תשעה באב הוא לא רק התאריך שבו על פי המסורת היהודית נחרב בית המקדש, אלא גם המועד שבו נעלמו כלי המקדש. העובדה שמדובר בחפצים עשויים זהב, שהיו לא רק קדושים לעם היהודי אלא גם יקרים מאוד, הציתה את הדמיון של יוצרי תרבות. הדוגמה הטובה ביותר היא כמובן "שודדי התיבה האבודה" מסדרת סרטי אינדיאנה ג'ונס, בבימויו של סטיבן ספילברג מ-1981, שבו הארכאולוג ההרפתקן בגילומו של הריסון פורד יוצא לאתר את ארון הברית.
גם בסדרת הטלוויזיה "מחסן סודי 13" (Warehouse 13), העוסקת במחסן ממשלתי סודי שבו נאספים חפצים היסטוריים בעלי תכונות על-טבעיות, מוזכר ארון הברית כחפץ מסוכן ביותר, לצד אזכורים נוספים לחפצים מתקופת המקרא.
היו כמובן גם יצירות תיעודיות, כמו "בעקבות ארון הברית", שבה הבמאי תיירי רגובר עקב אחר החפירות של פרופ' ישראל פינקלשטיין בקריית יערים בחיפוש אחר קצה חוט להיעלמות הארון. מעבר לכך, סדרת התעודה "סודות הארכאולוגיה" ניסתה להבין אם כלי המקדש הגיעו לוותיקן, נשדדו בידי הוונדלים או הוחבאו עוד לפני כן במערות מדבר יהודה.
התעלומה החלה כבר בבית ראשון
"חלק מכלי המקדש נעלמו כבר בחורבן בית המקדש הראשון", אומר ל-ynet איל רגב, פרופסור מן המניין להיסטוריה וארכאולוגיה של ארץ ישראל בתקופת בית שני, במחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכאולוגיה של אוניברסיטת בר-אילן. הוא מזכיר כי בשנת 586 לפני הספירה כבשו הבבלים את ירושלים ושרפו את בית המקדש, ובספר ירמיהו מסופר שהם בזזו את דברי הערך מהמקדש, כולל המנורות.
ומה לגבי ארון הברית?
"הוא לא הוזכר ונראה שהיעדרו פתח פתח למסורות עתיקות על גניזת כלי המקדש בטרם הגיעו אליהם הבבלים".
פרופ' רגב מסביר שלספר מקבים ב' המספר על המרד החשמונאי צורפה איגרת ארוכה המיוחסת ליהודה המכבי, המיועדת ליהודי מצרים ומבקשת מהם לחגוג את חג החנוכה. "באיגרת מוזכרות מסורות על חנוכת המקדש בימי משה ושלמה ו'אש קדושה' שהועלתה על המזבח במקדש בימי נחמיה, לאחר שהתגלתה במקום מסתור – אש שסימלה את השכינה", הוא מעיר. "אגב כך נכתב שם כי ירמיהו הנביא, על פי הוראה מן השמיים, ציווה על הגולים להטמין במערה את אוהל המשכן, ארון הברית ומזבח הקטורת, ושהוא ניבא שחפצים אלו יתגלו רק לאחר קיבוץ הגלויות, אז יתגלה כבוד האל כענן.
"בספר אחר, ששרד בכתבי אבות הכנסייה מאות שנים, נכתב שאומנם הבבלים שדדו את המקדש, אך ארון הברית והלוחות נלקחו בידי ירמיהו. הספר הזה מיוחס לאופלמוס, שהיה ככל הנראה שליחו הדיפלומטי של יהודה לרומא, לאחר הברית שנכרתה עם הרומאים בשנת 161 לפני הספירה".
פרופ' איל רגב: "המכבים כנראה קיוו שהאל יגלה להם את מיקום הכלים הללו, ויביא להשלמת המשימה של החזרת עטרת המקדש ליושנה... משלל המסורות אפשר להסיק שארון הברית וכלי מקדש נוספים מחכים וממתינים לנו באזור הר הבית"
ומה המסקנה שלך?
"שגורלם של כלי המקדש האבודים ובמיוחד ארון הברית העסיקו את המכבים. הם כנראה קיוו שבעקבות ההצלה של המקדש מידי אנטיוכוס וחנוכת המקום מחדש, האל יגלה להם את מיקום הכלים הללו, ויביא להשלמת המשימה של החזרת עטרת המקדש ליושנה".
