סרן במיל' הרב אברהם יוסף (אבי) גולדברג היה רב צבאי בגדוד 8207 בחטיבת אלון. הוא נפל בדרום לבנון ב-26 באוקטובר 2024, בכ"ד בתשרי, יומיים אחרי חג שמחת תורה. בן 43 היה בנופלו. בקרב שבו נהרג, מול מחבלים מכוח רדואן, נהרגו עוד חמישה לוחמים מלבדו – אליאב אביטבול, עמית חיות, שאול מויאל, גלעד אלמליח וגיא שבתאי.
גולדברג היה הרב של תיכון הימלפרב בירושלים, והיה גם מחנך כיתה ורכז מעורבות חברתית בבית הספר הדתי-לאומי שספג אבדות קשות במלחמה. הוא הותיר אחריו את אשתו רחל ואת שמונת ילדיהם. מפאת גילו והיותו אב לשמונה ילדים, הוא היה פטור ממילואים, אבל בחר בכל זאת להתנדב. הוא גויס כבר בתחילת מלחמת חרבות ברזל, ובהמשך היה שותף בלחימה נגד מחבלי חיזבאללה בכפרים בדרום לבנון.
הרב אבי גולדברג, שבועיים לפני שנהרג
(צילום: ינון שלום יתח, i24NEWS)
בתחילת המלחמה פתח גולדברג קבוצת וואטסאפ שבה שלח דברי תורה וחיזוק לחיילי הגדוד. לקראת יום השנה לנפילתו, יזמו משפחתו וחבריו בקהילת "באורך" בירושלים חוברת לימוד אינטראקטיבית הכוללת דברים שכתב על הפרשות השונות בחומש בראשית. כאן ב-ynet אנו מביאים מבחר מהקטעים שכתב הרב גולדברג לחיילים בימי המלחמה, לפני שנהרג.
על סבלנות, מחר ומלחמה
19.10.2023 / ד' בחשוון תשפ"ד, לקראת שבת פרשת נֹח | פחות משבועיים לאחר מתקפת הטרור בעוטף
כולנו נמצאים בהיכון לקראת מלחמה, שומעים סביבנו ובחדשות על האירועים והלחימה שמתקיימת, ובינתיים יושבים ומתכוננים. לעיתים הסבלנות שלנו קצת נשחקת.
בפרשת השבוע שנקרא, נֹח מצטווה על בניית התיבה. חז"ל אומרים שבניית התיבה ארכה 120 שנה... במלחמה על יריחו, בימי יהושע, הקיפו את העיר שבעה ימים. ברור לי שהיו לוחמים שרצו כבר ביום הראשון או השני לתקוף... אבל היה צורך להתאזר בסבלנות. גם במלחמת העי לא ניצחנו ביום הראשון!
6 צפייה בגלריה
הרב אבי גולדברג במילואים. "מידת הסבלנות חשובה וטובה תמיד, אבל במיוחד בעת מלחמה"
(צילום: באדיבות המשפחה)
משה מצווה את יהושע: "בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק, מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה". גם בימי שמואל, שאול נדרש לחכות שבעה ימים אף על פי שהפלישתים כבר ממש מתאספים. אסתר מבקשת מאחשוורוש והמן לבוא אל המשתה, אבל במשתה היא מבקשת מאחשוורוש והמן לבוא מחר אל המשתה...
עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה. מידת הסבלנות חשובה וטובה תמיד, אבל חשובה במיוחד בעת מלחמה. נתאזר כולנו בביטחון, בסבלנות ובצפיית פני עתיד. עם הנצח!
(אמרתי היום לתלמידים שלי שאני בטוח באלף אחוזים שבעוד מאה שנים תהיה עדיין מדינת ישראל, ובעזרת ה' חמאס לא יהיה... הם אפיזודה חולפת).
בעזרת ה' – בשורות טובות, וניצחון על הרשע והרוע!
עם ישראל חי.
