"לא לברוח מאמריקה, אלא לרוץ לישראל. אבל לצערי היום זה כבר באמת גם לברוח מאמריקה". את המשפט הזה אומר אבי ליכטשיין, בן 39, אב לשלושה ילדים ממנהטן, שצפוי לעלות לישראל בקיץ הקרוב.
סביבו, בחצר רחבת ידיים בניו ג'רזי, בין שולחנות פיקניק, עגלות תינוק, ילדים שהתרוצצו על הדשא ומשפחות שעמדו ליד עמדות המידע, הסתובבו יהודים מצפון אמריקה שבאו לקבל מידע אחרון לפני המעבר לישראל. חלקם כבר ארזו את הבית, אחרים עדיין משלימים מסמכים, מחפשים עבודה או בודקים בתי ספר לילדים. אבל כמעט אצל כולם חזרה אותה תחושה: לצד הקשר ארוך השנים לישראל, משהו השתנה בשנים האחרונות באופן שבו הם חווים את החיים כיהודים בארצות הברית.
7 צפייה בגלריה
משפחות מכל רחבי צפון אמריקה הגיעו לאירוע לקראת עלייתן בחודשים הקרובים
(צילום: שחר עזרן)
למרות האתגרים הביטחוניים והמציאות המורכבת בישראל מאז פרוץ המלחמה, נרשמת גם השנה היענות גבוהה מצד יהודי צפון אמריקה המבקשים להתחיל פרק חדש בישראל. על רקע זה פתח השבוע ארגון "נפש בנפש" באופן רשמי את עונת העלייה של קיץ 2026, באמצעות שני אירועי עלייה מרכזיים שנערכו בניו ג'רזי ובטורונטו. האירוע בניו ג'רזי התקיים באווירה קהילתית ובלתי רשמית, שכללה ברביקיו, פעילויות למשפחות ומפגשים בין עולים לעתיד, לצד דוכני מידע וייעוץ לקראת המעבר לישראל.
אירוע העלייה התקיים על ידי ארגון "נפש בנפש", הפועל בשיתוף משרד העלייה והקליטה, הסוכנות היהודית, קק"ל וג'ואיש נשיונל פאנד ארה"ב. באירוע השתתפו יותר מ-450 בני אדם, ובאירוע שנערך לאחר מכן בטורונטו השתתפו יותר מ-200 נוספים. בין המשתתפים היו יחידים, זוגות ומשפחות שלמות, המתכננים לעלות לישראל כבר במהלך החודשים הקרובים.
כמו כן, באירועים השתתפו מנכ"לית משרד העלייה והקליטה דגנית סנקר-לנגה, מנכ"ל משרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יוחנן מאלי, מנכ"ל משרד העבודה רובי שמש, מנהל היחידה לעלייה ושילוב בסוכנות היהודית ערן ברקוביץ', וכן מייסדי "נפש בנפש" הרב יהושע פס וטוני גלברט.
אלפי עולים חדשים מצפון אמריקה
המשתתפים נהנו מפעילויות קהילתיות, הופעה מוזיקלית, מפגש עם עולים נוספים שנמצאים בשלבים דומים של התהליך, ובעיקר קיבלו מידע מעשי לקראת המעבר. במקום פעלו יועצי עלייה של "נפש בנפש", לצד נציגי משרד העלייה והקליטה, הסוכנות היהודית, קהילות בישראל, גורמי תעסוקה ונותני שירותים המלווים את העולים לפני העלייה ולאחריה.
7 צפייה בגלריה
ברביקיו, הפעלות לילדים, דוכני מידע ושיחות על העתיד בישראל: כך נפתחה עונת העלייה של קיץ 2026
(צילום: שחר עזרן)
לפי נתוני "נפש בנפש", כ-2,300 עולים חדשים מצפון אמריקה צפויים להגיע לישראל בין החודשים יוני לספטמבר 2026. מתוכם כ-500 משפחות, שיגיעו במסגרת 47 טיסות קבוצתיות שייצאו ממוקדים שונים ברחבי ארצות הברית. צוותי "נפש בנפש", משרד העלייה והקליטה והסוכנות היהודית ילוו את העולים לאורך כל תהליך העלייה והקליטה, משלב ההיערכות ועד הגעתם לישראל.
