איש לא יכול היה לצפות את זה מראש, אבל חשבון הטיקטוק של הרבנות הצבאית הפך לאחד מהמרעננים הרשמיים של המלחמה. מי שגויס בצו 8 והפך לאחד האחראים לכך הוא אמיר מויאל, שמוכר מהאזרחות כסטנדאפיסט, אושיית רשת ואשף משחקי מילים. בסרטונים שנונים הוא מעלה את מורל הלוחמים ולא שוכח להוסיף זווית יהודית.
באחד הסרטונים הוא מרים לעצמו להנחתות קומיות, בפינת שאלות ותשובות משעשעת. כשהוא נשאל למשל האם יש מבצעים סודיים של הרבנות הצבאית, הוא משיב: "יש מבצע שנלחם ברווקות המאוחרת, והשם שניתן לו הוא 'מבצע קדש'". כשהוא נשאל למה שולחים דווקא את חיל האוויר להפציץ בעזה, הוא עונה: "מעבר לזה שאסטרטגית התפקיד של חיל האוויר הוא ליצור מסדרון בטוח לכוחות החי"ר, בעיניי המטרה העיקרית בזה ששולחים את חיל האוויר היא שלחמאס תהיה קצת יראת שמיים". ואם תהיתם איפה משרתים צבי הנינג'ה, התשובה היא שהם משרתים כמובן בשריון. אחר כך הוא מספר איך עזה קשורה להמנון הלאומי – "בשניהם היו יותר בתים במקור".
(אחד מהסרטונים של אמיר מויאל לרבנות הצבאית)
בסרטון אחר שזכה להצלחה הוא מבצע את אחד מלהיטי המלחמה, "לצאת מדיכאון" של יגל אושרי, בתרגום לארמית. לדבריו מתוכננת גרסה בארמית גם לשיר "לא תנצחו אותי" של יהורם גאון. לאחרונה יצא לו גם להופיע בסרטון משותף עם יאיר יעקבי המוכר מההרכב הקומי אנדרדוס. הסרטונים מופצים בעיקר דרך החשבון של הרבנות הצבאית בטיקטוק והערוץ שלה ביוטיוב. מויאל משתף את הקטעים בכיכובו גם דרך חשבונות הפייסבוק והאינסטגרם האישיים שלו, וזוכה להצלחה. בסך הכול, הסרטונים השונים בהשתתפותו צברו מאות אלפי צפיות בבמות השונות.
"גויסתי למילואים ארבעה ימים אחרי פרוץ המלחמה. במקור לא גויסתי לטובת הדיגיטל, אלא לצוות התוכן הכתוב של הרבנות הצבאית", הוא מספר. "המטרה הייתה להעצים את רוח הלחימה, דרך פרשת השבוע ועולם התוכן היהודי. לתמוך בלוחמים ולהעצים את רוחם. בתחילת המלחמה עוד לא היה מקום לתוכן קליל יותר.
"בשלב מסוים אנשי הדיגיטל של הרבנות הצבאית אמרו לי: אנחנו שוברים את הראש מה לעשות, ואתה פה בחדר ליד מכיר את הרשתות והפנים שלך מוכרות. הם הציעו שנעשה יחד סרטון ראשון. בסרטון הראשון שאלנו חיילים בבסיס שאלות כמו 'איזה סרט עמלקי ראיתם לאחרונה וממש אהבתם' או 'איך נשמע ההמנון המואבי'. תיעדנו את התגובות המבולבלות והמופתעות שלהם, והמסר היה שכמו שהעמים האלה נלחמו נגד עם ישראל בעבר ונעלמו, כך גם חמאס שנלחם בנו היום ייעלם, ואנחנו נישאר – כמו בכל ההיסטוריה היהודית".
מה התפקיד של הסרטונים?
