בשנה החולפת תקפה ישראל באיראן, תחילה במבצע "עם כלביא" ואחר כך במבצע "שאגת הארי" – אבל מתברר שכבר במלחמת העולם השנייה היו יהודים שנלחמו על אדמת איראן, במסגרת המאבק באויב הנאצי.
"הלחימה באזור התקיימה בגלל החשש של בריטניה באותן שנים מהשתלטות של גרמניה על שדות הנפט הדרומיים של איראן, וגם בגלל הדאגה מאפשרות של חסימת האספקה לרוסים", אומר סא"ל במיל' אסף אפרתי, סמנכ"ל המידע וההדרכה במוזיאון הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה ע"ש הנשיא חיים הרצוג.
8 צפייה בגלריה
עגורן באיראן פורק חלקים של קרונות רכבת, לצורך אספקה לברית המועצות במלחמת העולם השנייה, 1943 בקירוב
(צילום: Hulton Archive / Getty Images)
השאה שאהד את גרמניה
אפרתי מסביר שכדי להבין את מעמדה האסטרטגי של איראן במלחמת העולם השנייה, יש לצלול אל ההיסטוריה של המדינה הזו. בדצמבר 1925, לאחר שביסס את שליטתו על מוקדי כוח אזוריים – כולל דיכוי האוטונומיה המקומית בחבל ח'וזסתאן העשיר בנפט – הוכרז רזא שאה פהלווי כשליט על ידי המג'לס (הפרלמנט), ובכך ייסד את שושלת פהלווי. עלייתו לשלטון, שהחלה בהפיכה של 1921 אשר זכתה לתמיכה בריטית עקיפה, סימנה את סופה של השושלת הקאג'ארית המוחלשת ואת ראשיתו של תהליך ריכוזי מואץ במדינה.
"אופי השלטון היה שנוי במחלוקת", מסביר אפרתי, "מצד אחד הוא נתפס כגורם במודרניזציה של איראן. מצד שני, בחירתו להפעיל כוח ברוטלי והתלות שלו בעדיפות אתנית כדי להבטיח את שושלת פהלווי עיכבו בפועל את התפתחות הדמוקרטיה המודרנית והממשל הפלורליסטי באיראן. בשנת 1935, ממשלת פרס שינתה את שם המדינה מהכינוי המערבי המסורתי 'פרס' ל'איראן' – השם ההיסטורי של המדינה וכינוי שהיה בשימוש פנימי נפוץ במשך מאות שנים".
אפרתי מציין כי לאחר עליית הנאצים לשלטון ב-1933, ובמיוחד לאחר שגרמניה פתחה במלחמת העולם השנייה, חיילים ודיפלומטים גרמנים ניסו באופן פעיל להשפיע על ההתפתחויות האסטרטגיות והכלכליות באיראן, בהודו ובמזרח התיכון הערבי. "בין מטרות מתקפת הקיץ הגרמנית בברית המועצות ב-1942 היה היעד של כיבוש אזור הקווקז, ומשם פלישה לעיראק ולאיראן, בתקווה לנתק את נתיבי המעבר לפנים ברית המועצות".
אפשר לומר שהשאה רזא גילה אהדה כלפי גרמניה?
"כן, מכיוון שבניגוד לבריטניה או ברית המועצות, לגרמניה לא היה רקורד של התערבות בעניינים פנימיים איראניים או כיבוש שטח איראני. רזא שאה התכוון ללמוד מגרמניה על ניהול פוליטי ועל טכנולוגיה תעשייתית. הוא גם רצה לצמצם את הסחר עם ברית המועצות. עד 1940–1941, כמעט מחצית מכלל היבוא האיראני הגיע מגרמניה, ו-42% מכלל היצוא האיראני הגיע לשם".
זה השפיע על היהודים שחיו במדינה?
"יהודי איראן, בתקופת שלטונו של רזא שאה ומאוחר יותר בתקופה של בנו, מוחמד רזא פהלווי, נהנו מזכויות וחירויות רבות שלא חוו קודם לכן, כולל אוטונומיה תרבותית ודתית יחסית, הזדמנויות כלכליות וזכויות פוליטיות. יהודים נהנו גם מהנטייה של שושלת פהלווי למדיניות פנים חילונית יותר. ממשלת איראן הודיעה לגרמנים שהיא רואה ביהודים איראנים כמתבוללים לחלוטין, כלומר כמי שנטמעו בחברה האיראנית הכללית".
אפרתי מציין גם שיהודים פולנים רבים הגיעו לאיראן – מבין 116 אלף הפליטים הפולנים שהורשו בשנת 1942 לעזוב את ברית המועצות, שאליה חלקם נמלטו ב-1941 או גורשו ב-1939–1940. אותם פליטים עברו בשלום דרך איראן בדרכם לארץ ישראל או לבריטניה, וחלקם הצטרפו ליחידות צבאיות בריטיות.
מניטרליות אל זרועות בעלות הברית
רזא שאה הכריז על איראן כניטרלית בתחילת מלחמת העולם השנייה. הוא חשש הן מהשאיפות הסובייטיות והן מהשאיפות הבריטיות בארצו, ולמרות היתרונות ביחסים הכלכליים עם גרמניה, הוא ראה בה מדינה המחויבת מדי לתוכנית ההתפשטות ולאידיאולוגיה הגזענית שלה.