על אמונה, ריצה והליכה
26.10.2023 / י"א בחשוון תשפ"ד, לקראת שבת פרשת לך לך
הביטוי "לך לך" אופייני כל כך לאברהם אבינו. "לך לך" הוא הציווי בניסיון הראשון של אברהם (לפי הרמב"ם לפחות), ו"לך לך" הוא הביטוי בניסיון העקדה – "קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה" – שלפי רבים מן הפרשנים נחשב הניסיון האחרון של אברהם.
6 צפייה בגלריה
הרב גולדברג ז"ל, כאשר בא מהמילואים לביקור בבית. "העורף מתאמץ לא פחות"
(צילום: באדיבות המשפחה)
דמיון נוסף בין שני הניסיונות הוא הכיוון של ההליכה – הליכה אל הלא-נודע, אצלנו – "אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ", ובעקדה – "עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ".
ההליכה, הצעידה, הדחיפה קדימה גם כשלא יודעים בוודאות מה יהיה בהמשך, מבטאת דבקות במטרה ואמונה גדולה בצדקת הדרך ובה'. במקום אחר הזכרנו את הפסוק מההפטרה של השבת: "וְקוֹי ה' יַחֲלִיפוּ כֹחַ יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ יֵלְכוּ וְלֹא יִיעָפוּ". נשים לב – קווי ה', המאמינים, הם אלו שירוצו, שילכו, ולא יתעייפו...
ואולי עוד יותר – אחרי הריצה הגדולה, שאפיינה את ראשית המלחמה, אחרי ההתארגנות המדהימה של עם ישראל אחרי הטבח הנורא, אנו נדרשים כעת להמשיך ללכת. לפעמים קל יותר להיות בשלב הראשון, של הריצה, אבל המקווים לה' יודעים גם ללכת אחרי הריצה!
לכל היוצאים הביתה – בהצלחה. החליפו כוח, וזכרו – העורף מתאמץ לא פחות. האישה, הילדים, ההורים – כולם רצים, לא רק אנחנו הלוחמים. ולכן הקפידו על ביטוי של הערכה גדולה להם.
נתפלל כולנו ונשתדל מאוד להיות אנשים רצים, ואחר כך ממשיכים עוד והולכים מתוך אמונה גדולה, גם כשהולכים אל הלא-ידוע.
על הסנה, האש והגילוי למשה ולדורות
2.1.2024 / כ"א בטבת תשפ"ד, לקראת שבת פרשת שמות
בפרשת השבוע שנקרא השבת, מתגלה ה' לראשונה אל משה מתוך שיח של סנה בוער באש. וכך נאמר: "וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל".
חז"ל כבר עמדו על צורת הגילוי הזו, והסבירו במדרש את הלקח הנלמד: "ולמה הראה לו הקדוש ברוך למשה בעניין הזה, לפי שהיה מחשב בליבו ואומר שמא יהיו המצריים מכלין את ישראל; לפיכך הראהו הקדוש ברוך הוא אש בוערת ואיננו אוכל, אמר לו – כשם שהסנה בוער באש ואיננו אוכל, כך המצריים אינן יכולין לכלות את ישראל".
6 צפייה בגלריה
כוחות צה"ל בלבנון במסגרת מבצע חיצי הצפון. "נאכל את האש המנסה לפגוע בנו"
(צילום: דובר צה"ל)
אפשר היה לחשוב שעם ישראל לא יצליח לשרוד את צרות השעבוד הקשות כל כך במצרים. מבשר הקדוש ברוך הוא שעם ישראל יעמוד בקשיים, והמצרים לא יצליחו לגבור עלינו!
הנציב מוולוז'ין, בפירושו לתורה, מוסיף על כך (בעקבות קושי לשוני שהוא מצביע עליו בפסוק): "אלא הפירוש שראה שהסנה בוער באש, מלשון 'כִּי יַבְעֶר אִישׁ שָׂדֶה' וגו' (שמות כ"ב, ד'), היינו שהסנה מכלה את האש, שראה מתחילה 'בְּלַבַּת' וכרגע נעשתה האש חלשה לאט לאט".
במילים שלנו – לא רק שעם ישראל יגבר על הקשיים וישרוד, אלא יותר מזה: הסנה (עם ישראל) יחליש את האש (המצרים).
