ארבע שנים נמשכה מלאכת בניית חומת ירושלים. הסולטאן הטורקי סולימאן המפואר הוא אשר החליט להשיב לירושלים את מעמדה ולבצר אותה מחדש בחומה. במשך השנים 1537–1541 לספירה נבנו החומות, במידה לא מעטה, על תוואי החופף את החומות הקודמות של העיר, שהיו הרוסות בחלקן הגדול.
עדות למפעלו של סולימאן המפואר מתנוססת בפתח שער יפו. בכתובת העשויה כתב ערבי מסולסל מסופר כי "בשם אללה הרחמן והרחום ציווה לבנות חומה זו אדוננו הסולטאן, מלך התורכים, הערבים והפרסים, סולימאן בן סלים חאן. אללה ינציח מלאכתו".
הכניסה בשערי ירושלים הייתה בתקופות קדומות, ואפשר לומר גם בימינו אנו, כמעבר מהחול אל הקודש; מחיי השדה והכפר אל אזור המקדש, ולימים אל שריד החומה שהקיפה את המתחם – הכותל המערבי. משורר ספר תהילים מביע את אושרו של מי שהגיע אל ירושלים: "שמחתי באומרים לי בית ה' נלך. עומדות היו רגלינו בשערייך ירושלים".
בימים שבהם כל ירושלים הייתה נתונה בחומה, הייתה הכניסה דרך השער ככניסה אל העיר הקדושה. אף בימינו, בעת המעבר באחד השערים המקשרים את העיר החדשה אל העיר העתיקה, סוערים רגשותיו ותחושותיו של המבקר, המטייל או התושב החי בעיר. קדושת ירושלים מרחפת מעל ארבעת הקילומטרים של החומה המסיבית, המחוספסת והנוקשה.
שמות רבים לשער
הסופר הירושלמי יהודה האזרחי כתב: "מספרים כי שני ילדים עומדים בפתח שער האריות. שואל האחד את חברו: מדוע נקרא שער זה בשם שער האריות? משיב לו חברו: מפני שדרך שער זה פרצו הצנחנים לעיר העתיקה כאריות".
האם זהו מקור השם? ודאי שלא. אך בעצם הסיפור יש יסוד לאגדת עם שוודאי תתפתח במרוצת הימים ותתפוס מקום של כבוד באגדות על ירושלים. אולם מהו ההסבר האמיתי לשמו של השער? אף שנביא מספר הסברים, נותיר בידי הקורא את ההכרעה.
שער האריות קבוע בחלק המזרחי של החומה מעל העמק, במרומי מדרון תלול. בימי הביניים נקרא השער בשם "שער יהושפט", וזאת כיוון שהוא פונה לעמק יהושפט, שבו תתרחש על פי המסורת תחיית המתים ועמי העולם יעמדו למשפט.
הנוצרים מכנים את השער הזה בשם "שער סטפן" על שם סטפנוס הקדוש, שעל פי אמונתם הוצא דרך השער לעבר עמק הקדרון ושם נרגם באבנים.
5 צפייה בגלריה
שער האריות בשנת 1937
(צילום: אפרים דגני. באדיבות נדב מן, ביתמונה. האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית)
המוסלמים החליפו את שם השער מספר פעמים. בראשית זמנם קראו לו "באב אלאסבאט" – "שער השבטים", על יסוד אמונתם כי דרך השער הזה היו נכנסים המוני בית ישראל בעת העלייה לרגל למקדש בירושלים. בימי הביניים הוא כונה "שער יריחו" כיוון שממנו יוצאת הדרך אל העיר יריחו שממזרח לירושלים. בתקופות מאוחרות יותר הוחלף השם פעם נוספת והוא נקרא "באב סית מרים" ("שער גבירתנו מרים"), על יסוד האמונה הנוצרית שסמוך לשער נמצא מקום לידתה של מרים, אימו של ישו.
בפי היהודים היה שמו "שער האריות", וכך נשאר. חזרה השאלה למקומה: מדוע נקרא השער בשם הזה, השונה מאוד מהשמות שניתנו לו הדתות שקידשו גם כן את ירושלים?
אריות בחלום
הבא אל שער האריות מצד מזרח, הצד החיצוני, יבחין מיד בשני צמדים של תבליטי חיות טרף החקוקים בצידי השער: זוג מצד ימין וזוג נוסף מצד שמאל. מי חקק את צמדי האריות (יש הטוענים שמדובר בכלל בברדלסים) ומדוע? האם היה זה סולימאן המפואר ששיקם ובנה את החומה? אפשר שזהו קטע מהחומה הקדומה, ואולי נחקקו האריות על ידי מי ששלט בארץ ישראל ובירושלים בתקופות מאוחרות יותר? תשובות לשאלות האלה אפשר למצוא בסיפורי עם שאף הם התחבטו בקושיות דומות.