8 צפייה בגלריה
ועידה היסטורית בהשתתפות צ'רצ'יל, פרנקלין דלאנו רוזוולט וסטלין בטהרן, איראן, בדצמבר 1943
(צילום: Hulton Archive / Getty Images)
הבריטים לא ממש חיבבו את רזא שאה פהלווי. אפרתי מציין שלאחר הניצחונות הדרמטיים של גרמניה בקרבות נגד ברית המועצות בקיץ 1941, הבריטים כבשו את דרום איראן והרוסים כבשו את צפון איראן.
"הם השתמשו בסירובו של רזא שאה לגרש אזרחים גרמנים כתירוץ, אבל למעשה פעלו מתוך דאגה שמא מבצע גרמני מוצלח בקווקז לא ייעצר בגבול איראן, ושמא ניטרליות איראנית מתמשכת תעכב את נתיבי האספקה לברית המועצות", לדבריו. "בעלות הברית באיראן התכוונו גם להגן על שדות נפט שהיו בשליטת בריטניה, לכוון אספקה צבאית לברית המועצות באמצעות מסילת הרכבת הטרנס-איראנית המחברת את טהרן עם המפרץ הפרסי והים הכספי, ולעצור את פעולות המודיעין הגרמניות באיראן".
ב-11 בספטמבר 1941 נפגש השליח הבריטי סר רידר בולארד עם ראש ממשלת איראן, מוחמד עלי פורוע'י, כדי לדרוש את הדחתו של רזא שאה לטובת בנו, מוחמד רזא פהלווי, שהיה ידוע כפרו-בריטי. חמישה ימים לאחר מכן, ב-16 בספטמבר, רזא שאה ויתר על כס המלוכה, יצא לגלות והותיר את בנו כשאה.
בינואר 1942 חתמו איראן, ברית המועצות ובריטניה על הסכם ברית תלת-צדדי. בהסכם זה, בעלות הברית הכירו בשלמות הטריטוריאלית, בריבונות ובעצמאות הפוליטית של איראן. הן גם התחייבו להגן על הכלכלה האיראנית מפני השפעות המלחמה, וחשוב מכול, הן הבטיחו לסגת משטח איראן בתוך שישה חודשים מסיום המלחמה. עד אביב 1942, איראן ניתקה את כל היחסים עם מדינות הציר וגירשה את כל אזרחיהן שהתגוררו בתחומה, וב-9 בספטמבר 1943 הכריזה איראן מלחמה על גרמניה.
בין מלחמת העולם למלחמת העצמאות
חיים הרצוג, הנשיא השישי של מדינת ישראל, היה קצין מודיעין בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה. מוזיאון הלוחם במלחמת העולם השנייה, השוכן בלטרון ונושא את שמו, נועד לחשוף את סיפור הלחימה והגבורה של מיליון וחצי לוחמים יהודים בשנים 1939–1945.
בין השאר אסף המוזיאון מידע על חיילים יהודים שלחמו בזירת איראן באותה מלחמה, ובהם רוברט (רובקה) בר, שנולד בשנת 1899 בעיר פרדוביצה בצ'כוסלובקיה, עלה ב-1927 לארץ ישראל וב-1940 התגייס לצבא הבריטי. הוא הוצב באיראן ושימש כאיש קשר בין הצבא הבריטי לצבא הרוסי בנושא העברת ציוד מארצות הברית לברית המועצות.
8 צפייה בגלריה
מוזיאון הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה ע"ש הנשיא חיים הרצוג
(צילום: באדיבות המוזיאון)
"המסדרון הפרסי היה נתיב אספקה שעבר דרך איראן אל אזרבייג'ן הסובייטית", מסביר אפרתי, "ובאמצעותו הועברו לברית המועצות סיוע בריטי ואספקה אמריקנית במסגרת תוכנית 'השאל-החכר'. היה זה מבצע לוגיסטי אדיר ממדים שהתקיים בין השנים 1941–1945. מטרתו הייתה להעביר סיוע צבאי ואזרחי מארצות הברית ומבריטניה לברית המועצות, שנלחמה על חייה מול גרמניה הנאצית בחזית המזרחית.
"הנתיב החל בנמלי המפרץ הפרסי שבדרום איראן ועיראק, חצה את כל שטח איראן מצפון לדרום, והסתיים בבאקו שבאזרבייג'ן הסובייטית, או בנמלי הים הכספי. בזמן שהמשאיות נסעו צפונה, המסדרון שימש גם בכיוון ההפוך. אלפי פליטים פולנים, ובהם יהודים רבים, הצליחו לצאת מברית המועצות דרך איראן בזכות הנוכחות של בעלות הברית במסדרון הזה. איראן הפכה לתחנת מעבר קריטית בין הזוועה במזרח אירופה לחוף מבטחים. בין הפליטים היהודים היו 'ילדי טהרן', כולל מי שלימים יהיה ליו"ר המוזיאון שלנו – אלוף חיים ארז".