לאורך הדורות אנו רואים כיצד עם ישראל, הקטן, הנרדף, מצליח לא רק לשרוד את הרדיפות והקשיים, אלא כנגד כל הסבר וכנגד כל הסיכויים – עם ישראל מתגבר על רודפיו ואויביו.
גם בימינו ראינו כיצד עם ישראל מתגבר על אויביו. שנים בודדות לאחר השואה הנוראה הוקמה המדינה, וקבוצי ישראל מארצות רבות בנו את המדינה שלנו. גם בימינו נמשיך את רצף הסנה – ונאכל את האש המנסה לפגוע בנו.
הסנה ימשיך לבעור עד שיכבה לגמרי את האש שמנסה לשרוף אותו!
יחד באהבה ננצח! עם ישראל חי.
מילואים ושלום בארץ
1.6.2024 / אור לכ"ה באייר תשפ"ד, מוצאי שבת פרשת בְּחֻקֹּתַי
בפרשה השבת קראנו: "וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ... וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם". הרמב"ן שואל – מדוע הכפילות? אם יש שלום ברור שלא תעבור חרב... ולכן מפרש ש"ונתתי שלום בארץ" – הכוונה לשלום בינינו, שלום פנימי.
כשיש שלום בינינו, בין אנשי הארץ – ממילא האויבים לא יכולים לתקוף.
אין כמו השנה האחרונה להמחיש לצערנו את הדברים. ברור שהשסע הפנימי לא הועיל לנו במלחמה מול האויבים.
שירות מילואים בוודאי מתקן את שתי הנקודות – הוא יוצר שיתופי פעולה ואחדות, וכמובן נלחם באויבים. לקראת שירות המילואים המחודש שלנו, נתאזר בכוחות חדשים, כוחות של גבורה, של עוצמה ורוח.
נתפלל לשלום כל החיילים, שהחטופים יחזרו בעזרת ה' במהרה, רפואה שלמה לפצועים בגוף ובנפש, וחזרת כל המפונים לבתיהם בשלום!
בהצלחה לכל חיילי הגדוד, שנצא בשלום ונחזור בשלום.
שירות, ליווי ולתת מעצמך יותר
20.6.2024 / אור לט"ו בסיוון תשפ"ד, לקראת שבת פרשת בְּהַעֲלֹתְךָ
השבת נקרא את פרשת בהעלותך העוסקת בהכנות האחרונות למסע הראשון של בני ישראל במדבר, ולמסע עצמו והסיבוכים שבו.
אחד הנושאים בפרשה הוא שירת הלוויים – וכך נאמר ביחס לגיל השירות: "וּמִבֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה יָשׁוּב מִצְּבָא הָעֲבֹדָה וְלֹא יַעֲבֹד עוֹד. וְשֵׁרֵת אֶת אֶחָיו בְּאֹהֶל מוֹעֵד לִשְׁמֹר מִשְׁמֶרֶת וַעֲבֹדָה לֹא יַעֲבֹד כָּכָה תַּעֲשֶׂה לַלְוִיִּם בְּמִשְׁמְרֹתָם".
לכאורה הדברים סותרים – או שמפסיקים לשרת בגיל 50, או שממשיכים כפי שכתוב: "וְשֵׁרֵת אֶת אֶחָיו בְּאֹהֶל מוֹעֵד לִשְׁמֹר מִשְׁמֶרֶת..."
רש"י מסביר: "'וְלֹא יַעֲבֹד עוֹד' – עבודת משא בכתף; אבל חוזר הוא לנעילת שערים ולשיר ולטעון עגלות, וזהו 'וְשֵׁרֵת אֶת אֶחָיו'". כלומר – גיל העבודה הרגילה הוא עד 50. אבל ישנה אפשרות למעוניינים, להמשיך ולשרת בדרכים שונות גם לאחר מכן.
במלחמה הנוכחית אנחנו נחשפים לאנשי מילואים הפטורים מזמן משירות צבאי, והנה – הם נקראים לדגל, וממשיכים לשרת יחד עם אחיהם!
