החברה החרדית אינה מקשה אחת, בניגוד למה שנהוג בטעות לחשוב, וגם בנושא ההדרכה למיניות ולזוגיות יש פערים גדולים בין קבוצות שונות בתוכה. "שתי נשים יכולות להיראות אותו דבר, לעבוד באותו מקום עבודה, אפילו לגור באותה שכונה ובאותו בניין – אבל הפערים ביניהן בכל הקשור למערכות יחסים זוגיות ומיניות הם דרמטיים", מסבירה ד"ר נגה בַּרְאוֹר-בינג, שחקרה את הנושא. "זוג אחד לא ילך ביחד במרחב הציבורי, כי יש תקנה כזו בחסידות גור, בזמן שזוג חרדי אחר שגר למעלה בבניין יכול ללכת ביחד לקניון".
ד"ר בינג, מנהלת מרכז מלטון לחינוך יהודי בבית הספר לחינוך באוניברסיטה העברית, עסקה במחקרה בחסידויות מסוימות שנוטות להחמרה יתרה בכל הקשור למיניות בין בני זוג – ובפרט בשנה הראשונה לנישואים. היא תרצה על הנושא ביום רביעי (6 באוגוסט) במסגרת הקונגרס העולמי למדעי היהדות, באוניברסיטה העברית בירושלים.
7 צפייה בגלריה
זוג חרדי. הבדלים מהותיים בין קבוצות שונות במגזר
(צילום: Mykola Komarovsky / Shutterstock)
לאורך השנים היא חקרה את חסידות סלונים, וכשהיא מדברת על קבוצות עם נטייה להחמרה ופרישוּת בתחום המיני, היא מזכירה מלבד סלונים גם את חסידויות גור, תולדות אהרן וסאטמר, וקבוצות סגפניות מסוימות בחסידות ברסלב. "המחקר שלי עוסק בחסידות סלונים, ובצורה ממוקדת יותר בקשר בין המילה הכתובה, ההגות הרעיונית, לתרגום הרעיונות למציאות", היא אומרת. "בחנתי גם את תפיסת העולם ההשקפתית לגבי זוגיות ומיניות בחסידות המאוחרת ובחסידות סלונים בפרט, תוך השוואה למרחבים חרדיים נוספים, מלבד החסידים, בחרדיוּת האשכנזית – כלומר, אצל הליטאים".
"החסידות המאוחרת בחרה להקפיד מאוד בנושאים האלה, גם מתוך רצון לבדל את עצמה מהעולם הליטאי ולמצוא את הייחוד החסידי שאבד עם המודרנה וההשכלה. סוג של לידה מחדש אחרי השואה"
לגבי ההדרכה למיניות בעולם החרדי היא אומרת כי "אצל נשים הנושא כן מדובר יותר, בסמינרים, ויש להן מדריכת כלות שנפגשים איתה אחרי האירוסים. אצל הגברים זה קורה בחוברות הדרכה או בתורה שבעל-פה, ויש כאלה שמקבלים הנחיה קונקרטית רק ממש סמוך לחתונה. בחסידויות המחמירות יותר, במהלך הנישואים המשגיח מהישיבה יכול לשאול אותך 'איך אתה בקדושה', כשם קוד".
איך בכלל כותבים על הנושא בעולם החרדי, כשיש מילים רבות כל כך ש"אסור להגיד"?
"יש מילות קוד, מילים מצונזרות. יש מושג של 'אישוּת'. יש חסידויות שמשתמשות לא מעט בטקסטים קבליים שמאששים את התפיסה שלהן, טקסטים שקשורים למלחמה עם היצר, להוצאת זרע לבטלה, ומסתכלים על הגוף כדבר שצריך לשמור עליו. למלחמה הדרמטית עם היצר יש דגש הרבה יותר גדול בציבור החסידי מאשר בציבור הליטאי. זו לא תופעה חדשה, אבל במחצית השנייה של המאה ה-20 היא עלתה קומה. התגבשה תפיסה של קדושה בחלק מהחסידויות בארץ. אצל הליטאיוּת לימוד התורה כערך עליון לכל החיים הוא תופעה חדשה של המאה ה-20, ובחלק מהחסידויות, לא בכולן, הקדושה – הסגפנות והמלחמה ביצר המין – ממלאת הרבה מחייו של החסיד, לא רק בהדרכה לחתנים ולכלות אלא גם בהגות החסידית".
