בשער של ספר שהודפס בוונציה בשנת 1665 מופיע איור יוצא דופן. מדובר בעותק מתוך "היד החזקה" של הרמב"ם, רבי משה בן מימון, שבתוכו נוסף איור של דמות רכובה על אריה. הדמות הזו היא דמותו של שבתי צבי.
"הספר הודפס בראשיתה של התנועה השבתאית כתנועת המונים", מסבירה ההיסטוריונית ד"ר הדר פלדמן סמט, "ההנחה היא שהמדפיס היה מאמין שבתאי נלהב. הוא בחר להוסיף את הדימוי של שבתי צבי רוכב על אריה, המתבסס על חזונו של נתן העזתי שלפיו שבתי, רוכב על אריה שמיימי, יחצה את נהר הסמבטיון, כסמל לשיבת עשרת השבטים ולבוא הגאולה".
גלריה
שבתי צבי רוכב על אריה, ונציה 1665. מתוך אוסף משפחת הרטמן לכתבי יד וספרים נדירים
(צילום: ארדון בר חמא)
400 שנים לאחר לידתו של שבתי צבי, תערוכה במוזיאון לאמנות האסלאם בירושלים חושפת ממצאים מרתקים על מי שדמותו חוללה מהפכה שהשפיעה עמוקות לא רק על מעריציו הרבים, אלא גם על מתנגדיו בעולם היהודי. תחת הכותרת "שבתי צבי – אמת או שקר", התערוכה צפויה להימשך עד 7 נובמבר 2026.
ד"ר פלדמן סמט, אוצרת התערוכה, מסבירה כי "בדרך כלל הסיקור של שבתי צבי מתמקד סביב הטענה שהוא היה משיח שקר או ההתאסלמות שלו. התערוכה הזו מספרת את הסיפור המופלא שלו, ואיך יהודים וגם נוצרים ומוסלמים מדמיינים אותו, מפרשים אותו ומעצבים אותו מחדש מימיו ועד היום. המבקרים בתערוכה לא יפגשו דמות אחת אלא דמויות רבות – הוא מלך, משיח, כופר, זיכרון חי וגם מושא לאהבה והשראה".
בעקבות "ציפיות שווא של היהודים"
שבתי צבי נולד באיזמיר שבאימפריה העות'מאנית בשנת 1626, ומגיל צעיר למד תורה וקבלה. מעמדו כמקובל וכדמות כריזמטית התחזק לאחר שבשנת 1665 הוא פגש את נתן העזתי, שהכריז עליו ברבים כמשיח. הבשורה התפשטה במהירות ברחבי העולם היהודי, ושבתי צבי זכה לתומכים רבים שהאמינו כי הגאולה קרובה.
ד"ר הדר פלדמן סמט. מתארת מגוון גדול של התייחסויות לשבתי צבי
(באדיבות המצולמת)
ב-1666 הוא נעצר בידי השלטונות העות'מאניים והובא לארמון הסולטאן, ושם, ככל הנראה תחת איום על חייו, בחר להתאסלם. המעשה גרם לזעזוע עמוק בקרב רבים ממאמיניו. למרות ההתאסלמות, חלק מחסידיו המשיכו להאמין במשיחיותו, והוא עצמו המשיך לקיים קשרים עם מאמינים.
"בכל מקור היסטורי ובמיוחד כאשר עוסקים בסוגיה מעוררת מחלוקות כמו שבתי צבי, יש אג'נדות ואי-אפשר להתייחס למקור בלי להבין את הרקע", אומרת ד"ר פלדמן סמט, שחקרה את דמותו וגם פרסמה אשתקד את הספר "שירת ה'מאמינים' השבתאים" (הוצאת מאגנס). "הרבה מידע עליו הגיע מספרו של תומאס קונן, כומר של הכנסייה הקלוויניסטית באיזמיר, שתיעד בספרו 'ציפיות שווא של היהודים כפי שהתגלו בדמותו של שבתי צבי'. למרות שאין סיבה לפקפק לגבי חלק מהאירועים העובדתיים שמופיעים בספר, יש למחבר מטען מסוים: הוא בא להוכיח את נכונות הנצרות ואת העיוורון של היהודים.
"יש מקורות שבתאיים, כמו איגרות של נתן העזתי, שגם להם יש את נקודת המבט שמתארת את שבתי צבי כגואל ומשיח, וכמי שמביא למציאות הנוכחית את הגאולה. לכן חייבים שילוב בין המקורות והבנה מצד אחד של הכוח שלהם, אבל מצד שני גם של המגבלות".
