יש דבר אחד שמשותף לבתי כנסת בפתח תקווה, בחיפה, באוסטריה, באיטליה וגם בהודו: בסוף התפילה של שבת בבוקר, נוהגים לעשות בהם קידוש – ואם באותו יום עלה לתורה חתן או בן 13 שחגג בר מצווה, האוכל גם יהיה מושקע.
על פי ההלכה, לפני שמתחילים את הסעודה בשבת בבוקר, יש לעשות קידוש על יין או תירוש, או על משקה אלכוהולי אחר. כך נהוג גם ביום טוב. בקהילות יהודיות רבות בארץ ובחו"ל נוהגים לקיים קידוש קהילתי בהשתתפות רבים מבני הקהילה, והדבר מקובל במיוחד במועדים מיוחדים.
אז איך תכינו קידוש קהילתי בסיסי כהלכה? מאיר שני, יו"ר עמותת בית הכנסת המרכזי נווה אפק בראש העין, גיבש רשימה של מצרכים בסיסיים לקידוש: דג מלוח – כבוש ו/או מטיאס + קרקר, מלפפונים חמוצים, קוגל אטריות, 3-2 ק"ג מאפים מתוקים (רוגלך), קרואסונים, עוגות ועוגיות, 5-4 ק"ג בורקס (גבינה, תפוח אדמה, פטריות, תרד), פיצוחים – בוטנים, שקדים, אגוזים (ללא קליפות), ביסלי + במבה + בייגלך, בקבוק יין לקידוש, 7-6 בקבוקי שתייה קלה בנפח 1.5 ליטר, מפיות נייר, קיסמים, מפות חד-פעמיות וכלים חד-פעמיים.
"הרשימה הזו היא הבסיס בלבד", מדגיש שני בחיוך, "אפשר להביא יותר. את הכול כמובן צריך לקנות במקום שיש לו תעודת כשרות מוכרת, וחייבים להביא את כל האוכל והציוד לפני שבת, בתיאום עם הגבאי, כדי שאפשר יהיה לקרר את השתייה הקלה ולדאוג לחימום של המאפים על פלטה מספיק זמן לפני הקידוש".
עניין של תקציב ומגבלות דתיות
מי שמספק אוכל לקידושים באזור חיפה הוא ברוך קליין (52), חסיד סערט-ויז'ניץ שמפעיל קייטרינג בשם "פיינע זאכן" ("דברים משובחים" ביידיש). לדבריו, הכוכבים הבלתי מעורערים של כל קידוש הם הקוגל (בפי הליטאים נהגה "קוגל", בעוד בפולנים קוראים לו "קיגל") וכן דג מלוח או כבוש. הסיבה לכך היא הלכות שבת ומגבלות תקציב.
הקוגל עשוי לרוב מאטריות זולות יחסית ולכן היה פופולרי בכל הקהילות היהודיות בחו"ל. את הסיר עם הקוגל מניחים על הפלטה ביום שישי והוא נשאר חם טעים בשבת בבוקר, בלי שיש צורך לחמם בשבת, עניין מסובך מבחינה הלכתית.
לדברי קליין, מסיבה זו בשנים האחרונות יש רבים שמחלקים בקידוש גם צ'ולנט (חמין, או טשולנט), שגם הוא מונח על הפלטה בשישי ונשאר חם, טרי וטעים בשבת בצהריים. נוסף על כך, הדג המלוח היה תמיד חלק חשוב בכל קידוש, מאחר שבעבר הוא עלה מעט וגם כי אין צורך לחמם אותו.
מה ההבדל בין הקידוש של פעם למה שיש כיום?
"בעבר היו שתי גרסאות עיקריות של 'לוקשען קיגעל' (קוגל אטריות, י"ט) – הרגיל שהוא מתקתק והירושלמי שהוא קצת חריף. בעבר גם היו אוכלים קיגל תפוחי אדמה. אבל בשנים האחרונות יש לו שתי גרסאות חדשות – הראשונה היא 'אובר נייט', קיגל שהגיע מארה"ב ועובר בישול ארוך מאוד; השנייה היא 'יאפצו'ק', קיגל שכולל לא רק תפוחי אדמה אלא גם בשר בקר.
