בין מאות אלפי אנשי המילואים שגויסו למלחמה ישנם לא מעט רבנים, בעיקר מהציונות הדתית. הם השאירו מאחור קהילות ותלמידים, לטובת השתתפות במאמץ המלחמתי במגוון תפקידים. יש מי שכישורי ההנהגה שלו כרב באים לידי ביטוי בתפקידו הצבאי, ויש מי שמתפקד במלחמה כחייל פשוט מן המניין – הכול בהתאם לצורכי המערכת.
הרב אברהם סתיו משרת בגדוד 439 בחיל התותחנים המשתתף בלחימה בדרום. השיחה איתו התקיימה לפני הפסקת האש הזמנית. "רוב הזמן אנחנו פה, בונים מחפורות ויורים פגזים. מזג האוויר לא הקל עלינו אבל לא פגע במבצעיות שלנו", הוא סיפר.
הוא הוקפץ בצו 8 בשמחת תורה אחר הצהריים. "השארתי מאחור את בית המדרש 'שערי ציון' ללימודי רבנות עיר, אני לומד ומלמד שם. אני ממשיך להעביר את השיעורים כסדרם בזום", הוא גילה. "אני חייב להודות שהרגשתי רעב ללמד, להעביר שיעורים. עשו איתי חסד בזה שנתנו לי להמשיך. הרגשתי שזה הדבר שהכי חסר לי פה, ללמד תורה. זה באמת מחזק".
הרב אברהם סתיו: "אני מסתכל על חבריי הרבנים שנמצאים במילואים, ויש תחושה של רצון באחדות בכל מחיר, ומוכנות לוותר על דברים בשם האחדות. יש לי בקשה שהרוח הזו תישמר, ותישמע גם בעורף"
אתה מקבל שאלות הלכתיות, הן מרחוק והן מחיילים שמשרתים איתך?
"כמובן, גם מהחיילים פה בגדוד וגם מחיילים שמתקשרים מכל מיני מקומות בארץ. יש כמה וכמה חיילים שכתבו לי שהם רוצים לשאול אותי מכיוון שאני נמצא במילואים, והם רוצים לשאול מישהו שנמצא שם ומכיר את החוויה. יש הרבה שאלות, בעיקר סביב שבת – יציאות לפני שבת ובתוך שבת. שאלות הקשורות לשאלה מי נחשב חלק מהמלחמה. בתחילת המלחמה היו יותר שאלות על כשרות. יש גם שאלות על טהרת המשפחה שנעשית מאתגרת יותר בתקופה הזו".
הוא ביקש לחתום את דבריו במסר מאחד: "אני מסתכל על חבריי הרבנים שנמצאים במילואים, ויש תחושה של רצון באחדות בכל מחיר, ומוכנות לוותר על דברים בשם האחדות. יש לי בקשה שהרוח הזו תישמר, ותישמע גם בעורף. בואו נחכה עם הוויכוחים והמריבות עד שנחזור".
כשקהילה שולחת את הרב שלה לחזית
כמה רבנים מוכרים בציונות הדתית שכלו בנים במלחמה הזאת: הרב בני קלמנזון, נשיא ישיבת ההסדר בעתניאל, שכל את בנו אלחנן שנהרג בזמן שחילץ תושבים בקיבוץ בארי; הרב שלמה יוסף ויצן, רב היישוב פסגות, שכל את בנו עמיחי שנפל בקרב מול מחבלים בכרם שלום; הרב תמיר גרנות, מראשי ישיבת ההסדר אורות שאול בתל אביב, שכל את בנו אמתי שנהרג כתוצאה מירי נ"ט בגבול לבנון. אלישע מדן, בנו של הרב יעקב מדן מישיבת הר עציון, נפצע באורח קשה ברצועת עזה ושתי רגליו נקטעו. באזרחות וגם בצבא, רבני המגזר הדתי-לאומי נושאים בנטל בדרכים שונות.
