בין אם אתם ראשי משקי בית חרדים ובין אם לא, ייתכן שאתם מכירים את הביטויים "פרנסה משמיים" או "הקדוש ברוך הוא עוזר ושולח". בסופו של דבר, רבים מבקשים פרנסה מאלוהים ומייחלים לסיוע שמיימי. אלא שבמחקר חדש שערכנו במסגרת מכון ירושלים למחקרי מדיניות, גילינו כי ברחוב החרדי לא מדובר במנטרה דתית המבטאת רק תפילה או תקווה, אלא צורת שיח יומיומית המגיעה ממקור שכנוע פנימי ועמוק, שיש לה השפעה עמוקה על התנהלות הכלכלה החרדית.
מה שמרתק כל כך באמירה החרדית הזו הוא שהיא נצמדת להנחה נוספת, לא פחות מפתיעה, ולפיה אין כל דרך למיין את "הנס" ולפרוט אותו לממצאים סטטיסטיים. הנה למשל דבריו של מנהל גמ"ח להלוואות ללא ריבית גדול במגזר:" לכל אחד יש את הסיפור האישי שלו כיצד הקדוש ברוך הוא עזר לו. (...) אני יכול לספר לך מה קרה לי אבל זה לא משקף. אתה שואל את השני, אותה תשובה. בסופו של דבר אתה מגלה שיש לכל אחד איזו מן דרך שהיא איננה מודל שמהווה העתק-הדבק לשום מקרה אחר".
5 צפייה בגלריה
משפחה חרדית בירושלים. לאמונה יש השפעה עמוקה על ההתנהלות הכלכלית
(צילום אילוסטרציה: Moshe Einhorn / Shutterstock)
גם לאנשים רציונליים, כך נדמה, לא תהיה תשובה טובה יותר לאחת החידות הגדולות המלוות את הכלכלה החרדית זה עשורים: מחד, תחולת עוני גבוהה במיוחד (39.5% מול 11.3% בלבד אצל יהודים שאינם חרדים, יותר מפי 3), ומאידך שיעור בעלות גבוה במיוחד על דירות (70.2%, כשמונה אחוזים מעל יהודים שאינם חרדים). איך מתיישבים שני הנתונים?
נתון הבעלות הגבוה על דירות, אגב, נובע לא רק ממספר הנפשות הגבוה יותר למשפחה חרדית אלא גם מהתפיסה התרבותית שעל ההורים מוטלת החובה, לא פחות מכך, להשתתף באופן ניכר ברכישת הדירה עבור צאצאיהם. אז למה הם רוכשים דירות לילדיהם יותר מחילונים? התשובה הרשמית שקיבלנו מתמצה בתפיסה החברתית הבסיסית הגורסת שעל הגבר להשקיע את חייו בלימוד התורה, ומשכך אי אפשר להטיל עליו עול כלכלי נוסף בדמות רכישת דירה או תשלום דמי שכירות. תשובות נוספות שעלו הצביעו על גישה שמרנית המאפיינת את הקבוצה החרדית שלפיה יש לדאוג לפני הכול לקן, לבית היציב. אחרים הצביעו על מחירי השכירות הגבוהים, והיו אף שטענו כי הקשר בין ההורים החרדים לילדיהם אמיץ ומחויב יותר מזה של הורים לילדים שאינם חרדים.
מקורות הכנסה לא צפויים
אז איך זה עובד? איך "סוגרות" המשפחות החרדיות את הפער החודשי הגבוה (כ-2,600 שקלים לפי הלמ"ס)? המחקר שלנו כלל 30 מרואיינים שפתחו את הלב ואת חשבונות הבנק שלהם בפנינו, ויחד איתם יצרנו טבלת אקסל כדי למפות את ההוצאות החודשיות, ההוצאות השנתיות ואירועי נישואי הילדים. מספר מקורות הכנסה בלתי צפויים עלו בתום הראיונות: עזרה לא צפויה מהקהילה ומבני משפחה, עבודה או מענק ממקום פורמלי – כלומר מדווח וממוסה, ועבודה לא פורמלית – עבודה "בשחור". באופן מפתיע, חרף האינטואיציה, ה"עבודה בשחור" לא הייתה גורם ההכנסה הדומיננטי, אלא דווקא העזרה הקהילתית והמשפחתית.