"בשנים האחרונות יש רבים שלא מסתפקים בדג מלוח או כבוש כמו פעם. יש למשל 'הרינג פיקנטי' וגם טונה מעושנת עם פלפל חריף ומיץ לימון. כמובן מי שיכולים להשקיע מוסיפים כבד קצוץ וסלטים מיוחדים".
ומה עושים מי שאין להם קידוש בבית הכנסת?
"יש הרבה כאלה. לכן בכל יום חמישי בלילה אנחנו מוכרים את המוצרים האלה ברחוב הרב הרצוג בחיפה".
ליקר בננה – אאוט, בייקון-טלה – אין
בשנים האחרונות התפתחה בציבור הדתי-לאומי תופעה בשם "קידוש קלאב" – שבמרכזה צעירים שממש מבינים באוכל ומשקיעים כסף רב. מדובר בקידושים שלא מיועדים לכל מתפללי בית הכנסת, אלא רק למי ששילמו מראש. חנן קלפנר, אושיה מוכרת בתחום ה"קידוש קלאב" ומתפלל בבית הכנסת "צעירי גנים 2011" בפתח תקווה, מסביר: "בניגוד לקידוש שנעשה בסוף התפילה, הקידוש קלאב הוא בדרך כלל בזמן שקוראים את ההפטרה, למרות שיש זליגה כבר במהלך קריאת התורה".
מה קורה למי שמגיע ללא הזמנה?
"בדרך כלל בא רק מי שבקבוצה. כמובן אם מישהו מצטרף לא נגיד לו כלום, אבל בגדול זה מיועד לחברי הקבוצה".
אני מבין שאין אצלכם סופר דרינק או קריסטל בטעם מנטה.
"וגם לא פריגת", הוא צוחק. "יש בעיקר קוקה קולה, זירו, סודה ומים מינרליים. לגבי שתייה חריפה, כמובן אם בעבר היו מגישים בבתי כנסת ליקר בננה או ברנדי מסוג 'שטוק 84' וגם '777', זה נעלם. בחורף לרוב שותים וויסקי איכותי, ובקיץ יותר 'משקאות לבנים', כמו וודקה וערק.
"אנשים נהיו אניני טעם – ומי שהוא פיינשמקר לא קונה במקום אחד, אלא יכול ללכת לשמונה ספקים שונים. למשל דגים – פעם היו אוכלים הרינג בשמן או דג כבוש במלח. היום אוכלים 'גרבלקס', שזה סלמון בעישון קר, או טונה צרובה מעושנת. היום גם מגישים מגשים של נקניקים באיכות גבוהה מאוד, כולל 'בייקון-טלה' שזה נקניק בטעם של בייקון, אבל כמובן כשר. יש גם חמין וכבד קצוץ ברמה גבוהה, ומסיבות בריאותיות היום פופולריים מאוד מגשי ירקות וגם מגשי פירות".
מסביב לעולם עם הרב דובדבני
הרב אורן דובדבני ביקר במסגרת עבודתו בקהילות רבות בחו"ל. "בברזיל, נוסף על ה'משקה' הרגיל בקידוש תמיד יהיה גם הקשאסה, משקה שבדומה לרום, מיוצר באמצעות התססה וזיקוק של מיץ קנה סוכר", הוא נזכר. "במקסיקו סיטי השכונות היהודיות מרוחקות זו מזו, לכן מקובל שבעלי עסקים עושים קידוש במשרד שלהם, כבר ביום שישי בצהריים. הם מביאים דג מלוח, וויסקי וכמובן גם טקילה. בנוסף, יש גם מאכלים מקסיקניים כמו צ'ילה-ריינו, שזה צ'ילי ממולא בגבינה. יש גם גפילטע פיש א-לה וורה קרוז – גרסה מיוחדת של דג ממולא עם רוטב מקסיקני חריף. הם גם שותים מיץ בשם חיקמה שמופק מצמח מקומי.