אבי ליכטשיין: "אני הולך למצעד ההצדעה לישראל בניו יורק מאז שהייתי בן 12. מעולם לא ראיתי אבטחה כמו השנה. חסמו רחובות עם משאיות אשפה כדי למנוע מצב שמכונית תנסה לדרוס יהודים"
בשיחות שנערכו לאורך היום עלו שוב ושוב שאלות הקשורות לזהות, שייכות, אנטישמיות והעתיד היהודי בארצות הברית. ברקע נשמעו גם לא מעט שיחות על השינויים שעוברת הקהילה היהודית בניו יורק, על האווירה הציבורית מאז 7 באוקטובר ועל הדיונים שמעוררת בחירתו של זוהראן ממדני לראשות העיר. אף שאף אחד מהמרואיינים לא הציג את הבחירה כסיבה הישירה לעלייתו, רבים תיארו תחושת אי-נוחות גוברת ושאלות שלא העסיקו אותם בעבר.
"אנחנו רוצים שהילדים יהיו ישראלים"
ליכטשיין, יליד ניו יורק שגדל בניו ג'רזי, מתגורר כיום במנהטן. בעוד כחודשיים הוא צפוי לעלות לישראל עם רעייתו קייטי ושלושת ילדיהם – ריינע (5.5), יהודה (3.5) וביילה (בת כ-6 חודשים).
"אין מקום אחר בעולם שבו אנחנו רוצים לגדל את הילדים שלנו עם האהבה, החסד, התורה והאחווה שיש בישראל", הוא אומר. "הילדים שלנו עדיין קטנים מספיק כדי שהישראליות תהיה חלק ממי שהם. אנחנו רוצים שהם יהיו ישראלים מהיום הראשון".
7 צפייה בגלריה
"הילדים שלנו עדיין קטנים מספיק כדי שהישראליות תהיה חלק ממי שהם". משפחת ליכטשיין
(צילום: שחר עזרן)
לדבריו, ההחלטה התקבלה מתוך מחשבה ארוכת טווח על ילדיו. "יש אולי שתי החלטות בחיים שמשפיעות עליך ועל הדורות הבאים – עם מי להתחתן ואיפה לגדל את הילדים. החלטנו שאנחנו נהיה אלה שיצטרכו להתמודד עם קשיי ההגירה וההסתגלות, כדי שהילדים שלנו יוכלו להיות ישראלים לכל דבר".
ליכטשיין למד בעבר בישיבה בישראל ובילה בארץ תקופות ממושכות. במשך שנים ראה בעלייה מימוש של חלום ציוני אך לדבריו, מאז 7 באוקטובר המציאות בניו יורק השתנתה. "בכל פעם שתלינו כרזות של החטופים הן נתלשו תוך יום-יומיים. אתה רואה סיסמאות של 'ג'נוסייד' וכל מיני דברים כאלה. אלה דברים שלא היו חלק מהחיים שלנו בעבר".
גם מצעד ההצדעה לישראל שנערך לאחרונה בניו יורק המחיש עבורו את השינוי. "אני הולך למצעד בניו יורק מאז שהייתי בן 12. מעולם לא ראיתי אבטחה כמו השנה. חסמו רחובות עם משאיות אשפה כדי למנוע מצב שמכונית תנסה לדרוס יהודים".
באופן פרדוקסלי, דווקא ישראל שבמלחמה נתפסת בעיניו כמקום בטוח יותר. "חודש אחרי 7 באוקטובר הגעתי להתנדב באחד הקיבוצים. התקשרתי לאשתי ואמרתי לה שמעולם לא הרגשתי כל כך בטוח וכל כך בבית. בישראל האיום הוא מבחוץ. באמריקה התחושה היא שהאיום נמצא מבפנים".
"הנשמה שלי קראה לי"
עבור שולמית מרים רוטנשטרייך (47) מניו ג'רזי, סיפור העלייה החל הרבה לפני המלחמה. באוגוסט הקרוב היא צפויה לעלות לישראל עם בעלה ובנם בן ה-17. בת אחת שלה כבר משרתת כחיילת בודדה בירושלים, ובת נוספת צפויה לעבור לישראל בקרוב.