7 צפייה בגלריה
ד"ר נגה בראור-בינג. "למלחמה הדרמטית עם היצר יש דגש הרבה יותר גדול בציבור החסידי"
(צילום: simanim.tv)
לדבריה, "החסידות המאוחרת בחרה להקפיד מאוד בנושאים האלה, גם מתוך רצון לבדל את עצמה מהעולם הליטאי ולמצוא את הייחוד החסידי שאבד עם המודרנה וההשכלה, ולנסות להבין מה הערכים החדשים המיוחדים לחסידות, סוג של לידה מחדש אחרי השואה. אפשר לומר שזו גם הייתה תגובת נגד לחילון, אבל אז אפשר לשאול למה הליטאים לא הלכו בכיוון הזה".
יש שיגידו שאולי זו גם השפעה של העולם הנוצרי.
"אבל ההשפעה הזו היא לא דווקא במאה ה-20, אלא קודם לכן. יכול להיות שזה קשור גם למבנה האישיותי של המנהיגים, כי לא כל שושלות האדמו"רים הלכו בכיוון הזה. חסידויות בעלז, ויז'ניץ וקרלין לא בהכרח בסיפור הזה, למשל".
לא באנו ליהנות
בחסידות גור, הנחשבת לחסידות הגדולה בישראל, מקובל שגבר ואישה אינם הולכים יחד במרחב הציבורי, אף שהם נשואים. הגברים מהחסידות מקבלים הדרכה רק סמוך מאוד למועד החתונה, ויש כאלה שמגיבים בהלם כשהם מבינים מה עליהם לעשות בליל הכלולות. לפי ההדרכה המקובלת בחסידות, יחסי המין אמורים להתקיים בחושך מוחלט. התקנות המחמירות של גור לא מפורטות בשום ספר או חוברת הדרכה, אלא מועברות בדרך כלל בעל-פה.
7 צפייה בגלריה
חסידי גור צופים בחתונת דוד אלתר, בנו של האדמו"ר מגור, ב-2004. ארכיון
(צילום: David Silverman / Getty Images)
לגבי החסידויות שחקרה, ד"ר בינג אומרת כי "ההחמרה מתבטאת בהגבלות על תדירות יחסי המין, בהקפדה על צניעות, בשימוש במטפורות לוחמניות מאוד נגד היצר וגם באופן הפעולה. יש למשל הוראה לא לקיים שום מחווה לפני קיום יחסי אישוּת".
לדבריה, בחסידויות הרדיקליות אין בהכרח תקנות ברורות בכתב, והכללים מועברים פעמים רבות בעל-פה. "ברגע שאתה מוציא תקנה ברורה, אתה קובע מה נכון, ולא מאפשר להחמיר יותר ויותר", היא מנתחת. "בקרב הציבור הדתי-לאומי וגם בציבור החרדי נפוצים ספרי הדרכה לזוגות, גם לחתנים וגם לכלות, ואפילו יש ספרים מסוימים שנכנסים לתחום הפורמלי, לבתי הספר דתיים לאומיים ולסמינרים חרדיים. אחד הדברים המעניינים שמצאתי זה שבכל הקשור לזוגיות ולמיניות, בחסידויות יש ל'תורה שבעל-פה' חלק משמעותי יותר, בעיקר לנשים, כי אין התייחסות מילולית כתובה להדרכת כלות".
האדמו"ר מסלונים תבע מחסידיו לקיים את העיקרון "קדש עצמך במותר לך", המופיע במסכת יבמות בתלמוד הבבלי – כלומר, להתקדש באמצעות הימנעות גם מדברים מותרים, כדי להכניע את היצר המיני ולהגיע לשליטה בו
איך ההדרכה מתנהלת?
"אצל הנשים מקובל שאמא, אחות או מדריכת כלות מוסמכת מעבירה תכנים לקראת החתונה, בעוד אצל הגברים ספרי ההדרכה מקובלים יותר. בחסידות סלונים, למשל, יש שני קונטרסי הדרכה לחתנים: 'בחכמה יבנה בית' המיועד לבחורים לפני החתונה ו'קובץ שיחות למשמרת הראשונה' הפונה לנשואים טריים. אלה קונטרסים שחיבר האדמו"ר הקודם של חסידות סלונים, רבי שלום נח ברזובסקי, מחבר סדרת הספרים 'נתיבות שלום'".