הרב מתן שניויס, רב הקיבוץ טירת צבי, מתפקד בימים אלה כרב של גדוד 9215 – גדוד שריון במילואים. "התחלתי בגדוד הזה כלוחם, כטען טנק במשך 15 שנה. ביקשו ממני להחליף את הרב הקודם ומאז תחילת המלחמה אני הרב של הגדוד", הוא מספר. "לרב יש תפקיד מבצעי במצב הקשה ביותר שגדוד יכול להיתקל בו, שהוא הטיפול בחללים. יש לנו ברית עם כל חייל, להחזיר אותו כמה שאפשר שלם. צבא יהודי צריך לדעת גם איך לטפל בחלליו". כרב הגדוד הוא חלק ממחלקת הפינוי, וכבר יצא לו להשתתף בפינוי פצועים מהגדוד.
הרב מתן שניויס: "בדבר התורה ששלחתי לשבת דיברתי על חלום יעקב, שבו הוא ראה מלאכים עולים ויורדים, ועל כך שפתאום נפקחות העיניים. המלחמה פתאום מאפשרת לנו לראות כל כך הרבה מלאכים בינינו, אנשים עם תעצומות נפש וגבורה"
תפקיד נוסף שלו כרב הגדוד נוגע להיבט הרוחני. "בסוף מלחמה נקבעת לפי התודעה, המורל והלכידות של החיילים המשתתפים בלחימה. זה בהחלט המקום של רב להיות לעזר למפקדי הגדוד, ולנסות לחזק", הוא מסביר, "להיות עוד עין, פה ואוזן שפנויה למשימות האלה ויכולה לתת כתף. אני רואה שליחות גדולה וצורך גדול בהקשר הזה. כמעט לא עובר יום שחיילים לא אומרים בו כמה התפקיד הזה משמעותי עבורם, שיש מי ששותף איתם לא רק בפן המבצעי".
הוא מוסיף כי בעיניו "אחד התפקידים של הרב הוא לצלם רגע לאנשים את הגודל שיש בהם, לפתח תמונה שהיא לפעמים נסתרת מהעין, של האידיאלים הגדולים שמלווים אותנו, של האהבה שיש לנו לעם ישראל, לשבויים, לפצועים מהגדוד. גם אני בעצמי מתחזק מזה ומקבל מזה כוחות גדולים".
לדבריו, "רב גדוד במלחמה הוא בעצם רב קהילה. אני הרב של קהילת 9215, שזו קהילה לכל דבר, פשוט הכול קורה בהילוך מהיר ובצורה אינטנסיבית יותר. בקהילה הזו נולדו לא מעט ילדים מאז תחילת המלחמה, יש בה קרובי משפחה חולים, יש בה חברויות שנוצרות וחתונות ברוך ה', יש בה פדיון הבן וברית מילה – זה אולי לא מוגדר כתפקידו של הרב, אבל נתקלים גם בנושאים האלה".
קשה לו לתאר במילים את ההתרגשות מתחושת האחדות שהוא רואה בשטח. "יצאנו ללחימה במצב חברתי לא פשוט, ופתאום נפגשים אנשים משני צידי המתרס וההבדלים האלה בטלים ומבוטלים. פתאום רואים כמה הכול מאוחד", הוא מעיד. "אני מדבר בגדוד לא מעט על התחושה והתקווה שהדברים האלה ייחקקו בנו וילוו אותנו גם בהמשך. בדבר התורה ששלחתי לשבת דיברתי על חלום יעקב, שבו הוא ראה מלאכים עולים ויורדים, ועל כך שפתאום נפקחות העיניים. המלחמה פתאום מאפשרת לנו לראות כל כך הרבה מלאכים בינינו, אנשים עם תעצומות נפש וגבורה".
(שיעור של הרב אילעאי עופרן בזמן הפוגה מהמילואים)
לצד שאלות הלכתיות הוא נתקל גם בשאלות על אמונה. "התפקיד של רב הוא קודם כול לשמוע את השאלות, להשתתף בכאב ובמצוקות, עוד הרבה לפני התשובה", הוא אומר. "זה נכון בשגרה ונכון בהחלט גם בחירום".
אתה מצליח לשמור על קשר בימים האלה עם הקהילה בטירת צבי?