"אדוננו מלכנו" ו"משיח צדקנו"
בשיאה של התנועה השבתאית סחפה האמונה בשבתי צבי חלקים נרחבים בעולם היהודי, ובהם גם רבנים ותלמידי חכמים מקהילות מגוונות. אף שהיו גם מתנגדים למשיחיותו, הם היו באותה עת מיעוט מול ההתלהבות הרחבה סביבו.
איגרת מנהיגי יהודי אמסטרדם לשבתי צבי, 1666. התמסרות מוחלטת
(ליברריה מונטזינוס, ספריית עץ חיים)
המקור של חלק מהפריטים המוצגים בתערוכה החדשה הוא אמסטרדם של המאה ה-17, שהייתה אחד המוקדים היהודיים החשובים והתוססים ביותר בעולם באותה תקופה. בחודש אלול, בדיוק לפני 360 שנים, בעקבות ההתעוררות השבתאית שלחו חברי אחת הישיבות החדשות שנוסדו באמסטרדם איגרת תמיכה ואמונה בשבתי צבי.
"האיגרת מבטאת את ההתמסרות המוחלטת שלהם", אומרת ד"ר פלדמן סמט, "הם מקבלים את עול מלכותו, מכנים אותו 'אדוננו מלכנו' ו'משיח צדקנו', משתחווים לו יום ולילה, ומצפים לשמוע ממנו".
לדבריה, "נכון שלא כל הרבנים הלכו אחריו, אבל דמויות מרכזיות וחשובות רבות בעולם היהודי האמינו בו. אחת מהן היא רבי שלום שבזי, שעד היום נחשב לדמות מרכזית ולסמל בקרב יהודי תימן, וכתב לו פיוטי אהבה שביטאו את הציפייה המשיחית, כפי שמוצג בתערוכה. במקביל, השבתאות הייתה גם תנועת המונים עממית. יש תיאורים של פרקטיקות נבואיות המוניות ואקסטטיות של נשים וילדים".
מתאסלם ומבקש מחזור תפילה
גם אחרי שהתאסלם, דמותו הכריזמטית של שבתי צבי גרמה כאב ראש לשלטונות. ב-1672 הוא נעצר, ולאחר כמה חודשי מאסר, בינואר 1673 הוגלה למבצר אולצ'ין (כיום במונטנגרו). הוא נפטר באזור הזה שלוש שנים לאחר מכן, כשהוא בן 50 בסך הכול. "זמן קצר יחסית לפני פטירתו הוא שלח איגרת ליהודים באזור וביקש מהם שישלחו לו מחזור לראש השנה וליום כיפור", מספרת פלדמן סמט.
איגרת ששלח שבתי צבי ליהודים לפני פטירתו, עם בקשה לקבל מחזור תפילה לחגים
(תעודה: מכתב שבתי צבי, אוסף אברהם אמריליו, ספריית יד יצחק בן-צבי)
מה זה מלמד אותנו?
"מבחינתי יש משהו במקור הזה שמגלה את המורכבות של הדמות שלו: פורמלית הוא מוסלמי, ובו-זמנית הוא ממשיך לפעול גם בתוך עולם יהודי. על האיגרת הזו הוא חותם 'משיח אלֹהי ישראל ויהודה, שבתי צבי'. באיגרת אחרת מאותה תקופה הוא חותם בשם ההיברידי 'שבתי מחמד צבי', המשלב באמצע שמו היהודי את השם המוסלמי שקיבל אחרי ההתאסלמות – הוורסיה העות'מאנית לשמו של הנביא מוחמד.
"זה מתחבר לתיאורים שלו לאחר ההתאסלמות – ביד אחת ספר תורה וביד השנייה קוראן. הוא חי בין העולמות. באיגרת אחרת הוא מסביר שהכניסה לאסלאם הייתה רצון האל. כלומר, מבחינתו ההתאסלמות אינה רק תוצאה של כפייה מצד השלטון, אלא חלק ממהלך גאולי. הוא מצטט את המשפט 'לא יחליף האל ולא ימיר דתו', מהפיוט 'יגדל אלוהים חי' המבוסס על י"ג עיקרי האמונה של הרמב"ם. הטענה שלו היא שהאל בחר עכשיו זמנית להחליף את דתו ושהוא יחיה תחת האסלאם. באיגרות החתומות מסוף ימיו, השם שלו מופיע במעין צורה של נחש, דמות בעלת משמעות בקבלה שבגימטרייה שווה 358, כמו המילה 'משיח'".