הנה דוגמה לעבודה מדווחת אך בלתי צפויה ממיכאל, אברך בן 34 ואב לשבעה ילדים: "יש לאשתי חברה שיש לה ילדים ובקיצור היא מתקשה בגידול של הילדים. הילדים שלה נמצאים אצלנו כמעט כל יום, אחרי הצהריים. (...) והיא זכאית לעזרה מהרווחה ויום אחד פנו אלינו מהרווחה שהיא זכאית ל'משפחה תומכת', משהו כזה, לא יודע בדיוק את ההגדרה, והיא הציעה שזה יהיה אנחנו. אנחנו קיבלנו איזה סכום יפה. זה יצא במשך 6–7 חודשים, 2,500 כל חודש. משהו כזה. משהו כמו 15 אלף בשנה האחרונה. עכשיו תגיד לי, לאיזו שורת אקסל היית מכניס את הנס הזה?"
עובדיה, אברך בן 53 ואב ל-12, מספר על הנס שלו המורכב מעזרה פילנתרופית משפחתית בלתי צפויה: "יש לי איזה דודה שהייתי מטפל בה והיא השאירה ירושה, אין בזה כרגע הרבה אבל יש ממוצע נגיד 500 שקל בחודש, אז זה 5,000 בשנה. כעת, הירושה בשלבי מימוש. אני מחכה שהם ימכרו את הדירה מפני שבצוואה כתבה הדודה במפורש שעובדיה יקבל 19 אחוז בדיוק מערך הדירה. כעת אם אנו מחשבים את ערך הדירה שלה, שנמצאת אגב במגדל יוקרתי בעיר... אני אמור לקבל סכום שיכסה את הפערים הגדולים שלי".
לעזרה הקהילתית משמעות רבה מאוד. כך זיהינו למשל אין-ספור חלוקות של כרטיסי הנחה ותווי קנייה מסוגים שונים, שעליהם מעולם לא שמענו ולא שמעתם, מכירות מוזלות בחניונים רחבים, חלוקת מצרכי מזון, בשר ועופות לפני החגים. על שיעור החלוקה הגבוה אפשר ללמוד מדיווחו של נציג קופת הצדקה הגדולה בישראל, ולפיו לא נדרשת מהם – כקופת צדקה מרכזית – היערכות מיוחדת לפני החגים, מאחר ש"רוב המשפחות החרדיות מצליחות לקבל סיוע מן הקרנות ומן העמותות השונות, המעניקות סיוע כספי לצד מוצרי מזון לחג".
לקניות הייחודיות המתבצעות ברחובות ובחניונים יש אלמנט כלכלי נוסף: מבחר מצומצם והימנעות ממותגים, או כמו שסיפר לנו אבנר, אברך בן 23 ואב לילדה: "אני לא קונה פתיתים של 'אֹסם', אני קונה פתיתים של 'יש' לצורך העניין. אין מגוון רחב שם. ואני אומר לך את האמת, אין הבדל בטעם. בדקתי".
מקרה המבחן – רכישת דירה
הפער החודשי והשנתי מתכסה בסיוע הניסים המתוארים לעיל, אבל מה עם רכישת הדירות? איך אב ואם חרדים לארבע בנות ושלושה בנים מתחייבים להשתתף בתשלום של כ-350 אלף שקלים לדירה עבור כל ילדה וכ-150 אלף לדירה עבור כל ילד? הופתענו בכנות כששמענו שחלק לא גדול מההורים מתחייבים ולא משלמים: "התחייבותי נשענה על הנס שיגיע, משזה לא הופיע אינני חייב לשלם", אמר אחד ההורים ברצינות. אחרים נוסעים לחו"ל לגייס כספים, או בעגה החרדית "שנור". יש המוכרים את דירתם בעיר מרכזית ומהגרים ליישוב שבו הדירות זולות יותר, ומגמה חדשה ומרתקת מצביעה על רכישה מוקדמת בחיי הזוג הצעיר של דירות להשקעה בפריפריה הצפונית ובפריפריה הדרומית. הדירות הללו, שלעיתים מחולקות לשתיים ולשלוש יחידות דיור, מושכרות – ובהגיע עת נישואי הצאצאים הן נמכרות לטובת כיסוי ההוצאות.
5 צפייה בגלריה
התפיסה היא שעל ההורים מוטלת החובה לעזור ברכישת דירה. שכונת גבעת רוקח בבני ברק
(צילום: שאול גולן)
כל אלו פתרונות יפים, אך אין בהם די. שאלת 350 אלף השקלים שעליהם מתחייבים ההורים כאשר בתם מתחתנת ומבקשת לקנות דירה עדיין לא נתנה לנו מנוח. לבסוף, הממצא הדומיננטי שעלה הוא מה שבחרנו לכנות "הזמזום המתמיד של הנטל הכלכלי": ההשתתפות ברכישת הדירות לילדים נעשית מתוך מודעות מלאה שעל אבי המשפחה "לעבוד בזה".