בינג מסבירה כי האדמו"ר מסלונים תבע מחסידיו לקיים את העיקרון "קדש עצמך במותר לך", המופיע במסכת יבמות בתלמוד הבבלי – כלומר, להתקדש באמצעות הימנעות גם מדברים מותרים, כדי להכניע את היצר המיני ולהגיע לשליטה בו.
7 צפייה בגלריה
מתוך הסדרה העלילתית "המורדת" (Unorthodox), שהגיבורה שלה היא אישה מחסידות סאטמר
(צילום: נטפליקס)
בספרו "בחכמה יבנה בית" שרטט האדמו"ר (1911–2000) במפורש אידיאל של סגפנות, תוך שהוא מבקר גם יהודים חרדים בני זמנו: "וזו צריכה להיות האווירה בבית חסידי, נגד הרדיפה אחר הנאות החיים. יש בית שהאווירה השולטת בו היא שמחפשים ליהנות כמה שיותר מהחיים, ואילו בבית חסידי צריך להיות ההפך. לחפש מה שפחות ליהנות מהחיים. האווירה הכללית השולטת כיום בעולם היא שמבקשים ורודפים 'לעשות חיים'. ואם אמנם יהודי צריך שיהיה לו כל מחסורו, אבל לא שתהיה לו מגמה לעשות חיים... ואמנם קליפה זו של 'לעשות חיים' שולטת בכיפה אפילו בקרב יהודים חרדים, שמסתכלים על מי שלא רוצה ליהנות מהעולם כבטלן וכמסכן שאינו יודע כמה הנאה ניתן להפיק מהעולם הזה".
"אדם מן המניין שקורא את הקונטרסים נתקל בהם במילה 'קדושה'", אומרת בינג, "יש מי שמפרשים את המילה הזו כמשהו שקשור למערכת יחסים מיסטית בין אדם לקדוש ברוך הוא, בעוד המעיין היטב בהגות של החסידות שם לב שהביטוי השכיח של המילה 'קדושה' הוא שמירת הברית (שמירה שלא יישפך זרע לבטלה, מה שנחשב לעבירה, ש"מ). בכתבים של חסידות סלונים, הביטוי 'קדושה' קשור להיבט המיני של האדם, ליצר המין, לרוב באור שלילי".
היא מציינת כי "האדמו"ר היה מעביר לחסידים מכתבים שבהם מפורטים מעט יותר – אף שגם שם יש צנזורה – ההדרכות המיניות לחסיד בערב חתונתו ובשנה הראשונה לזוגיות שלו. אחד הדברים המעניינים שעלו זה שההחמרה המינית של אדם מוקדשת בעיקר לשנה הראשונה לנישואים. יש הנחה והבנה שהשנה הראשונה, ושלושת החודשים הראשונים בפרט, קריטיים להצבת האידיאל, החומרה או האתוס, לחיי המין של הזוג".
תפיסת העולם לגבי יצר המין השפיעה לדבריה גם על הפרשנות של פסוקים מסוימים: "לפעמים הפרשנות תלך למלחמה עם היצר, גם אם זה לא המובן הפשוט. למשל, הפירוש הקלאסי על הפסוק 'נקי יהיה לביתו שנה אחת' הוא שגבר שהתחתן צריך להישאר בבית ולא להילחם, כדי לשמח את אשתו בשנה הראשונה לנישואים – אבל לפי האדמו"ר הקודם מסלונים הכוונה היא שהגבר 'נקי מנכסיו ואין לו בהם הנאה', שהשמחה של אשתו תהיה על ידי זה שהוא בעצם מסתגף. הוא כתב שאם הגבר יעשה את המעשה באימה וברצון – כך הוא ישמח את אשתו, כי 'האווירה של קדושה בבית גורסת אווירה של שמחה ואושר'".
באופן מפתיע, מנהיגה הקודם של חסידות סלונים נהג להשתמש בשפה צבאית בהקשר של המלחמה ביצר. "האדמו"ר מסלונים כתב את הדברים אחרי מלחמת ששת הימים, והוא השתמש לא מעט בז'רגון צה"לי. הוא לקח את המטפורה של לחימה, של חייל הנלחם בקרב, והשתמש בה לתיאור המלחמה ביצר", מסבירה בינג. "הוא ממש המשיל את החסידים לצנחנים שפרצו את שער האריות, כאידיאל לחיים של שמירה על היצר. יש כאן הבנה של אדמו"ר חסידי שחי בתוך מרחב ישראלי שבו הז'רגון הישראלי מנצח, והמלחמה שהוא מתאר היא לא מול אויב חיצוני אלא מול היצר".
