המימונה נחגגת במוצאי שביעי של פסח, אור לכ"ב בניסן, ולמחרת היום באסרו חג. בליל המימונה פותחים את הבתים והלב ומקיימים הלכה למעשה את המשפט מההגדה, "כל דכפין ייתי וייכול" (כל מי שרעב – יבוא ויאכל). נהוג לערוך חגיגה של שכנות טובה בהשתתפות אורחים, מכרים וחברים. דלתות הבית נותרות פתוחות וכולם מוזמנים להיכנס וליהנות, לשמוע דרשות, לשיר פיוטים, לרקוד ולטעום מטעמים מתוקים.
המאכלים ברובם עדיין כשרים לפסח, למעט כוכבי החגיגה – המופלטה והז'אבן, שמונחים ברוב הדר על השולחנות לצד תמרים הממולאים בחמאה ובאגוזים. זוהי חגיגה קהילתית צבעונית ומתוקה שמחברת בין זרים ומכרים.
החג העלה על נס את הקיום המשותף של יהודים ומוסלמים בצפון אפריקה. הודות לפתיחות וליחסי הידידות והשכנות טובה, חגגו היהודים במרוקו את המימונה עם שכניהם, שהיו הראשונים להביא לבתיהם את מנחת הקמח הראשונה לאחר שבוע שבו שהו בנפרד מהם.
נראה ששמה של המימונה נגזר בין השאר מהמילה הערבית "מימון" שמשמעותה מזל – במימונה מביעים החוגגים אמונה ותקווה בבואה הקרוב של הגאולה ומבקשים ברכה, שפע ופריון לכל השנה.
בחלק מקהילות מרוקו נוהגים שהמארח (או המארחת) נוטל לידו עלה חסה, מטבילו בצלוחית חלב, ומתיז על מצחו של המתברך תוך אמירת פסוקי ברכה הלקוחים מספר משלי: "אֹרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים וְשָׁלוֹם יוֹסִיפוּ לָךְ"; "כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְּךָ שְׁנוֹת חַיִּים"; "וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם"; "גֹּל אֶל ה' מַעֲשֶׂיךָ וְיִכֹּנוּ מַחְשְׁבֹתֶיךָ". ומשיב: תסעד ותפרח – תצליח ותשמח, ומעניק תמר עם אגוז או קובייה קטנה של חמאה.
7 צפייה בגלריה
רפאל אסולין ז"ל מברך את בתו זהורית בברכת אורך חיים, כנהוג בקהילת צפרו ובקהילות מרוקו נוספות
(צילום: באדיבות זהורית אסולין)
מדוע חוגגים מימונה?
חגיגות המימונה החלו לפני כ-250 שנה, במאה ה-18, והשתמרו בקרב קהילת יהודי מרוקו. מהם מקורות החג? יש לכך מספר תשובות:
- חג האמונה – מכיוון שחג הפסח הסתיים וגם חודש ניסן מתקרב לסיומו אבל הגאולה טרם הגיעה, נוהגים יהודי מרוקו להוסיף עוד יום לחג כדי להביע את אמונתם שגם אם הגאולה מתמהמהת, בסופו של דבר היא תבוא.
- הילולת רבי מימון – לפי המסורת, יום פטירתו של רבי מימון, אביו של הרמב"ם (רבי משה בן מימון) שהיה מגדולי הפוסקים בכל הדורות, פילוסוף ורופא, חל למחרת חג הפסח. מאחר שהרמב"ם היה מחשובי החכמים של יהודי צפון אפריקה, מציין חג המימונה את ההילולה לזכר פטירת אביו.
- ברכת ראשית התבואה – המשנה מציינת שבחודש ניסן נידון גורלה של תבואת השנה הבאה (מסכת ראש השנה, א', ב'). לכן נוהגים לאכול בסעודת המימונה מאכלים המסמלים שפע ופריון, פירות ודברי מתיקה, ומברכים עליהם כדי שיתברכו כל יבולי השנה.
- ליל פרנסה, שידוכים ומזל – יהודי מרוקו מאמינים שבמוצאי חג הפסח נפתחים שערי שמיים לתפילות של עם ישראל, ועל כן מתפללים בלילה זה לשנה מוצלחת, שנת מזל וברכה. הרב יוסף משאש כתב כי "זה זמן טוב לבקשת פרנסה ועושר ועל כן בירכו זה את זה בברכת תרבה ותצליח". נוסף על כך, בצאת החג נהגו להשלים את השידוכים שנרקמו במהלך ימי המועד ובירכו את הזוגות במזל טוב, שפע ואושר.
"תרבחו ותסעדו"
למה הכוונה כשמאחלים "תִּרְבְּחוּ וְתִסְעֲדוּ" (או בהגייה המקורית: תְּרְבְּחוּ וּתְסְעְדוּ)? המשמעות הפשוטה של האיחול היא "תזכו ותצליחו", אולם יש שמסבירים כי משמעות הברכה היא חברתית, ופותחת שערי טובה: לרווח (פרנסה) ולרווחה (עזרה לזולת). יש בברכה גילוי של משאלות הלב המשותפות לכל בני האדם, למזל ולהצלחה. על כן בערב הזה נהגו רבים לתת מתנות לאביונים. קבוצות של עניים היו עוברות מבית לבית, מתכבדות במאכלים ומקבלות מענקים לכבוד המימונה.
יום למחרת המימונה, משפחות יוצאות לחיק הטבע לערוך פיקניקים, ובהזדמנות זו מברכים את התחדשות העצים בפירות ובפרחים מלבבים – ברכת האילנות: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁלֹּא חִסֵּר בְּעוֹלָמוֹ כְּלוּם, וּבָרָא בוֹ בְּרִיוֹת טוֹבוֹת וְאִילָנוֹת טוֹבוֹת, לֵהָנוֹת בָּהֶם בְּנֵי אָדָם".
שולה ודניאלה, סבתו ואימו של דביר פימה שנפל במלחמה, נערכות
(צילום: ישראל מושקוביץ)
עם השנים יצא החג מהבתים ומהשכונות אל רשות הרבים. החג, שהיה בעיקר נחלתה של עדה אחת, הפך להיות נחלת הכלל – לילה של חגיגה של שכנות טובה והכנסת אורחים. תרבחו ותסעדו!
- חלי טביבי ברקת היא יו"ר מדור מחקר ומורשת במועצה הישראלית לתרבות ואמנות, ומייסדת מיזם הלו"ז העברי – קובעים מועדים לדורות