השבוע התבשרנו על נפילתו של אילון ויס, הי"ד, בן 49 מפסגות, שלא הפסיד יום מילואים אחד כל השנים. הוא הספיק לחתן בת אחת בהפוגה שבין צווי ה-8 שקיבל, והיה אמור להיות בחופה של בת נוספת בחודש הקרוב. ובכל זאת בחר להמשיך לשרת... למרות העובדה שהוא כבר סבא, שיש לו שבעה ילדים, שהוא עבר את הגיל, הוא שימש כתותחן ותיק ותרם מניסיונו הרב לפלוגה.
כמו הלוויים, כך אנחנו – משרתי המילואים. כל אחד מאיתנו יכול למצוא אמתלה לצאת משירות המילואים, ובכל זאת – בחרנו להמשיך לשרת. גם אם עברנו את הגיל, או שיש לנו אילוצים אחרים – אנחנו בוחרים להמשיך לשרת.
אשרינו שזכינו!
שבת שלום.
על סוכה, מלחמה, מסורת וחיבור לארץ
15.10.2024 / י"ג בתשרי תשפ"ה, לקראת חג הסוכות
הגמרא במסכת סוכה (דף יא) מביאה שתי דעות בנוגע למהות הסוכה. "'כי בסוכות הושבתי את בני ישראל' – ענני כבוד היו, דברי רבי אליעזר. רבי עקיבא אומר: סוכות ממש עשו להם".
רבי אליעזר מגרמייזא (בעל ספר הרוקח, סימן רי"ט) מסביר שלפי רבי עקיבא הסוכות היו המחנה הצבאי ששימש את לוחמי ישראל בכניסה לארץ, ולדעתו מצוות הסוכה מזכירה לנו את המלחמה על הארץ גם בדורות הבאים.
6 צפייה בגלריה
כוחות צה"ל בגבול רצועת עזה. "אנו ממשיכים את דרכם של חיילי יהושע בן נון"
(צילום: Jack Guez / AFP)
זיכרון המלחמה בארץ נועד לחזק את הקשר שלנו לארץ ולחדד את השליחות, הייעוד שלנו והמטרה שלמענה אנו נלחמים. אנו חיילי צה"ל עוזבים את בית הקבע שלנו ויוצאים לדירת עראי (מאות ימים בשנה האחרונה), וזוכים להתחבר לסוכות הלוחמים הראשונים, להמשיך את דרכם של חיילי יהושע בן נון ולהשלים את המשימה הגדולה של עם ישראל הקורא להקים חברה טובה ומיטיבה בעולם.
אשרינו שזכינו!
למרות המחיר הגדול והקושי, נשתדל להתייצב כולנו להמשך המשימה הגדולה ולהמשיך את מורשת לוחמי ישראל לאורך הדורות.
שנשמע בשורות טובות, ובעזרת ה' ניצחון גדול בקרוב! נצח ישראל לא ישקר!
חג שמח!
עם ישראל חי.
על חג, שמחה וערבות הדדית
20.10.2024 / י"ח בתשרי תשפ"ה, חול המועד סוכות | הודעה אחרונה לחיילים, שישה ימים לפני נפילתו
רבים מאיתנו מכירים את השיר "ושמחת בחגך, והיית אך שמח". אבל אם נפנה לתורה, לספר דברים (פרק ט"ז), נשים לב שדילגנו על חלק חשוב מאוד בפסוק. "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ: אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ, וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ, וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה, אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ... וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ".
שמחת החג חייבת לכלול את הדאגה לאחר, אחרת איננה שמחה. וכדברי הרמב"ם (הלכות שביתת יום טוב, פרק ו, הלכה יח): "וכשהוא אוכל ושותה חייב להאכיל לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האומללים. אבל מי שנועל דלתות חצרו, ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש, אין זו שמחת מצווה אלא שמחת כרסו... ושמחה כזו קלון היא להם".
אנו, חיילי צה"ל, מוסרים את נפשנו למען הכלל, למען אחרים, ובוודאי מקיימים בכך מצווה מהודרת של "ושמחת בחגך". נתפלל שהקדוש ברוך הוא יסייע בידינו במשימתנו, ונראה ברכה והצלחה ושלום במעשה ידינו!
חג שמח!
עם ישראל חי.
