למרות דבריו התקיפים של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, בשבת שעברה לא נפתחו בעזה שערי הגיהינום, והשאלה המתבקשת היא מה אומר האיום הזה לאוזניים של מוסלמים, נוצרים ויהודים מאמינים. "המילה גיהינום מופיעה פעמים רבות בקוראן ובברית החדשה. היא אומנם לא מוזכרת בתנ"ך, אבל בספר הספרים מופיעות המילים שְׁאוֹל ודוּמָה, שבהחלט מרמזות על עולם המתים התת-קרקעי", אומר רן בר-יעקב, דוקטורנט בחוג לתולדות ישראל באוניברסיטת חיפה, שבמסגרת עבודת הדוקטורט שלו חוקר את גיא בן הינום והקִדרון – מקום לא ממש סימפטי בעיני יהודים, נוצרים, מוסלמים וגם לא מעט פגאנים שגרו באזור.
מתברר שהקשר בין גיהינום לגיא בין הינום שבירושלים קיים כבר יותר מ-3,000 שנים. "בספר יהושע (המתאר אירועים שקרו לפי המסורת בסביבות המאה ה-13 לפני הספירה, י"ט) מוזכרים הגבולות של השבטים בארץ ישראל", אומר בר-יעקב, "בגבול נחלת יהודה מוזכר שטח של אדם בשם הינום, ללא שום קונוטציה שלילית: 'וְעָלָה הַגְּבוּל גֵּי בֶן הִנֹּם אֶל כֶּתֶף הַיְבוּסִי מִנֶּגֶב הִיא יְרוּשָׁלִָם'. המילה גיא היא אפיק, ערוץ בין שני גבעות או הרים, וכאן מדובר, לפי הפרשנות המקובלת, על הגיא שאנו מכירים באזור המערבי-דרומי של העיר העתיקה של ירושלים.
"בספר מלכים, שמתאר אירועים החל מהמאה העשירית לספירה, מוזכר פולחן המולך שכלל העברת בנים באש. בספר מלכים ב' מתואר כיצד המלך יאשיהו הפסיק את הפולחן הזה שבוצע שם: 'וְטִמֵּא אֶת הַתֹּפֶת אֲשֶׁר בְּגֵי בֶן הִנֹּם לְבִלְתִּי לְהַעֲבִיר אִישׁ אֶת בְּנוֹ וְאֶת בִּתּוֹ בָּאֵשׁ לַמֹּלֶךְ'".
למה דווקא שם?
"כאן אנחנו נכנסים לזיהוי שמתחיל להיווצר בין הגיא המקולל לצד הדרום-מזרחי של ירושלים. שם היו שורפים בין השאר את האשפה ולהערכתי יש לכך קשר למשטר הרוחות. בכל מקרה, לאזור זה של נחל קדרון היו מנקזים את דם הקורבנות מבית המקדש, ולפי מגילת המקדש מכתבי קומראן גם מצורעים נשלחו לשם. הייתה תפיסה ששם זה אזור הטומאה".
האיום של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ: "שהגיהינום יתפרץ"
בר-יעקב מסביר כי "בהמשך התפתחה התפיסה היהודית שלפיה לאחר המוות החוטאים ייענשו בייסורי גיהינום הקשורים לאש ואילו הצדיקים יזכו לחיי נצח. ספר חנוך, אחד מהספרים החיצוניים לתנ"ך, עוסק בגורל הרשעים בגיהינום ובטוב המחכה לצדיקים. הוא מתאר סיור בעולם הבא, שבו רואה חנוך נהר של אש שבו נפשות החוטאים והמלכים, כאשר השליטים הם אלה שמתענים הכי הרבה.
"במאות הראשונות שלאחר הספירה נכתבה ספרות חז"ל, ובין השאר מופיע שם תיאור שלפיו אחת משלוש הכניסות לגיהינום היא בירושלים: 'שְׁתֵּי תְמָרוֹת יֵשׁ בְּגֵי בֶּן הִנּוֹם וְעוֹלֶה עָשָׁן מִבֵּינֵיהֶן, וְזוֹ הִיא שֶׁשָּׁנִינוּ: צִינֵי הַר הַבַּרְזֶל כְּשֵׁירוֹת, וְזוֹ הִיא פִּתְחָהּ שֶׁל גֵּיהִנָּם' (מסכת עירובין, יט, ע"א). במשנה במסכת עדויות נכתב 'מִשְׁפַּט רְשָׁעִים בַּגֵּיהִנֹּם, שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ' (פרק ב', משנה י'). זה קיבע את התפיסה שלפיה לאחר המוות יש עונש לחוטאים שקשור לאש. מצד שני, העונש אינו מוחלט ולאחר מכן הרוב עוברים לגן עדן".