רוטנשטרייך, המשמשת COO של One Israel Fund, ארגון העוסק בין היתר במימון וציוד מערכי ביטחון ביהודה ושומרון, מגיעה לישראל לעיתים קרובות. במקביל היא פעילה ברשתות החברתיות ומחזיקה קהל של עשרות אלפי עוקבים בפלטפורמות שונות, שם היא עוסקת באורח חיים, בריאות, התפתחות אישית, רוחניות וישראל.
אבל הסיפור שלה התחיל הרבה קודם. "גדלתי בלי דת ובלי חיבור יהודי משמעותי", היא מספרת. "חיפשתי תשובות רוחניות. טיילתי בהודו, התעניינתי בבודהיזם, וכל הזמן הרגשתי שזה לא זה. ואז הגעתי לישראל בגיל 19 ופתאום הרגשתי: אלה האנשים שלי. זה המקום שבו אני אמורה להיות".
שולמית מרים רוטנשטרייך: "בישראל אנחנו יודעים מי האויבים שלנו. באמריקה אנחנו כבר לא יודעים. זה יכול להיות השכן ממול. זה יכול להיות השוטר. אנשים צעקו עליי בגלל מגן דוד שאני עונדת. חברים לא-יהודים שהיו חלק מהחיים שלי הפסיקו לדבר איתי"
למרות התחושה הזאת, היא נשארה בארצות הברית במשך שנים. "היו לי כל הסיבות להישאר. המשפחה שלי כאן, יש לי חיים טובים, אני מתפרנסת יפה. אני אפילו לא מדברת עברית. אבל בסוף הבנתי שהנשמה שלי קוראת לי לשם". לדבריה, 7 באוקטובר היה נקודת מפנה. "כל החיים שלי הייתי אדם שאוהב את כולם. היו לי חברים מכל הדתות, מכל הצבעים ומכל הרקעים. מעולם לא הרגשתי שנשפטתי בגלל שאני יהודייה. פתאום המציאות השתנתה".
היא מתארת תחושת ניכור שלא הכירה בעבר. "בישראל אנחנו יודעים מי האויבים שלנו. באמריקה אנחנו כבר לא יודעים. זה יכול להיות השכן ממול. זה יכול להיות השוטר. אנשים צעקו עליי בגלל מגן דוד שאני עונדת. חברים לא-יהודים שהיו חלק מהחיים שלי הפסיקו לדבר איתי".
במהלך המלחמה מול איראן היא שהתה בישראל ונאלצה להאריך את ביקורה בשבועיים. "בכיתי כל יום ושנאתי את המצב", היא מודה. "אבל למרות הכול הבנתי שאני מרגישה שם בטוחה יותר. בישראל יודעים מאיפה האיום מגיע. כאן התחושה היא שהאיום יכול להגיע מכל מקום".
עבור משפחתה, העלייה היא כבר תהליך משפחתי רחב. "הבת שלי שמשרתת בירושלים רק מחכה שנגיע", היא מספרת. "היא אומרת לנו: אבא ואמא חוזרים הביתה". רוטנשטרייך אינה מסתירה את ההתרגשות, אך גם לא את החשש. "אני גרה באותו מקום כבר 21 שנה", היא אומרת, "אבל הלב שלי תמיד היה שם".
"מחכים להרגיש שאנחנו שייכים"
משפחה נוספת שפגשנו באירוע היא משפחת וסטרייך. אורי (40), ודינה (36) מניו ג'רזי, צפויים לעלות באוגוסט הקרוב לירושלים עם שלושת ילדיהם – נתן (3.5), אביגיל בת השנה וחצי ויעל בת החודש. דינה היא רופאת ילדים שכבר השלימה את תהליך העברת הרישיון הרפואי לישראל, ומתכננת להשתלב במערכת הבריאות לאחר שתשפר את העברית. אורי הוא יוצר קולנוע, שממשיך חלק מהפרויקטים שלו מרחוק ומקווה להשתלב גם בתעשייה הישראלית.