"ביוון המשקה האולטימטיבי הוא כמובן אוזו, שכמיטב המסורת היוונית מוסיפים לו מעט מים קרים שהופכים אותו לבעל מרקם חלבי ושמנוני. הוא מוגש לצד זיתי קלמטה, גבינת פטה יוונית ועלי גפן. בהודו מגישים אורז והרבה מאכלים צמחוניים, אבל במקומות שבהם מתארחים ישראלים מגישים גם חומוס ואפשר למצוא את הצ'ולנט של הרבנית חיה קוזלובסקי בבית חב"ד במומבאי, שהוא יותר ממומלץ. בארצות הסקנדינביות תמיד יהיה סלמון – כבוש וטרי כמיטב המסורת הנורדית; בגאורגיה מגישים חינקלי ממולא בבשר; וברוסיה כמעט כל מאכל מגיע עם כרוב ותפוחי אדמה, וכמובן שותים הרבה וודקה.
"באגם אטיטלן שבגואטמלה, בבית חב"ד המקומי, הווייב של הקידוש מתחיל כבר בשישי בצהריים כשכולם אוכלים ג'חנון. בשבת בבוקר, הקידוש לא נעשה לאחר מוסף, אלא כבר לפני שחרית – ככה החבר'ה באים לאכול ונשארים לקריאת התורה".
"לעולם לא אשכח בית כנסת קטן מאוד בווינה, בירת אוסטריה – השולחן היה עמוס בשוקולדים ופרלינים שהוכנו בעבודת יד, ואליהם התלווה שנאפס מקומי", מציין הרב דובדבני. "אבל בסוף, מה שבאמת חשוב בקידוש הוא 'דיבוק חברים'. זה מחדד מחדש את אחת המתנות הגדולות שאנחנו היהודים נתנו לעולם – מושג הקהילה".
הקידוש משפר טעם?
האם לברכה בקידוש יש רק ערך דתי, או שיש לה גם השפעה על הטעם של המזון? ובכן, אף על פי שאסף אביר, מחבר הספר "לא ספר בישול", איננו שומר מצוות – אין לו ספק כי לברכות שלפני האכילה, ובעיקר לאמונה הדתית, יש השפעה חיובית על טעם האוכל.
אסף אבירצילום: יובל חן"במסגרת מחקר באוניברסיטת MIT של פרופ' דן אריאלי, זיו כרמון ובאבא שיב, הם אספו 82 אנשים לניסוי קליני, מזויף, בתרופה שכביכול מעניקה עמידות לכאב. מחצית המתנדבים קיבלו גלולה עם תווית מחיר של 2.50 דולר ליחידה, ומחציתם קיבלו אותה עם מחיר של 10 גלולות בדולר. כל מתנדב חובר לאלקטרודה וקיבל מכות חשמל בעוצמה גוברת עד שביקש להפסיק".
זה לא הניסוי שבגללו פרופ' אריאלי הסתבך?
"ההסתבכות היתה בתהליך האישורים, אבל הניסוי הצליח. נוטלי הגלולה 'היקרה' עמדו בעוצמות כאב גבוהות יותר ביחס לאוכלוסייה בכלל. האמונה שזו תרופה הפחיתה את תחושת הכאב, או נתנה כוח סיבולת".
איך אמונה או ברכה משנה ואפילו משפרת את החוויה החושית?
"חלק מזה קשור לתשומת לב, כמו במדיטציה או מיינדפולנס שמחדדים ריכוז, וכשמתרכזים במשהו חשים בו יותר. זה נכון גם לחוש הטעם – כשזה יקר, הפה יחפש את ההצדקה, את מה שיקר בטעם. העצירה לצורך ברכה והודיה על המזון, מרכזת את המחשבות בו. היא עורכת לקראתו את הפה והנפש. מאמינים העידו על זה בפניי ואני יכול להעיד שגם אם אתה לא מאמין, מזיק זה לא. גם אם אתה לא מאמין – הברכה עובדת והדגשת הטוב עובדת. אז אתה בטח יכול לדמיין כמה אני, חילוני גמור, מקנא בקידוש של מי שכן מברכים".
- בכתבה הבאה בסדרה: איך נערכים לתפילות החגים בבתי הכנסת, למה צריך לקנות כיסא ואיפה אפשר לשבת אם הגעתם בלי לשלם מראש