פרופ' רגב, שחיבר בין השאר את הספר "יהודים אחרים: ישו והנוצרים הראשונים במבט פנים-יהודי", מציין כי גם החורבן של בית המקדש השני גרר איתו אגדות על גניזה של חלק מהכלים: "יש ספר חיצוני ששמו חזון ברוך א', המיוחס לברוך בן נריה, סופרו של ירמיהו. בספר, שנכתב זמן קצר לאחר חורבן בית שני, מתואר מעשה הגניזה. מתואר בו איך בזמן שהכשׂדים צרו על ירושלים, ברוך עמד על החומה וראה כיצד מלאך מרום יורד מן השמיים אל קודש הקודשים שבמקדש ולקח משם את הפרוכת, את האפוד של הכהן הגדול, את הכפורת שעל ארון הברית, את מזבח הקטורת וכלי קודש נוספים. מסופר שם שהמלאך הפקיד את כלי הקודש בבטן האדמה עד אחרית הימים כדי שזרים לא יתפסו אותם".
פרופ' רגב מציין כי מקום גניזת כלי המקדש העסיק גם את חז"ל. "למשל במשנה במסכת שקלים מוזכרת מסורת שלפיה הארון נגנז ב'דיר העצים' שבעזרה אשר במקדש. נכתב שם: 'מעשה בכהן אחד שהיה מתעסק, וראה הרצפה שהיא משונה מחברותיה. בא ואמר לחברו. לא הספיק לגמור את הדבר עד שיצתה (יצאה) נשמתו, וידעו ביִחוד ששם הארון נגנז'", הוא מצטט.
פרופ' איל רגבבאדיבות המצולםלפי ההערכה שלך כהיסטוריון, איפה באמת נמצאים כלי המקדש?
"משלל המסורות האלה אפשר להסיק שארון הברית וכלי מקדש נוספים מחכים וממתינים לנו באזור הר הבית, ואם נמתין בסבלנות לגאולה השלמה, הם כנראה יימצאו בדיוק בזמן המתאים".
אל תחפשו את אוצרות המקדש בוותיקן
מי שבאמת גילו אוצרות מימי המקדש הם הארכאולוג צחי דבירה ושותפו ד"ר גבריאל (גבי) ברקאי, שהלך לעולמו בתחילת השנה. לאורך שנים הם מצאו פריטים היסטוריים בעפר שפונה מהר הבית על ידי הוואקף.
על השאלה לאן נעלמו כלי המקדש מתקופת בית המקדש השני, משיב דבירה: "להערכתי המורדים, שהיו בטוחים ביכולתם להדוף את הרומאים, לא גנזו את כלי המקדש וגם ניצלו את חלקם לצורכי הישרדות צבאית בשלבי המצור האחרונים".
הארכאולוג צחי דבירה: "לוּ הכנסייה הקתולית הייתה מחזיקה בכלי המקדש, סביר להניח שהיא הייתה מציגה אותם לראווה... ייתכן מאוד שהארון וכלים נוספים נגנזו מבעוד מועד במחילות נסתרות בהר הבית, כפי שמוזכר במקורות חז"ל"
דבירה מזכיר את התיאור המפורסם של יוסף בן מתתיהו, על בזיזת הכלים בידי הרומאים והצגתם בתהלוכת הניצחון ברומא – אירוע שהונצח בתבליט המפורסם בשער טיטוס. לדבריו, השלל העצום שנלקח מירושלים מימן בין השאר את בנייתם של הקולוסיאום ברומא ושל מקדש השלום, שבו הוצגו לראווה מנורת שבעת הקנים ושולחן לחם הפנים. "במהלך השנים נעלמו עקבותיהם של האוצרות האלה – ייתכן שהם הותכו במהלך השריפה שכילתה את מקדש השלום בשנת 191 לספירה, או שהותכו באופן מכוון בשל ערך המתכת היקרה. התיאורים מהמאה השישית של ההיסטוריון הביזנטי פְּרוֹקוֹפְּיוּס (שלפיו כלי המקדש נלקחו בידי הוונדלים לקרתגו, חזרו לאחר מכן לידי הרומאים ובהמשך הוחזרו לירושלים, י"ט) אינם נראים אמינים", הוא אומר.
צחי דבירהבאדיבות המצולםומה לגבי הטענה שהכנסייה הקתולית מחזיקה בהם?
"לוּ זה היה המצב, סביר להניח שהכנסייה הייתה מציגה אותם לראווה כהוכחה ניצחת לטענתה שהנצרות היא היורשת הלגיטימית של הברית האלוהית עִם עם ישראל".