"יש כמה תפקידים. יש סרטונים כמו 'מוקד חנוכה', שצולם לקראת החג כדי להעביר לחיילים הדתיים הלכות חנוכה בזמן מלחמה, ומטרתם היא להעביר תוכן הלכתי בצורה מעניינת. אם תשאל אותי, יש ערך יהודי גדול בהפוגה קומית קלילה בזמן מלחמה, אפילו אם זה לא קשור לדת. לא כולם יסכימו אותי, אבל זו הגישה שלי. הרבנות הצבאית רוצה גם להעביר מסר רוחני מחזק לחיילים.
"מעבר לזה אנחנו רוצים גם לשנות את המיתוג והתדמית של הרבנות הצבאית, מחיל שעוסק רק בחלוקת ציציות ובפרקטיקה של הדת, לחיל שמכיר את השטח ונותן מענה רוחני עם מסר וחוכמה יהודית. יש ביקורת פנימית שאנחנו מקבלים לפעמים, ויכול לבוא רב ולשאול למה הרבנות הצבאית מציגה משהו קליל. זה נכון שהתכנים שלנו קלילים, אבל בסוף כשמישהו רואה סרטון ונכנס דרכו לדף של הרבנות, הוא יכול להגיע דרכו לתכנים נוספים שלנו, כמו דבר תורה על פרשת השבוע או הלכות עירוב".
לצאת מבית המדרש לשוק
מויאל פועל ממחנה שורה ליד רמלה, בסיס הרבנות הצבאית – מקום שעלה לכותרות בהקשרים כואבים, כשאליו הגיעו הגופות הרבות של קורבנות טבח 7 באוקטובר.
אחד התפקידים המרכזיים של הרבנות הצבאית במלחמה הוא כזה שבלתי אפשרי לצחוק עליו: פינוי וזיהוי של חללים.
"בדיוק. זו עבודת הקודש שאיתה פתחו את המלחמה. היו פה חיילים רבים במרכז איסוף נתוני החללים, היה כאן מוקד גדול מאוד של התרחשות. עכשיו פחות, אבל כל חייל שלצערנו נהרג עובר דרך כאן".
באווירה לא פשוטה וכשברקע בשורות קשות על חללים שנפלו בקרבות, אנשי הדיגיטל של הרבנות הצבאית מנסים לספק הפוגות מרעננות לחיילים, לתרום לרוח הלחימה וגם לסייע לחיילים הדתיים הרבים בשטח. "יש סרטון בערוץ של הרבנות הצבאית שכבר עבר את מיליון הצפיות – 'מחרוזת שירי רבאק', ובסך המצטבר הגענו למיליוני צפיות בסרטונים שלנו", אומר מויאל. "בתחילת המלחמה היו לנו בערך 4,000 מנויים ביוטיוב, והיום יש לנו יותר מ-15 אלף. צריך לזכור שהצבא הוא גוף שמרני, הרבנות בתוך הצבא היא גוף שמרני, ובתוך הגבולות האלה צריך ליצור".
(הסרטון שהוכן לחנוכה. להעביר מידע הלכתי לחיילים בצורה קלילה)
יוצא לך לעשות במילואים דברים דומים למה שאתה עושה באזרחות, משהו שרוב המגויסים לא זוכים לו.
"נכון. כשאני מספר לאנשים מה אני עושה בצבא הם אומרים שזה נשמע כאילו תפרו לי במיוחד תפקיד. אבל התפקיד הזה קיים, פשוט התאמנו אותו כך שידבר את השפה העכשווית. צריך להזכיר שיש פה צוות של צלמים, עורכים, במאים, גרפיקאים ושחקנים, אנשים מבריקים ומוכשרים, וזו עבודת צוות. כשהתחלנו, אמרתי למי שעומד בראש הענף ברבנות הצבאית שיש פה שינוי גדול בתפיסה. אמרתי לו: אנחנו יוצאים מבית המדרש לשוּק, וכשעושים את זה צריך להפסיק לדבר בשפה של בית המדרש, ששייכת לפלח מסוים באוכלוסייה. הפלח הזה חשוב לנו והוא חלק ממה שהרבנות הצבאית אחראית עליו, אבל יש לנו אחריות להעביר את המסרים לכולם".