יששכר, ראש כולל בן 53 ואב ל-15 ילדים, אומר למשל: "לא יורדת יד מהשמיים ונותנת לך כסף. מה כן? כשאומרים שהקב"ה עוזר הכוונה היא שאני לוקח על עצמי חובות ואני מוכן להתמודד עם זה. אני מודע לזה שאני נכנס לחיים אחרים. אני נכנס לזה במודע ומתוך ידיעה שאני נכנס לחיים של חובות. וכאן הקב"ה עוזר להתמודד עם החובות. לפני שחיתנתי ילדים לא ידעתי מה זה גמ"חים. לא הכרתי את זה בכלל. היום אני בתוך זה".
גמ"חים – ראשי תיבות של גמילות חסדים – כלומר עמותות המעניקות הלוואות בסכומים שונים ללא ריבית. ההתנהלות של ראשי משקי בית כמו יששכר נשענת פעמים רבות על מה שהם מכנים "גלגול חובות": נטילת משכנתאות והלוואות גבוהות על חשבון דירתם, וניהול כלכלי להשבתם על בסיס חודשי. בסופו של כל חודש מצליח אבי המשפחה להחזיק את הראש מעל המים, באמצעות אחד מסיפורי הניסים שתוארו קודם או באמצעות נטילת הלוואה מגמ"ח אחד במטרה להחזיר לאחר. לעיתים, הסכום מהגמ"ח השני גבוה מההחזר של הראשון, והוא מספק תמיכה למשך חודשים אחדים.
הכרת פעילות הגמ"חים כמוה כעבודה לכל דבר, כפי שמספר יששכר: "אחד המחותנים שאל אותי – התחייבת הרי 100 אלף שקלים עבור הבן, האם הבעיה שלך היא להשיג את הסכום הזה, או לשלם אותו? כשאמרתי לו שקשה לי להשיג את הסכום, כי לשלם אני אסתדר בכל חודש – הוא סידר לי מיד הלוואה של 100 אלף שקל אצל מנהל גמ"ח שאותו הוא הכיר בבני ברק, ואני משלם את זה מדי חודש. זה סוג של נס".
יועץ כלכלי חרדי המלווה משפחות במצוקה התראיין כמומחה למחקר ותקף את "הפוליטיקאים והמומחים בעיני עצמם המשוכנעים כי גזרות שונות יורידו את שיעור הילודה במגזר החרדי". לטעמו מדובר בלא פחות מבורות: "הם ימשיכו להוליד ילדים בדיוק אותו דבר וידאגו להם כלכלית. איך? הם ימצאו קצבאות ממקורות אחרים. הם יסתדרו. הם ידעו לדאוג לילדים שלהם מפני שזה חשוב להם". במילים אחרות, הם "יודעים לעבוד" ללא מורא מול זמזום הנטל הכלכלי המתמשך.
היעדר תכנון
המשמעות הישירה של התנהלות זו היא שמלבד קבוצות לא גדולות ביחס לנישואי הילדים, משקי הבית החרדיים מתנהלים ללא תכנון לטווח ארוך. השקעות נבונות וארוכות טווח בשוק ההון, ניהול פנסיוני מסודר והתחייבויות מותאמות להכנסות הם ביטויים שאינם מוכרים בחינוך הפיננסי של הצעירים החרדים. "הם בסוף יסתדרו", כמו שקבע מומחה הכלכלה החרדי.
יו"ר ועדת הכספים, ח"כ משה גפני, מתייחס לחשש מהתפרקות הקואליציה
ההכנסות – הניסים הלא-צפויים ולא נספרים, הגמ"חים, הצרכנות הספרטנית החסכנית, הסיוע הקהילתי המאסיבי – מובילות לסגירת הפרצות האקונומיות מיום ליום ומחודש לחודש. משכך, אנחנו משוכנעים – בניגוד לנבואות של כלכלנים וסוציולוגים שונים – כי הכלכלה החרדית לא עומדת בשום דרך בפני קריסה.
זו הסיבה שגזרת המעונות למשל, אם נתרגם את מסקנות המחקר לשדה הפוליטי, לא תוכל לכלכלה הקולקטיבית החרדית.
• ד"ר אליעזר היון הוא חוקר בכיר במכון ירושלים למחקרי מדיניות. אהוד (אודי) פראוור הוא ראש צוות חברה ואוכלוסיות במכון ירושלים למחקרי מדיניות ונציב שירות המדינה לשעבר
