנת 2018. "כל חיי מצאתי את עצמי מסבירה למי שסובב אותי מה זה אומר להיות יהודי, איך ההרגשה כיהודייה לגור בגרמניה, ועל הרקע המשפחתי שלי שכולל את הסבים והסבתות שלי, ניצולי שואה ששרדו את התופת", היא מספרת.
כשחזרה לגרמניה השתתפה בתוכנית של הצנטרל רט, ארגון הגג של יהודי גרמניה: "התוכנית שנקראת 'פגוש את היהודי' באה במטרה להיאבק באנטישמיות באמצעות דיאלוג במסגרות מגוונות, כדוגמת מסגרת חינוך. השקתי יחד עם פרופ' ד"ר גיא כץ מקק"ל תוכנית שנקראת 'Jew Talks' שבה אנחנו מארחים אנשים ומדברים על העולם היהודי. מעבר לזה, אני גם מתנדבת במסגרות נוספות התורמות למיגור האנטישמיות ברחבי גרמניה".
"בברזיל רואים עלייה באנטישמיות ובנאומי שנאה ברשתות החברתיות וברחוב, ואנחנו עובדים קשה כדי להילחם בזה. אני רואה אנטישמיות ברשתות החברתיות וזה מאוד נוכח, רואים נאומי שנאה כלפי ישראל, ציונות ויהודים. זה מופנה בעיקר נגד הקהילה היהודית ויהודים ככלל"
על תוכנית האקדמיה למנהיגות של ההסתדרות הציונית העולמית וקק"ל היא אומרת: "דרכה הבנתי שאני לא לבד במאבק שאני מנהלת, ויש אנשים כמוני שנמצאים במקומות נוספים בעולם שיחד איתם אפשר להתגבר על אתגרים שיהודים חווים". מייטלס מבקשת להדגיש כי "יש המון מחסור במידע מהימן ואני נתקלת בסביבה שלי בבורות רבה, ופעמים רבות אני מוצאת את עצמי במצב של מגננה, אבל אני יודעת לענות בצורה דיפלומטית ולהסביר היטב את הצד הישראלי. המפגש עם אנשים שמבצעים כמוני עבודת הסברה בסביבה שבה הם פועלים הוא מעשיר ועוזר מאוד להסביר את הדברים שאנחנו חווים בצורה טובה ומדויקת יותר. זו הרגשה נהדרת שקשה להעביר במילים".
גם דניאלה רוסובסקי ראד (33) מפורטו אלגרי שבברזיל היא פעילה בולטת בהסברה למען ישראל ואקטיביסטית בקהילה היהודית המקומית. היא עורכת דין המשמשת גם כמורה בבית הספר היהודי המקומי, וסגנית נשיא ה"פדרציה ישראליטה של ריו גרנדה דה סול".
"מאז שבעה באוקטובר אנחנו משקיעים אנרגיה רבה בהפצת אינפורמציה. קיימנו הרצאות ושיעורים על הקונפליקט, על ישראל, התמקדנו במלחמה באנטישמיות ובמאמצים לדבר על ציונות ולהסביר את ההבדל בין יהדות לציונות, ואיך ישראל היא חלק מזה", אומרת רוסובסקי ראד. לדבריה, "בברזיל רואים עלייה באנטישמיות ובנאומי שנאה ברשתות החברתיות וברחוב, ואנחנו עובדים קשה כדי להילחם בזה. אני רואה אנטישמיות ברשתות החברתיות וזה מאוד נוכח, רואים נאומי שנאה כלפי ישראל, ציונות ויהודים. רואים את זה ב-X ובאינסטגרם, זה מופנה בעיקר נגד הקהילה היהודית ויהודים ככלל".
כיצד אתם פועלים נגד התופעה?
"ארגנו מפגשים עם אנשי חינוך וקיימנו דיבייטים עם מרצים, מורים וסטודנטים כדי להפיץ מידע נכון ואמיתי על ישראל ולהילחם במידע השגוי שמגיע מהמדיה העולמית והמקומית. אנחנו רואים בפוליטיקה המקומית בברזיל פוליטיקאים פרו-פלסטינים שמבקרים את ישראל ואת הציונות, ושמים את הלגיטימציה של ישראל להתקיים בסימן שאלה. אנחנו רואים איך זה גואה בברזיל, כמו במקומות רבים אחרים בעולם, ואנחנו נאבקים באמצעות העברת מידע שמשקף את המציאות פי שהיא, ואת הצד של ישראל, לאנשים שרלוונטי להעביר להם את המידע".
מבחינתכם, יש כאלה שאין טעם להעביר להם מידע, אמיתי ומשקף ככל שיהיה?
"בוודאי. אנחנו בהחלט נתקלים גם באנשים שאין טעם להעביר להם מידע כי הם נעולים, אבל יש הרבה אחרים שהמידע הנכון הוא כן רלוונטי וחשוב לגביהם, ופשוט אין להם מידע ממקור מהימן אחר והם ניזונים ממידע לא נכון. להם בהחלט חשוב לדעת מה האמת. במקביל, אני כותבת מאמרים לעיתונות המקומית, מתראיינת בתקשורת, מארגנת אירועים ומפגשים שבהם אני מייצרת מרחבים שאפשר לדבר בהם על הסכסוך ולהעביר מידע רלוונטי, כזה שיראה את הפנים האמיתיות של מדינת ישראל בעולם".
