לפני ארבע שנים התפוצצה "פרשת חיים ולדר", שבמהלכה נחשפו טענות חמורות נגד הסופר ואיש התקשורת החרדי המוכר. בתקשורת פורסמו עדויות של נשים שסיפרו כי ולדר פגע בהן מינית, בחלק מהמקרים כאשר המתלוננות היו נערות צעירות. ד"ר אפי פרידמן, שחקר את הצנזורה בכלי התקשורת החרדיים, סביב הפרשה המדוברת, מספר כי באותה תקופה הועברה מפה לאוזן הבדיחה הבאה: "ילד חרדי שואל את אבא שלו אם הוא שמע על הפרשה של חיים ולדר. האבא מסמיק, עונה בשלילה ואז הילד אומר לו 'באמת יותר טוב שלא תדע'".
ולדר, יליד 1968, היה סופר פופולרי למדי ולא היה בית חרדי שלא החזיק את ספריו לילדים, אשר עסקו בקשיים שילדי המגזר מתמודדים איתם. הוא גם ייסד את המרכז לילד ולמשפחה בעיר בני ברק והיה המנהל חינוכי שלו. כל אלה הקנו לו שם של מומחה בנושא מוגנות מינית והפכו אותו למרצה פופולרי שדאג לפרוס את משנתו בפני מורים, מנהלים וגננות – מה שאף זיכה אותו בפרס ראש הממשלה "מגן הילד" מטעם המועצה הלאומית לשלום הילד. במקביל הוא כתב בעיתון "יתד נאמן" של הזרם הליטאי ושידר בתחנות הרדיו החרדיות "קול ברמה" ו"קול חי".
3 צפייה בגלריה
חרדים קוראים עיתונים, ארכיון. "הצנזורה מעבירה מסר – הנושא הוא טאבו ואינו ראוי להיות נידון בפומבי"
(צילום: רפי קוץ)
בנובמבר 2021 פרסמו העיתונאים אהרן רבינוביץ ושירה אלק בעיתון "הארץ" תחקיר מקיף שלפיו ולדר תקף מינית ואנס נערות וצעירות במשך שנים. ולדר הכחיש את הטענות כלפיו וציין כי תיק החקירה שהיה בעניינו נסגר. בתקשורת ובממסד החרדי הפרסום התקבל בתדהמה ובהכחשה.
בהמשך בית דין רבני גבה 22 עדויות על תקיפות וניצול לכאורה של נשים, כולל קטינות. בדצמבר 2021 פורסמה ב"הארץ" הקלטה של ולדר שבה הוא נשמע מייעץ לאישה כיצד להסתיר את הקשר שהיה ביניהם במשך שנים. יום לאחר מכן הודיעה המשטרה על פתיחה בבדיקה. ולדר שם קץ לחייו.
במסגרת עבודת הדוקטורט של פרידמן, בהנחיית ד"ר צוריאל ראשי מבית הספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל, הוא ביצע איסוף שיטתי של פרסומי כלי התקשורת החרדיים שסיקרו את הנושא. לאחר מכן הוא קיים ניתוח טקסטואלי וראיונות עומק, שבדקו האם הוזכרו ההאשמות החמורות שיוחסו לחיים ולדר והיכן.
3 צפייה בגלריה
חיים ולדר. ידיעות ספורות בעיתונים החרדיים באותה תקופה, שלא הזכירו את ההאשמות
(צילום: מאיר סלם)
מתברר שבאותה תקופה פרסם העיתון "יתד נאמן" ידיעה אחת על מותו הטרגי של ולדר, בלי לציין את המעשים שיוחסו לו. בעיתונים "המודיע", "המבשר", "הפלס", "משפחה" ו"בקהילה", בתחנות רדיו קול חי ורדיו קול ברמה ובאתר האינטרנט "הידברות", לא היה שום אזכור לפרשה.
באתרי האינטרנט "בחדרי חרדים" ו-JDN היה אזכור בודד בלי ציון של ההאשמות, ואילו באתרים "חרדים 10" ו"כיכר השבת" הזכירו את הטענות למעשים חמורים (4 ו-2, בהתאמה), מבלי לפרט את כל הטענות הקשות. רפאל כהן, למשל, פרסם ב"כיכר השבת" מאמר דעה חשוב שבו נכתב כי "חיים ולדר הוא לא הסיפור. הוא רק דוגמה אחת מני רבות לטורפים החיים בקרבנו – בגינת המשחקים, בבית הכנסת, בישיבה ובסמינר – ופועלים בלי הפסקה כדי למצוא את הקורבן הבא".
המקום היחיד שבו חרדים הרגישו בנוח להזדעזע בקול ובפירוט הוא הרשתות החברתיות: נמצאו 66 אזכורים להאשמות בפייסבוק ו-1,066 בטוויטר (היום X). המחקר התפרסם בכתב העת האקדמי הישראלי "קשר" ועתיד להתפרסם בגיליון הקרוב של כתב העת המדעי Journal of Religion Media and Digital Culture (RMDC) המתפרסם בידי ההוצאה ההולנדית-גרמנית המוערכת והוותיקה Brill, בשיתוף עם הארגון הבינלאומי לחקר תרבות, מדיה ודת (ISMRC).
"את העובדה שהעיתונים החרדיים מצנזרים לא רק עבירות מין, פשיעה ואפילו ספורט, ידענו כמובן עוד לפני המחקר", אומר פרידמן. לדבריו, "החידוש במחקר הוא המיקום החדש וההגדרה המחודשת של הצנזורה. אם עד כה ההגדרה האינטואיטיבית למוטיבציה של הצנזורה הייתה מניעת פרסום מידע, הרי שהמחקר מחדש רציונל חדש: הצנזורה גם אחראית להעביר מידע".