עוד לוחם יהודי שפעל ב"מסדרון הפרסי" בתקופת השואה הוא צבי זוירי (ז'בורז'נסקי), שנולד ב-1912 בגרודנו שבפולין. ב-1930 עלה לארץ ישראל, למד בבית הספר "מקווה ישראל" ואחר כך עבד כחקלאי. ב-1936 הצטרף לסגל עובדי המוסד החינוכי "אהבה" בכפר ביאליק, והיה מורה לחקלאות ומנהל המשק החקלאי.
במלחמת העולם השנייה התגייס זוירי לצבא הבריטי ושימש כצנזור צבאי ביחידה שפעלה בעיראק ובאיראן ועסקה בהעברת ציוד לברית המועצות. בתום המלחמה הוא חזר לעבודתו בכפר ביאליק ופרסם שירים וסיפורים בעיתוני הילדים "דבר לילדים" ו"משמר לילדים".
במלחמת העצמאות הוא שב ללבוש מדים והשתתף במבצע בן-נון ב' – הניסיון הכושל השני לכבוש את מתחם לטרון ולפרוץ את הדרך לירושלים. בכ"א באייר תש"ח, 31 במאי 1948, הוא נפל בקרב ונקבר בנען. הוא השאיר אחריו את אשתו חוה ואת בתו דנית ושנתיים לאחר מכן הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שבנחלת יצחק.
הטכנאי שהפך למפקד יחידה אגדית
חייל יהודי נוסף, ששירת באיראן ולימים הפך למפקד של יחידת מודיעין אגדית, הוא ד"ר ראובן (פיטר) בלום. הוא נולד ב-1924 במינכן שבגרמניה, עלה לארץ כנער, ובספטמבר 1940, כאשר היה רק בן 16, התגייס לחיל הסְפָר העֵבֶר-ירדני שהקימו הבריטים. הוא עבר קורס בהפעלת מכשירי קשר והכשרה כטכנאי אלקטרוניקה. במסגרת הזו נשלח עם היחידה שלו לבנדר עבאס שבאיראן, שם שהה כחצי שנה, וכן לגבול סוריה-טורקיה.
לאחר השחרור למד בלום פיזיקה ומתמטיקה באוניברסיטה העברית, והתגייס ליחידה 515 באגף המודיעין. בהמשך הפך למפקד היחידה, שלימים שינתה את שמה ל-8200. הוא יצא לגמלאות בדרגת סגן-אלוף ב-1966 והלך לעולמו ב-2015.
אפרתי מציין כי בין החיילים היהודים במלחמת העולם השנייה היו גם רבים שלחמו בשורות צבא ברית המועצות, ובהם פיודור קרפוביץ פרפרוב. הוא נולד בווליז' שבתחומי האימפריה הרוסית ב-1893. ב-1918 הצטרף למפלגה הקומוניסטית וב-1919 התנדב לצבא האדום. הוא השתתף במלחמת האזרחים הרוסית במסגרת מפקדת הארמייה החמישית. בפברואר 1925 נשלח עם יחידת מודיעין לגרמניה כדי לפקח על משימת מסחר בין גרמניה לברית המועצות. ב-1929 נקרא חזרה למוסקבה כדי לעבור אימוני מודיעין מתקדמים, ואז נשלח חזרה לגרמניה.
בתחילת שנות ה-30 היה אחראי מערך מודיעין. הייתה לו גישה למסמכי משרד החוץ הגרמני וכן גישה למפלגה הנאצית. באוקטובר 1941 הוא הוצב באיראן מטעם שירות הריגול הסובייטי "נ.ק.ו.ד." (אֶן-קָה-וֶה-דֶּה). אחרי המלחמה השתתף בהכנות לוועידת פוטסדם ולמשפטי נירנברג מטעם הסובייטים. בתקופת שירותו הצבאי הגיע לדרגה המקבילה לדרגת אלוף-משנה, וזכה בשני עיטורי הדגל האדום ובעיטור הכוכב האדום. בשנת 1960 הלך לעולמו ונקבר במוסקבה.
אסף אפרתיצילום: אליהו ינאי"לצד סיפור הקורבנות, יום הזיכרון לשואה ולגבורה הוא הזדמנות להאיר גם את סיפורם של הלוחמים היהודים", מסכם אפרתי. "סיפוריהם של בר, זוירי, בלום ופרפרוב, שפעלו בזירה האיראנית המרוחקת, מדגימים כיצד הפכו את כישוריהם הייחודיים לכלי מבצעי שאִפשר להם להבטיח את צירי האספקה הקריטיים, לקיים קשר חיוני בין המעצמות ולסייע בהצלת פליטים".
הוא מוסיף כי "דמויותיהם ממחישות את תרומתם המכרעת של כמיליון וחצי הלוחמים היהודים לניצחון בעלות הברית על מדינות הציר – לא רק בעצם נוכחותם בשדה הקרב, אלא גם באופן שבו יזמו פעולות מורכבות, חתרו למגע בנקודות אסטרטגיות ופעלו בנחישות להשגת הכרעה מול מכונת המלחמה הנאצית".