דנטה בציור של סנדרו בוטיצ'לי, 1495באירלנד הקדימו את דנטה
עם התפתחות הנצרות, התפתחו במקביל אגדות על העונש הצפוי לחוטאים בגיהינום. "בתרגום השבעים, שהוא תרגום המקרא ליוונית, בכל מקום שבו מוזכר גיא בן הינום עושה שימוש בכתיב אחר, ואחת הצורות שבהן מתורגם 'גיא בן הינום' היא Gehenna", אומר בר-יעקב. "ספר הבשורה על פי מתי מהברית החדשה, שנכתב ביוונית במאה הראשונה לספירה, מביא מפי ישו את הרעיון שהרשעים יירשו 'Gehenna'. יש ויכוח בין הפרשנים הנוצרים, אבל ההסבר שרווח הוא שבאחרית הימים הגוף יקום לתחייה ויעמוד למשפט, שבסופו יישלחו הרשעים לעינויי נצח. יש כאן גם השפעה יוונית, של ארץ השאול עליה שולט האל האדס. גישה נוצרית נוספת קשורה לאמונה שלפיה ישו, לפני שקם לתחייה לאחר הצליבה, ירד לארץ המתים והוציא משם נשמות של צדיקים. במאה הרביעית לספירה, הפילוסוף והתאולוג אוגוסטינוס השפיע על הכנסייה כאשר טען שכדי לא להגיע לגיהינום חייבים את טקס ההטבלה".
השפעה גדולה ביותר הייתה לדנטה. "עוד לפניו הגיעו מאירלנד מספר סיפורים על קדושים ששקעו בתרדמה, ומלאך לקח אותם לסיור בגיהינום, כאשר יש הבחנה בין מי שהוטבלו לנצרות ובין מי שלא. אבל הגאונות של המשורר דנטה אליגיירי, במאה ה-14, הייתה לקחת את כל סיפורי הקדושים שהוא הכיר ולבנות מהם בתיאור גרפי, את שלושת השלבים – התופת, כור המצרף, וגן עדן. אל גן העדן מגיעים הצדיקים, כור המצרף (בלטינית: Purgatorium) הוא המקום שבו הנשמה נענשת על החטאים בני הכפרה (peccatum veniale). התופת היא המקום שאליו נשלחים מי שביצעו חטאי מוות (peccatum mortale)".
לכמה זמן?
"לנצח, כמובן".
יום הדין
בעוד בתנ"ך מתואר הגיהינום רק ברמז, בברית החדשה הוא מוזכר מספר פעמים, והקוראן כבר מזכיר את הגיהינום קרוב ל-400 פעמים.
"ברור שתפיסת הגיהינום באסלאם הושפעה מהיהדות ומהנצרות ומתפיסות זורואסטריות", מסביר בר-יעקב, "אבל בניגוד לתנ"ך ולברית החדשה, הקוראן עשיר בתיאור לא רק של ג'הנם, כלומר גיהינום, אלא גם 'ואדי אל נאר', ואדי האש, כפי שמכונה הקדרון. כמעט בכל פרק מתואר הגיהינום בתיאורים עזים לא רק על העינויים שבו, אלא אפילו על הצומח – כמו למשל עץ הזַקוּם שאינו מספק צל, אבל גדלים בו פירות של ראשי שטנים, אשר ישמשו מאכל לחוטאים הרעבים באחרית הימים".
בלי פוליטיקה, כאשר מזהירים מפני פתיחת שערי הגיהינום, כמה זה מאיים על מוסלמי מאמין?
"מבחינה פשוטה, למוסלמי, כמו לכל אדם, יש תפיסה של גיהינום כרצף עינויים נורא ואפשר להתייחס לאיום כפשוטו – 'יקרו לכם דברים איומים ונוראים שלא מן העולם הזה'. מבחינה עמוקה יותר, הגיהינום קשור קשר חזק ליום הדין ואחרית הימים. אני לא בטוח שהנשיא טראמפ התכוון לכך, אבל אולי זה דווקא פירוש מאיים יותר: יום הדין הגיע, המשחק נגמר והגיעה העת לשלם על הפשעים".