5 צפייה בגלריה
שער האריות בשנת 1992. מי חקק את צמדי האריות, ומדוע?
(צילום: משה מילנר, אוסף התצלומים הלאומי)
בספרו "אגדות ארץ ישראל" מביא פרופ' זאב וילנאי את אגדת "שער האריות וחלומו של השׂולטאן התורכי". על פי האגדה חרש הסולטאן מחשבה רעה על ירושלים ותושביה, וזמם להטיל עליהם מס כבד ועול שִעבוד. באחד הלילות חלם חלום ביעותים על שני צמדי אריות המתנפלים עליו כדי לטרוף אותו.
משהאיר השחר מיהר הסולטאן להזעיק את פותרי החלומות כדי שיגידו לו את פשר חלומו. קם זקן אחד והרהיב לענות כי מאללה הקנא והנוקם יצא זעם על הסולטאן שזמם להרע לעיר ולתושביה. האריות, אמר הזקן, נשלחו על ידי אללה לטרוף אותך. אולם אם ייטיב הסולטאן עם העיר ותושביה יכופר עוונו ויסולח לו. שאל הסולטאן את האִצטגנינים (מגידי העתידות), כיצד אפשר להיטיב עם ירושלים? השיבו לו כי חומתה פרוצה ואין מגן לתושביה. מיהר הסולטאן וציווה לחדש ולבנות את חומת העיר. שני התבליטים של צמדי האריות הם העדות למפעלו של הסולטאן.
אך מדוע דווקא בשער הזה? מוסיפה האגדה ומספרת כי עבודת הבנייה נעשתה על ידי שתי קבוצות בונים, קבוצה אחת בנתה בחומה את החלק הדרום-מזרחי, החלק הדרומי והחלק הדרום-מערבי, והקבוצה השנייה בנתה את החומה בחלק הצפון-מזרחי, בחלק הצפוני ובחלק הצפון-מערבי. נקודת ההתחלה לשתי הקבוצות הייתה שער האריות, שבו נחקקו תבליטי האריות, אלה שלא טרפו את הסולטאן ונתנו לו את צו האל לשקם ולבנות את החומה סביב העיר ירושלים.
5 צפייה בגלריה
בין ביברס לסולימאן המפואר. שער האריות בשנת 2000
(צילום: עמוס בן גרשום, אוסף התצלומים הלאומי)
סברה אחרת מספרת שצמדי האריות אינם אלא שלטי המלכות של הסולטאן הממלוכי ביברס ששלט בארץ ישראל במאה ה-13. ראיה שאלו סמלי שלטונו של ביברס אפשר לראות בצמדי אריות נוספים שנחקקו על גשר ביברס שמצפון לעיר לוד, אשר אין ספק לגבי זהות מי שבנה אותו: הסולטאן ביברס. מאליה עולה השאלה, מה לסמלי שלטונו של ביברס מהמאה ה-13 ולחומה שנבנתה במאה ה-16? זו כבר שאלה למחקר ולא למסורות עממיות.
יש גם אגדה חדשה שאותה מביא יצחק נבון, הנשיא החמישי של מדינת ישראל, באגדה המופלאה שכתב, "ששת הימים ושבעת השערים". באותה אגדה מתואר ויכוח של שערי ירושלים, דרכו של מי מהם תבוא הגאולה.
מספרת האגדה בלשונו של יצחק נבון: "נתקפל שער האריות (בעת הוויכוח) ולא אמר דבר. אמר לו הקדוש ברוך הוא: דבר! והיה מסרב. הִכה אותו בשוט עד שפתח את פיו ואמר: 'ריבונו של עולם, בכל רגע ורגע רואה אני מכאן לצד מזרח חיילי ישראל על הגבעות ועל הר הצופים ולרגלי השערים שניצלים באש ונופלים. יבואו מכל שער שיבואו ובלבד שלא יִפול עוד אחד מהם'. כיוון ששמע הקדוש ברוך הוא כך אמר לו: הואיל ומיעטת עצמך וחייהם של בחורים חשובים בעיניך מכבודך, הריני גוזר שבתוכך יבואו. יבואו בני האריות וייכנסו בשער האריות. לא יצאה שעה קלה ובחורי ישראל פרצו ברכב ברזל אל שער האריות וממנו להר הבית ולקודשי ישראל".
