שעה קלה לאחר הנחיתה בסידני, שמעה אותנו אלה נורה בילה, תושבת העיר, מדברים עברית ברחוב. העיניים שלה, עיניים של בת לניצולי שואה, התמלאו דמעות. לא מהתרגשות, אלא מכאב. "לא דמיינתי שהנכדים שלי יצטרכו להתמודד עם כל זה", היא אומרת וחושפת שרשרת 'חי' מוצנעת. "בשבוע אחד היו לנו פה 15 לוויות". בילה, שמסתירה את מגן הדוד שהיא עונדת, הוסיפה: "הפרו-פלסטינים פה מאוד אגרסיביים. אי אפשר לשכנע אותם, הם לא מוכנים להכיר את העובדות. הממשלה בוחרת צד, ואנחנו מאוכזבים. פני וונג (שרת החוץ) צריכה להתעורר. התגובה הייתה צריכה להגיע יום למחרת 7 באוקטובר, לא עכשיו", היא אומרת.
נשיא המדינה הרצוג בביקור בבית ספר מוריה בסידני
(צילום: רועי אברהם /לע"מ)
חודשיים חלפו מאז הטבח בנר ראשון של חנוכה בחוף בונדי. המים עדיין צלולים, אבל על הטיילת, סמוך לגשר שממנו יצאו המחבלים למסע ההרג, מסומן עדיין מסלול הרצח ושלט מפח עם תמונות ההרוגים - ילדים, הורים וקשישים. האירוע הזה לא צמח בחלל ריק; הנתונים היבשים של ההסתדרות הציונית מצביעים על זינוק של מאות אחוזים: 1,654 תקריות אנטישמיות בחודשים ספורים.
כל חברי הקהילה היהודית באוסטרליה שאותם פגשנו, צעירים וזקנים כאחד, אומרים כי הפיגוע בחנוכה הפתיע אותם לחלוטין, אך הוא לא נוצר בחלל ריק. לדבריהם, מדובר בתוצאה ישירה של מדיניות הכלה, שנמשכת כבר כמה שנים, וביתר שאת מאז מתקפת הטרור של מחבלי חמאס ב-7 באוקטובר 2023.
במרכז הביקורת עומד ראש ממשלת אוסטרליה, אנתוני אלבניזי. כמנהיג מפלגת הלייבור, אלבניזי שבוי בחישובים פוליטיים ציניים. אוסטרליה היא ביתם של כמיליון מוסלמים, רבים מהם מתגוררים באזורי בחירה קריטיים במערב סידני ובמלבורן, ומצביעים באופן מסורתי למפלגתו. אליהם מצטרפים אנשי השמאל הקיצוני ותנועות ה"ווק" הפרוגרסיביות, שהפכו את ישראל לסמל הרוע המוחלט.
אלבניזי, בניסיון לשרוד פוליטית, בחר לגמגם. לאחר הטבח, הוא הסתפק באמירה רפה: "ממשלות לא מושלמות, אני לא מושלם, עשיתי כמיטב יכולתי". בפועל, הוא לא הגיע לאף אחת מ-15 הלוויות של הנרצחים. בפרלמנט, כשנדרש לגנות השבוע קריאות לאינתיפאדה, הוא סירב וטען שיש "להנמיך את הלהבות".
עוד לפני פגישתו של הנשיא יצחק הרצוג עם אלבניזי, הצהיר מנחם מנדל ריטר, תלמיד תיכון חב"ד: "אני לא חושב שזה יעזור. אלבניזי לא יהפוך פתאום את עורו. הבעיה הכי גדולה היא שהאוסטרלים הרגילים פשוט אדישים. הם לא מבינים שהם (המחבלים ותומכיהם) יכולים לעשות את זה להם, לכל אוסטרלי. אבל הם מעדיפים לחיות את החיים בשקט".
לאחר קבלת פנים מרגשת, שבה צעדו הנשיא הרצוג ורעייתו מיכל בין 400 ילדים שנופפו בדגלי ישראל ואוסטרליה, הם נכנסו לאולם תיכון "מוריה" היהודי בסידני. הם שמעו עדויות מתלמידים שהיו בעת הפיגוע בחוף המפורסם, והשיבו לשאלות תלמידים ומורים.
בין הילדים שסיפרו על מה שאירע באותו יום נורא היה גם אייזיק וענונו, בנה של שליחת קק"ל לאוסטרליה. וענונו חגג בר מצווה ב"בונדיי פביליון" ביום הפיגוע. הרגע שאמור היה להיות המאושר בחייו, הפך לסיוט. "החברים שלי הרימו אותי על כיסא, 'גלשתי' על הקהל... ואז שמענו את היריות", הוא שחזר. "אבא שלי סיפר שהוא ממש שמע את הצליל של דריכת הרובה. ישר כולנו רצנו להתחבא בתוך המטבח".
במרחק של 40 מטרים בלבד מהחגיגה, מחבלים חמושים ירו ביהודים שהיו במסיבת חנוכה. ילדים בני 13 נאלצו להסתתר מתחת לכיורים תעשייתיים. "עבור החברים שלי זו הייתה הפעם הראשונה שהם מתמודדים עם טרור. אחד החברים התחבא בתוך מקפיא ולא הצליח לצאת. אחד המבוגרים חילץ אותו ועדיין הוא בטראומה", אומר וענונו בבגרות, "אבל עבורי, זה הרגיש כאילו משהו שחשבתי שהשארתי מאחור בישראל רדף אחריי מעבר לאוקיינוס". למרות הטראומה, הוא מתעקש על המסר: "לראות יותר מ-120 מאיתנו, ילדים יהודים גאים, חוזרים לרקוד... זה הראה לי שלא משנה מה קורה, הקהילה שלנו נשארת חזקה".