דבירה מזכיר כי לאחר חורבן בית המקדש הראשון נעלם ארון הברית, והוא לא מוזכר ברשימות השלל שהגיע לבבל. "ייתכן מאוד שהארון וכלים נוספים נגנזו מבעוד מועד במחילות נסתרות בהר הבית, כפי שמוזכר במקורות חז"ל", לדבריו. "עם זאת, חשוב לציין שמרבית הבורות והחללים התת-קרקעיים המוכרים לנו כיום בהר הבית מתוארכים ככל הנראה לימי הבית השני ואחריו, והם היו נגישים לשליטים השונים לאורך הדורות. יש בידינו עדויות לחללים נוספים שאינם מתועדים בספרות, ונראה שיש עוד רבים שעשויים להתגלות בסקר מדעי נרחב בהר הבית".
מה הסיכוי למצוא שרידים מכלי המקדש בפרויקט סינון העפר מהר הבית?
"אין ציפייה כזו, גם לנוכח הנסיבות ההיסטוריות וגם בשל אופי עבודת הסינון, המתמקדת כמעט בלעדית בממצאים זעירים ובשברים קטנים של פריטים גדולים יותר, שרבים מהם טרם פוענחו. אם יתגלו ממצאים הקשורים ישירות לפולחן המקדש, סביר שיהיו אלה פריטים כמו טביעת החותם של הכהן ממשמר בית אימר שהתגלתה בסינון. לדעתי הממצא החשוב ביותר בפרויקט הוא הציבור הרחב שבא להיות חלק מעבודת החשיפה וההצלה. אני מקווה שגם הממשלה תגלה עניין במיזם ותשתתף בתקצוב המפעל העצום הזה, שעד כה מומן רק על ידי תרומות פרטיות".
התעלומה שהפכה לספר
החוקר והמדען ד"ר שמחה ארליך הפך את תעלומת כלי המקדש לרומן היסטורי בשם "שמעון וגייזריק". שמעון, אחד מצמד הגיבורים הראשיים בעלילה, הוא לוחם יהודי עז נפש שיוצא למסע בניסיון לאתר את כלי המקדש האבודים. "הספר מבוסס על תחקיר היסטורי נרחב שערכתי", אומר ארליך ל-ynet. "לאחר חורבן בית המקדש השני בשנת 70, הובאו לרומא כלי המקדש והוצגו במקדש השלום שהושלם על ידי הקיסר אספסיאנוס, שיחד עם בנו טיטוס דיכא את המרד הגדול של היהודים ברומאים".
כריכת ספרו של ד"ר שמחה ארליךבאיזה שלב הכנסייה הקתולית נכנסה לתמונה?
"בשנת 393 לספירה הוכרזה הנצרות כדת היחידה באימפריה הרומית. או אז, לפי הערכתי, נטלה הכנסייה הנוצרית חסות על כלי המקדש והטמינה אותם בבסיליקה גדולה על גבעת הוותיקן. מי שתרם לכנסייה את המבנה הוא הקיסר הרומי קונסטנטינוס, שדאג להקמת המבנה כ-70 שנים קודם לכן, מעל מקום קבורתו המשוער של פטרוס הקדוש".
בספר המרתק של ד"ר ארליך מככבת גם דמותו של גייזריק שהיה מלך הוונדלים, שבט גרמאני-מזרחי שהפך במאה החמישית לסיוט הגדול של האימפריה הרומית. "בשנת 455 לספירה הוא בזז את רומא, לקח משם כל דבר בעל ערך", הוא אומר. "79 שנים לאחר מכן כבשו הביזנטים את צפון אפריקה מידי הוונדלים. ההיסטוריון פרוקופיוס שתיאר את הכיבוש מספר בספרו כי הביזנטים לקחו את כלי המקדש מקרתגו, בירת הוונדלים, הציגו אותם בתהלוכת ניצחון בקונסטנטינופול, ולאחר מכן הועברו כלי המקדש לירושלים. על רקע האירועים האלה כתבתי את הספר שבו שמעון יוצא למסע נועז בעקבות האוצר הקדוש ביותר של העם היהודי. זו אינה רק המצאה ספרותית, אלא עלילה המבוססת על אחת התעלומות ההיסטוריות המרתקות של העת העתיקה, הנתמכת במקורות היסטוריים".
בשורה התחתונה – איפה להערכתך נמצאים כיום כלי המקדש?
"לדעתי כלי המקדש נמצאים כיום בירושלים, קרוב לוודאי באחת המחילות התת-קרקעיות בהר הבית. יש מסורות יהודיות שכלי המקדש אכן שם והיה ניסיון ידוע של הרב מאיר יהודה גץ, רב הכותל, לחפש שם את הכלים ב-1981, אך הדבר הוכשל בידי הערבים ומאז לא נעשו ניסיונות דומים".