גם אצלם, השאלה אינה רק ביטחון פיזי. "במובן מסוים מרגיש בטוח יותר כאן, כי אין אזעקות ואין טילים", אומר אורי. "אבל במובן אחר מרגיש פחות בטוח – מבחינת העתיד, מבחינת השאלה אם אנחנו באמת שייכים כאן או לא". דינה מוסיפה: "יש תחושה שאנחנו לא רצויים כאן, ודווקא שם אנחנו כן רצויים. כשאתה שומע חלק מהקולות והעמדות בציבור האמריקני, קשה להתעלם מזה".
אורי מספר כי הוא עדיין הולך עם כיפה במנהטן, אבל עצם הדיון סביב הנושא הפך למשהו שלא היה קיים בעבר. "אני עדיין הולך עם כיפה", הוא אומר. "אבל אשתי הייתה מעדיפה שלא, כי היא דואגת. עצם העובדה שאנחנו בכלל מנהלים את השיחה הזאת היא משהו שלפני כמה שנים לא היינו מעלים על הדעת".
7 צפייה בגלריה
"נפש בנפש" פתחה את עונת העלייה של קיץ 2026 בשני אירועים מרכזיים בניו ג'רזי ובטורונטו
(צילום: שחר עזרן)
המשפחה מתכננת להתחיל את חייה בישראל בירושלים. "אנחנו רוצים קודם להבין איפה הכי נכון לנו להשתקע", הם מסבירים. "ירושלים היא נקודת פתיחה טובה".
לקראת המעבר לישראל, בני הזוג מדברים בעיקר על תחושת השייכות שהם מקווים למצוא בארץ. דינה מספרת כי היא מתרגשת במיוחד מהמחשבה שילדיהם יגדלו בעברית. "אני מרגישה שהם ישראלים, ושזה הבית שלהם", היא אומרת. אורי מצדו מצפה ליום שבו יוכלו לחיות את זהותם היהודית באופן טבעי ומובן מאליו. "אני מחכה לרגע שבו נוכל ללכת ברחוב ולהרגיש שאנחנו שייכים, שאנחנו רצויים, ושלא צריך להסתיר שום דבר לגבי מי שאנחנו".
עונת עלייה גדולה למרות המלחמה
לפי נתוני "נפש בנפש", מאז הקמת הארגון בשנת 2002 עלו לישראל באמצעותו כ-95 אלף עולים מצפון אמריקה. בארגון מציינים כי שיעור ההישארות של העולים בישראל עומד על כ-90%. לדברי הארגון, העולים משתלבים במגוון תחומים ובהם רפואה, ביטחון, חינוך, יזמות ותחומים נוספים, ותורמים לחברה ולכלכלה הישראלית.
עם נחיתתם בישראל צפויים העולים להשתקע בערים שונות ברחבי הארץ, ובהן ירושלים, תל אביב-יפו, בית שמש, רעננה, מודיעין-מכבים-רעות וחיפה. חלקם יבחרו להגיע גם לנגב ולגליל במסגרת תוכנית "זינוק בעלייה" – מיזם משותף של נפש בנפש וקק"ל לעידוד התיישבות עולים באזורים אלה.
"עונת העלייה של הקיץ מהווה רגע משמעותי הן עבור העולים והן עבור מדינת ישראל", אמר מייסד-שותף ומנכ"ל "נפש בנפש", הרב יהושע פס. "מרגש במיוחד לראות מאות עולים עושים את הצעד המשמעותי הזה ומתחילים יחד את מסע העלייה שלהם, שבסופו יהפכו לחלק משמעותי בעיצוב עתידה של מדינת ישראל".
עבור ליכטשיין, רוטנשטרייך ומשפחת וסטרייך, העלייה לישראל כבר אינה חלום רחוק. היא מורכבת מפרידה ממשפחה ומחברים, מעבר קריירה, הסתגלות לשפה חדשה, התמודדות עם בירוקרטיה ולא מעט חששות. אבל לאורך כל השיחות באירוע חזר שוב ושוב אותו רעיון: התחושה שהגיע הזמן לחזור הביתה.
הכותב היה אורח "נפש בנפש" בניו ג'רזי