חשדנות כלפי התפרצויות משיחיות
זיכרון השבתאות והחשד מפני משיחיות עמדו גם ברקע ההתנגדות לחסידות. על השאלה האם זו גם הסיבה להתנגדות לציונות, משיבה ד"ר פלדמן סמט בזהירות: "השבתאות אולי יצרה מעין חשדנות כלפי התפרצויות משיחיות ודמויות כריזמטיות, וכלפי מי שאומרים שהגלות הסתיימה והגאולה הגיעה. אבל אני נזהרת מליצור קו ישיר בין הזיכרון הטעון שהותירה השבתאות ובין הסגירות וההתנגדות לציונות, שהתגבשו על רקע תהליכים דרמטיים של מודרניזציה, השכלה, חילון והתפתחות האורתודוקסיה.
"אפשר לומר ששבתי צבי הפך להיות דגם של אזהרה יהודית. רואים את זה באופן מצער בהוויה שלנו כיום, ומי שיש לו רדאר לזה, כמוני, שם לב לכך בשיח הציבורי. השם שלו עולה כשם גנאי לפוליטיקאים מכל הכיוונים, כשמזהירים מפני מנהיג כריזמטי שעלול להוביל למהפכה".
הוא זכה לאזכור רב יחסית גם בתרבות היהודית והישראלית המודרנית.
"כן, וזה בא לידי ביטוי בשלל פריטים בתערוכה: הרצל מתייחס אליו, אנשי ההשכלה פתאום הופכים אותו לאייטם תרבותי, הוא שב ומופיע בספרות ובאמנות והופך למושא מחקר. היחס אליו הוא לפעמים אמביוולנטי, לפעמים שלילי, בוודאי בחוגים השמרניים, ופעמים רבות גם חיובי. אורי צבי גרינברג, למשל, חיבר לכבודו פואמה וכתב 'משיח-האמת-שלי שבתי צבי' – כלומר, לא רק מאמיניו וממשיכיהם רואים בו הרבה יותר ממשיח שקר".
תחריט של שבתי צבי. "ראו בו הרבה יותר ממשיח שקר"
(איור: מתוך ספרו של תומאס קונן, אמסטרדם, 1669)
היהודים שהתאסלמו בעקבות שבתי צבי כונו בטורקית בשם הגנאי "דוֹנְמֶה", כלומר מהופכים או מומרים, והם התרכזו בעיר סלוניקי שהייתה תחת שלטון עות'מאני. בעקבות התפרקותה של האימפריה העות'מאנית לאחר מלחמת העולם הראשונה ותבוסתה של יוון במלחמת יוון-טורקיה, נחתמה במסגרת ועידת לוזאן ב-1923 אמנה על חילופי אוכלוסין בכפייה. במסגרת חילופי האוכלוסין נעקרו או נמנעה חזרתם של כ-1.2 מיליון יוונים אורתודוקסים מאסיה הקטנה ומתראקיה המזרחית, וכ-400 אלף מוסלמים מיוון הועברו לטורקיה.
"השבתאים בסלוניקי ניסו לטעון שהם לא מוסלמים, אבל זה לא עזר להם והם גורשו לטורקיה, ומרביתם עברו לגור באיסטנבול", אומרת פלדמן סמט. "אחרי שבשואה נרצחו כ-96% מיהודי סלוניקי, בעיקר במחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו, בקרב השבתאים התפתחה מסורת שלפיה ההשתייכות לקבוצת מאמיני שבתי צבי היא שהגנה עליהם, ובדיעבד הגירוש הכפוי הציל את חייהם".
ומה איתם כיום?
"במאה ה-20 הם עברו תהליכי לאומיות, חילון והיטמעות באוכלוסייה, והרבה מאוד מהם כבר לא חלק מהקהילה. כיום נותרו גם מי ששומרים על זהות קהילתית סגורה ומצבם מורכב. צאצאים שכבר אינם חלק מהקהילה הסודית זוכים לייצוג בתערוכה. הם כותבים ספרים, יוצרים סרטים, מתחקים אחרי משמעות השבתאות ומקומה בזהות שלהם, משתפים חוקרים ומבקשים מהם מידע".
אז שבתי צבי היה יותר ממשיח שקר?
"כחוקרת אני אפילו לא משתמשת במונח 'משיח שקר', אלא מדגישה את המורכבות וריבוי הפנים של הדמות ושל האופן שבו היא נתפסה לאורך השנים. התיוג של הדמות כולה במונח אחד מצמצם את האופן שבו התופעה נחווית, נקראת ומתפרשת במשך 400 שנה. מספיק לראות בתערוכה באיזה מגוון גדול של התייחסויות מדובר. לצד הדמות ההיסטורית וסיפור חייו הדרמטי, לא פחות מרתקים הגלגולים של דמותו לאורך הדורות, בהקשרים ובאופנים רבים כל כך".