"אני מצליח לשמור על קשר במידה מועטה. כשחזרתי לבקר בקיבוץ דיברתי עם הקהילה ואמרתי שאני משתדל לשמור על קשר גם במצבי קיצון, לפעמים זה מתאפשר ולפעמים לצערי הרב זה לא מתאפשר. אני חושב שהקהילה מקבלת משמעות וכוח מהידיעה שהיא שלחה גם את הרב שלה לחזית. אלה המסרים והחיבוקים שאני מקבל מחברי הקהילה".
להתמקד במשימה הצבאית
הרב אילעאי עופרן הוא הרב של קבוצת יבנה, ובימים אלה משרת במילואים בגדוד חילוץ 233 של פיקוד העורף. הוא גויס בשמחת תורה בתשע בבוקר. "פיזרו את התפילה אחרי חמש דקות בגלל מטח הטילים", הוא נזכר בחג שבו פרצה המלחמה.
הרב אילעאי עופרן: "הרמב"ם בהלכות מלכים כתב שכאשר אדם יוצא למלחמה, 'לא יחשוב לא באשתו ולא בבניו', אלא רק על המשימה הצבאית. אם הלוחם נדרש לא לחשוב על המשפחה שלו, אז גם הרב לא צריך לחשוב על הקהילה שלו"
אתה מקבל שאלות בנושאים הלכתיים גם בזמן המלחמה?
"אני מקבל הרבה מאוד פניות. אני עונה בהתאם לזמינות. באופן כללי אני חושב שיש איזו סלחנות גדולה בימים האלה לכך שלא כולם זמינים לכל דבר. יש אנשים שיודעים שאני במילואים ויש כאלה שלא".
המסר של הרב אילעאי עופרן לנוער קבוצת יבנה בתחילת המלחמה
איך שומרים על קשר עם הקהילה במצב כזה?
"יש משהו שאמרתי בקבוצה של רבני קהילה מגויסים. הרמב"ם בהלכות מלכים כתב שכאשר אדם יוצא למלחמה, 'לא יחשוב לא באשתו ולא בבניו', אלא רק על המשימה הצבאית. אם הלוחם נדרש לא לחשוב על המשפחה שלו, אז גם הרב לא צריך לחשוב על הקהילה שלו. אני זוכה להיות חלק מקהילה חזקה ומבוססת שיש לה מוסדות מסודרים, כך שהעולם לא מתמוטט אם אני לא נמצא כמה ימים.
"עם זאת, יש גם רצון, שאיפה וציפייה להיות חלק בדברים שקורים בקיבוץ. יש משפחות שכולות חדשות, לאסוננו. היו שאלות סביב פטירה, לוויה וקבורה, בחלק מהדברים יכולתי לעזור ובחלק לא. יש דברים שעברו לידיים אחרות, כמו שיעורים קבועים. כשאני מגיע אני משתדל להעביר איזה שיעור, לפרסם סרטון או לשלוח קטע לעלון המקומי. בסוף המערכת הצבאית שואבת את רוב הזמן והקשב. יש גם משפחה ויש עוד עיסוקים, ואני מודה שאני לא מחזיק הכול".
אילו מסרים אתה מעביר לקהילה?
"אני בעיקר חושב על דברים מחזקים. פתחתי קבוצת וואטסאפ במוצאי שמחת תורה, בשם 'חזק ונתחזק', ואני שולח שם דברים שנראים בעיניי כמחזקים".
באחד הסרטונים הוא יצא נגד סגולות למיניהן. "טרחתי להגיד על זה משהו במהלך המלחמה לא בגלל התאולוגיה, אלא בגלל הפסיכולוגיה", מסביר עופרן, פסיכולוג בהכשרתו. "כשאדם חי בתודעה שהמעשה הבא שהוא יעשה ישמור או לא ישמור על החיילים בחזית, זה עלול להיות הרסני במובנים של אשמה ואחריות. אני לא חושב שזו גישה נכונה. יש אנשים שזה מחזק אותם, לי זה עושה ההפך".