באחד ממכתביו כתב ברזובסקי על כך שהחסיד נדרש ל"הקרבה עצמית, דם, דמע וזיעה" – באופן שמזכיר את נאומו המפורסם של וינסטון צ'רצ'יל על העמידה של בריטניה מול הנאצים במלחמת העולם השנייה. האדמו"ר הנוכחי של סלונים, רבי שמואל ברזובסקי, ממשיך את הקו הנוקשה והמחמיר של אביו: הוא מדגיש בפני חסידיו את חשיבות הצניעות, וקורא להם בין השאר להימנע מ"הכנסת עיתונים שאינם ראויים, רדיו ושאר המכשירים הטמאים הביתה", כלשונו.
תהום בין הליטאים לחסידים
לדברי החוקרת, לתפיסה של המלחמה ביצר ולסגפנות יש שורשים קדומים בתולדות החסידות: "הבעל שם טוב (רבי ישראל בן אליעזר, אבי תנועת החסידות, ש"מ) לא היה סגפן בכלל, אבל חלק מתלמידיו כבר פנו להחמרה בכל מה שקשור לסגפנות".
7 צפייה בגלריה
ישיבת פוניבז'. "אצל הליטאים יש יותר פתיחות, התייחסות לכלה, הדדיות, אכפתיות ותקשורת בין גבר לאישה"
(צילום: שאול גולן)
יש תפיסה כזו גם בברסלב?
"כן, מאוד. אפשר למצוא את זה גם בכתבים של רבי נחמן, בתיקון חצות".
"בציבור הליטאי הרב שלמה וולבה כתב ספרי הדרכה לחתנים ולכלות, אין לזה אח ורע בחברה החסידית. החזון איש, כמייצג החברה הליטאית, ראה חשיבות בטיפוח הקִרבה בין איש לאשתו, והתיר לאיש ליצור מגע גופני עם אשתו גם אם זה לא במטרה לקיים יחסי מין"
היא מסבירה שהסוגיה של הדרכת חתנים, הדרכת כלות והכנה לחיי משפחה היא אחד הדברים שמפרידים בין ליטאים לחסידים. "אף שהם יכולים לחיות באותו מרחב, יהיה שוני בין שיעורי ההדרכה לבנות בסמינר חסידי לשיעורים כאלה בסמינר ליטאי. נערות חסידיות יקבלו הדרכה הרבה יותר סגפנית ומחמירה בכל הקשור לזוגיות ולצניעות", מספרת ד"ר בינג. "בציבור הליטאי יש גם יותר מפגשים בין הגבר לאישה לפני שסוגרים חתונה, והמרחבים הזוגיים הרבה יותר מאפשרים קִרבה, שיח והדדיות בקשר.
"בציבור הליטאי הרב שלמה וולבה כתב ספרי הדרכה לחתנים ולכלות ('קונטרס הדרכה לחתנים' ו'קונטרס הדרכה לכלות', ש"מ), אין לזה אח ורע בחברה החסידית. בספרי הדרכה אצל ליטאים תראה הרבה יותר פתיחות, התייחסות לכלה, הדדיות, אכפתיות ותקשורת בין גבר לאישה".
בינג מזכירה ש"החזון איש (הרב אברהם ישעיהו קרליץ, ש"מ), כמייצג החברה הליטאית, ראה חשיבות בטיפוח הקִרבה בין איש לאשתו, והתיר לאיש להתבונן באשתו וליצור מגע גופני איתה גם אם זה לא במטרה לקיים יחסי מין". לעומת זאת, בחלק מהחסידויות ההנחיה היא לקיים יחסים "כמי שכפאו שד" – כלומר ללא מגע מקרב, או מה שמכונה בשפה החילונית "משחק מקדים".
7 צפייה בגלריה
משפחה חרדית בירושלים. "זוג אחד לא ילך ביחד במרחב הציבורי, בזמן שזוג אחר יכול ללכת ביחד לקניון"
(צילום: Moshe Einhorn / Shutterstock)
מי בקרב הרבנים הליטאים עסק בנושא?