הצנזורה היא המסר
פרידמן מסביר כי המחקר חשף כמה תופעות מפתיעות. ראשית, גם באינטרנט, שנחשב כלי פתוח יותר שבו משתמשים רק המודרניים יותר מבין החרדים, הופעלה צנזורה הדוקה על פרסום הפרשה. מעבר לכך, צנזורה עצמית הופעלה גם ברשתות החברתיות, שנחשבות מבוזרות לחלוטין ומתקיים בהן ממד של אנונימיות. השאלות המיידיות שאיתן התמודד המחקר היו מדוע לצנזר אירוע שכל דרדק בקהילה הכיר, כיצד מתקיימת צנזורה במקומות חופשיים ומבוזרים כמו האינטרנט והרשתות החברתיות, ומהן הסיבות לשונות שבין כלי התקשורת המגזריים, שלכאורה פונים לאותה הקהילה, ברמות הצנזורה ובסגנונה.
מה היו המסקנות?
"ההסבר הראשוני שסיפק המחקר הוא שמדובר ב'מגדיר חברתי'. כלומר, כל כלי תקשורת חרדי פונה לקהל יעד מוגדר שלו, וגבולות הגזרה מוגדרים מאוד באשר למה שמקובל או לא מקובל אצלו בשיח הפומבי.
"הסבר שני מבטא את הצורך של העיתונאים לשמר את הקהילה. כאשר השמרנים מנסים להעביר מסר, אחד הכלים האפקטיביים הוא הצנזורה, לא במטרה למנוע את פרסום המידע, אלא דווקא במטרה להעביר מידע חדש – הנושא הזה הוא טאבו ואינו ראוי להיות נידון בפומבי. כך הוא מוצא מחוץ לגבולות השיח והאופי השמרני של הקהילה נשמר. לעומתם, הפעילים החברתיים והליברליים יותר מעוניינים, מאותם טעמים, לפעול בכיוון אחר ולהציף את הנושא".
בפרפרזה על האמרה הידועה "המדיום הוא המסר", של חוקר התקשורת מרשל מקלוהן, מסכם פרידמן: "הצנזורה היא המסר – זו האחידות התמטית היחידה שעלתה מההסברים שניתנו במסגרת הראיונות ומהעובדות שעלו מהממצאים בשטח".
"שיח מתקן"
ד"ר צוריאל ראשי, שהנחה את פרידמן בדוקטורט, אומר כי "המחקר על פרשת ולדר מציג ניתוח חד של הצנזורה בתקשורת החרדית, לא רק כהסתרה אלא כמנגנון שמגדיר מה ראוי לומר ומי רשאי לדבר. גם היום, למרות חדירת הרשתות החברתיות והאינטרנט, המודל נותר רלוונטי. התקשורת החרדית ממשיכה לשמור על גבולות השיח בשם 'טהרת הציבור', תוך שליטה בעוצמת החשיפה והניסוח. עם זאת, ניכרים סדקים, בעיקר בזירות הדיגיטליות שבהן הציבור החרדי מתחיל לדבר בקול משלו. אפשר לסכם את תרומת המחקר במשפט אחד: 'השתיקה בתקשורת החרדית מדברת בקול רם לא פחות מהפרסום עצמו'".
מה הסיכוי לשינוי?
"למרות הטענות על הסדקים בצנזורה בזירה הדיגיטלית, הרי שעצם קיומה שם הוא ההפתעה הגדולה שחושף המחקר המדובר ומגלה את פניה האמיתיות של הצנזורה. הצנזורה, ולא רק החרדית, עתידה לשרוד איתנו את העידן החדש, כל עוד האנושות תרצה להעביר מסרים חינוכיים ותגדיר גבולות גזרה לשיח".
ישראל כהן. "שיח נקי"צילום: שלומי כהןבזמן שחלף מאז התפוצצה הפרשה, נולד עיתון חרדי-ליברלי חדש בשם "לכתחילה", שאותו הקימו מוטי רובינשטיין וקובי בורנשטיין, אבל למרבה הצער הם בחרו שלא להתראיין לכתבה זו.
מי שכן הסכים להגיב הוא העיתונאי החרדי ישראל כהן, פרשן פוליטי ברדיו "קול ברמה" ובעל טור דעה בעיתון "הארץ". לטענתו התקשורת החרדית והציבור החרדי "עברו כברת דרך מאז הפרשה ההיא, גם אם לא תמיד זה מתבטא בתקשורת. היום יש יותר שיח, אבל שיח נקי, שיח בונה, שיח שבא לשנות את הדברים. צריך תמיד להיזהר לא לשפוך את התינוק עם המים. במשך שנים לימדו אותנו שיש דברים שהשתיקה יפה להם, וזה נכון, אבל מאידך, אי אפשר גם להתעלם לגמרי".
ומה המסקנה במגזר?
"שצריך לדבר וצריך לעורר מודעות גם בקרב הורים וגם בקרב ילדים. היום תוכניות של מוגנות נמצאות בהרבה בתי ספר חרדיים. אשר לתקשורת החרדית, אנחנו במצב של 'שיח מתקן'. לא רוצים פרסום לשם פרסום, או לשם רכילות, כמו שזה קיים לצערי בתקשורת הכללית. אז נכון שהעיתונים החרדיים ימשיכו לא לדווח, כמו בגישה החרדית-המסורתית, אבל באתרים החרדיים וברשתות החברתיות מנסים לסקר תחת מגבלות במטרה למצוא את האיזון הנכון".