הרבנית חני וולף מבית הכנסת הגדול בסידני מתארת קהילה שנמצאת בהלם קרב. "במשך שבועות היינו מבועתים", היא מספרת. "אנחנו קהילה שעדיין עמוק בתוך הטראומה. ראינו ב-7 באוקטובר את העצב בישראל, ולפני חודשיים חווינו את ה-7 באוקטובר משלנו". בעלה, רב בית הכנסת, הרב לוי וולף, מנסה למצוא נחמה באחדות: "יש משפט שאומר ש'אנטישמיות רעה ליהודים, אבל טובה ליהדות'. מגיעים לבית הכנסת מאות אנשים שלא ראינו מעולם ובקהילה זקוקה יותר מתמיד האחד לשני".
כריס ריזן, כתב בכיר ברשת Channel Seven ואחד העיתונאים המוערכים והוותיקים באוסטרליה, ניתח בשיחה עם "ידיעות אחרונות" ו-ynet את הנסיבות שהובילו להתפרצות אירועי השנאה נגד היהודים. הוא הסביר כי מאחורי הכל עומד הכאב של אוסטרליה לסבלם של הפלסטינים בעזה. הוא מכנה זאת "מבחן הפאב" - מה שהאוסטרלי הממוצע חושב כשהוא שותה בירה אחרי העבודה. "רובם יגידו שישראל וממשלת נתניהו הלכו רחוק מדי", מסביר ריזן. "הם מסתכלים על הסטטיסטיקה של מספר ההרוגים בעזה, מול מספר ההרוגים הישראליים ואומרים שזה חייב להיפסק. זו הסיבה שראינו כל כך הרבה אנשי מעמד ביניים בהפגנות האלו".
אני שואל את ריזן על היחס הלא שוויוני שזוכה לו מדינת ישראל. פרעות פוטין באוקראינה, הטבח במתנגדי המשטר באיראן והרג בני העם הכורדי בסוריה לא הוציאו אף אחד כאן לרחובות, ולא גרמו לפרץ אלימות קשה נגד הקהילות שלהם באוסטרליה. רק כשישראל מגינה על עצמה, בתי כנסת במלבורן הופכים למטרה לגיטימית. האנטי-ציונות מתגלה כמסווה דק לאותה אנטישמיות ידועה ומוכרת. "שום דבר מזה לא בר השוואה למה שהקהילה היהודית עוברת כרגע", מודה ריזן בהגינות. "כששאלתי את השכנה היהודייה שלי איך היא מרגישה, היא פשוט פרצה בבכי", הוא מספר. "היא מפחדת לצאת מהבית. היא שאלה אותי בכאב: 'למה התקשורת כל כך נגדנו?'. הקהילה באמת מרגישה שהמדינה, ובמיוחד ממשלת אלבניזי, אכזבה אותם".
בטקס קבלת הפנים הרשמי שנערכה לנשיא הרצוג בבית המושלת הכללית של אוסטרליה סם מוסטין, הוא התקבל בכבוד מלכים. מארק לייבלר, מבכירי הקהילה ולשעבר נשיא הפדרציה הציונית, עמד כאן על הדשא ברחבת הארמון גם לפני 40 שנה כשליווה את הנשיא חיים הרצוג, אביו של יצחק, בביקור דומה. ההבדל, לדבריו, תהומי. "האבטחה אז הייתה כלום לעומת מה שקורה היום", הוא אומר. "ההתפרצות העצומה הזו של אנטישמיות הגיעה כהפתעה גמורה למנהיגים היהודים. היא תמיד בעבעה מתחת לפני השטח, אבל עכשיו זה בחוץ".
מפגש הפסגה בין הנשיא הרצוג לראש הממשלה אלבניזי היה טעון. אלבניזי ניסה לרקוד על כל החתונות: הוא הצטלם עם הרצוג כדי לא להסתכסך עם ארה"ב וישראל, ניסה לשדלו במילים ולהפגין את הערכתו וכאבו אל מול תסכול מנהיגי הקהילה היהודית במדינה, אך במקביל שידר מסרים מפייסים לבייס הפוליטי שלו ולמיעוט המוסלמי. בביקורו בבית חב"ד, אלבניזי הסתובב בין המשפחות השכולות, הקשיב לקדיש, הקריא שמות - אך שתק. לא רצה לומר מילה לא נכונה ולהכעיס עליו את המארחים.
"אלבניזי מבין את הנושא", אמר הנשיא הרצוג ל"ידיעות אחרונות" ול-ynet לאחר הפגישה. "הוא עשה טעויות קשות, בוודאי בכל מה שקשור בהכרה במדינה פלסטינית ובשינוי הקו על ירושלים. אני מרגיש שהם רוצים לעשות תיקון". הרצוג מנסה לשדר אופטימיות: "העובדה שאחרי שנתיים של ניסיון למחוק את ישראל מהמפה... דגלי ישראל מתנופפים פה בכל הבניינים הרשמיים... זה ניצחון ענק על המפגינים".
האם ההתעוררות הזו תוביל לעלייה מוגברת של יהודי אוסטרליה לישראל? יעקב חגואל, יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית, מנמיך ציפיות. "אני לא רואה רכבת אווירית מאוסטרליה לישראל", הוא אומר. "אנשים חיים תחת ערפל... הם מחכים לראות לאן הולכת הממשלה".
החשש האמיתי, מודה חגואל, הוא מהתגברות התופעה של הסתרת הזהות היהודית ו"ירידה למחתרת". לדבריו, "החשש שלנו הוא מהורדת מזוזות מפתח הדלת. יהודים מפחדים להסתובב עם סממנים יהודיים ובתוך שנים ההתבוללות הולכת ומתרחבת ורבים מאבדים את יהדותם".