"יש ספרות תורנית והדרכות של החזון איש, של הרב חיים קניבסקי ושל הרב וולבה, שכתבו על ההכנה של הבחור החרדי-ליטאי לקראת זוגיות וחיי משפחה. שם יש דגש על יצירת מרחב מתקשר בין בני הזוג, של קירוב נפשי וגופני, ולא תמצא בהכרח החמרה או שפה קיצונית במה שקשור לסגפנות ומיניות".
גאוות יחידה לצד קושי
בינג מבהירה כי "החסידות מפנה את עיקר הגזרות, הדין וההשקפה לגבר. מעניין מאוד שבשיחות ההדרכה המעטות שנעשות לנערות נאמר כמה הן אמורות לשמור, לתמוך ולהיות חלק ממסעו של הגבר. הרבה נערות סיפרו לי ערב חתונתן שהן נורא גאות להתחתן עם בחור מתוך חסידות שמקפידה נורא, והן בוחרות להיכנס לתוך מערכת יחסים של הקפדות חמורות, גם אם זה לא נכתב עבורן. גיליתי שיש פערים ועולם שלם של נשים שמגיב להגות הזו. יש נשים שמספרות על קושי. לפעמים זה הפוך, יש תחושה של גאוות יחידה, גאווה להיות חלק ממרחב כזה, שותפות ובחירה מרצון, בזוגיות בריאה, טובה ומיטיבה. גיליתי גם שלנשים האלה יש עולם שלם ורב מלל ותחושות, שלא בא לידי ביטוי במילה הכתובה".
איפה הנשים האלה מדברות על הנושא הזה, אם הן לא כותבות?
"זו שאלה מצוינת. הרבה פעמים הקושי הוא שאין מרחב. אלה נושאים שנחשבים רגישים, צנועים ואינטימיים. עם הזמן נוצרים כל מיני פורומים לא פורמליים, שבהם נערות וזוגות צערים נפתחים".
7 צפייה בגלריה
"החסידות מפנה את עיקר הגזרות, הדין וההשקפה לגבר". חסידי גור, ארכיון
(צילום: אבי אוחיון, לע"מ)
מה עוד עלה בשיחות שלך עם נשים מהחסידויות המחמירות?
"היה ברור לכולן שהן חלק מקבוצה ייחודית בתוך החברה החרדית. יש זוגות שמציגים כלפי חוץ משהו מסוים, הם עדיין שייכים לחסידות, אבל כלפי פנים יש משהו אחר. מבחינה סוציולוגית הם בתוך הטקסים והקהילה, אבל הם לא יקיימו את הכול. יש גם כאלה שממש עזבו, ולפעמים פירקו משפחות. לפעמים באישה דווקא יש רצון לשמור על הבית, ההכוונה שלהן הייתה לשמור על הגבר. לפעמים הגבר מפסיק להיות אברך כי הוא רוצה לעבוד, וזה נחשב כהפרה של ההסכם או הברית ביניהם, ויכול לגרום לשבר אצל האישה".
היא מדגישה כי "לאברך יש משגיח בישיבה. הוא עטוף. נשים יוצאות לשוק העבודה, והפערים בין ההקפדה על מיניות וסגפנות ובין מציאות אחרת בעולם החילוני והליברלי, הם פערים שלפעמים מקשים מאוד. זה יכול להשפיע גם על הזוגיות. האישה יוצאת לשוק העבודה, נחשפת לדברים, ואז חוזרת הביתה לעולם שמקפיד יותר ומחמיר. לאט-לאט נשים מוכנות יותר לחשוף במחקר את הקשיים והתמודדות עם הפערים האלה".
הקונגרס העולמי ה-19 למדעי היהדות, שבו תשתתף בינג, מתקיים בין התאריכים 4–8 באוגוסט באוניברסיטה העברית. זהו הכנס האקדמי הגדול בעולם בתחומו, בהשתתפות יותר מ-1,100 חוקרים וחוקרות ממוסדות אקדמיים מכ-40 מדינות. הכינוס המופק בידי האיגוד העולמי למדעי היהדות הוא במה לליבון שאלות מרכזיות בתחום, לחילופי רעיונות ולמפגשים. הוא מעלה לסדר היום סוגיות הקשורות למקרא, היסטוריה של עם ישראל, יהדות זמננו, מחשבת ישראל, לשונות, ספרויות, אמנויות, קולנוע, חינוך, מגדר, מפעלי דיגיטציה של מדעי היהדות ועוד.
