שם, מקום מגורים ועיסוק: שלמה (תומאס) ארוניס (32) וחיה רחל ארוניס (32), גרים בעלי. חיה רחל עקרת בית ושלמה מנהל מכירות שווקי חו"ל בחברת "זרועות ברקן". לזוג ארבעה ילדים: שבות, שילת, שלום יהושוע ונילי שרה.
מאיפה עליתם לארץ? שלמה: "עליתי מסאו פאולו, ברזיל, וחיה רחל עלתה ממילאנו באיטליה. הכרנו בארץ באמצעות חברה משותפת שנתיים אחרי שעליתי ארצה וארבע שנים אחרי שחיה עלתה".
מתי עליתם לארץ: שלמה עלה לארץ ב-2013 וחיה רחל עלתה ב-2011.
מה הוביל אותך להחלטה לעלות לארץ? שלמה: "לעלות ארצה לא הייתה החלטה הגיונית, האמת, כי ההגיוני הוא להישאר במקום שבו גדלת וליד הוריך וכל הסביבה המוכרת, אבל תמיד ליוותה אותי בברזיל התחושה של חוסר השייכות. אומנם גדלתי שם, אבל לא ראיתי את עצמי אף פעם כחלק מהברזילאים. תמיד הרגשתי שונה כי ידעתי שאני יהודי. בתיכון הגעתי ללימודים בישראל בפנימייה בימין אורד, וכבר שם ידעתי שישראל היא המקום שלי".
מה אתה הכי אוהב בישראל? "מה יש לא לאהוב?! אני אוהב מאוד את האנשים כאן. התחברתי לסגנון החיים הישראלי, על כל חסרונותיו, שאני לא עיוור להם. ישראלים הם חוצפנים אבל גם בחוצפה הזו יש משהו מיוחד וקסום שאפשר להתאהב בו".
למה אתה מתקשה עדיין להתרגל? "הדבר שהיה הכי קשה לי להתרגל אליו, עכשיו נפתר: ההורים שלי, משה ודבי, שעשו עלייה לישראל ממש לפני ראש השנה והצטרפו אלינו. כשהם לא היו פה, היה לי קשה להתרגל לחסרונם".
האם אתה מרגיש שמצבך בישראל טוב יותר מאשר בארץ המוצא? "ברגע שאתה חי במקום שאתה מרגיש שייך אליו ואכפת לך מכל דבר שקורה בו, מצבך כבר יותר טוב. בברזיל למשל פוליטיקה היא דבר שברחתי ממנו, כי התפיסה היא גם ככה שכולם מושחתים ורמאים וגרועים, אבל פה בארץ, גם כשרואים מחדלים ומצב מורכב אי-אפשר להתעלם מזה כי זה שלך".
מהו המקום האהוב עליך בארץ? "הבית שלנו ביישוב עלי. אין לי עניין בשום מקום מיוחד, אלא במי שנמצאים איתי בו. עם האנשים האהובים עליי, כל מקום בארץ יהיה מועדף".
יש לך עצה לעולים הבאים שבדרך? "כשההורים שלי נחתו בארץ, אמרתי להם שלא יחשבו שהחיים פה קלים. הם טובים מאוד ושווה מאוד לגור כאן, אבל החיים פה קשים ויש הרבה דברים שאנשים רגילים אליהם בחו"ל ופה לא קיימים. בחו"ל בימי ראשון לא עובדים, והקצב פה הרבה יותר מהיר וקשה להתרגל אליו. צריך להיות פתוחים לשינויים האלו, כי הם יפגשו אותם מיד. בחו"ל אתה מסיים שבת ויש לך זמן של חופש בראשון, ופה במוצ"ש איך שיוצאת שבת, מיד נכנסים לעומס השבוע שבפתח. הם חייבים לצאת כמה שיותר מהר מחוויית התייר ולהיכנס לחוויית התושב".
מה היה רגע שבו הרגשת ישראלי של ממש? "כשסיימתי את קורס הקצינים. לעמוד ברחבת המסדרים בבה"ד 1, לשיר את ההמנון ולהצדיע לדגל. לראות לצידי את כל גווני החברה עומדים ביחד. המשפחה המאמצת שלי מהיום הראשון שלי בישראל, משפחת ואך, הייתה שם בקהל ונתנה לי את התחושה שגם אם הוריי ובני משפחתי נמצאים רחוק כל כך ברגע הזה, יש לי גם פה משפחה".
מה אתה מאחל למדינה לשנה הקרובה? "אחדות. הקשבה. שנצליח לקיים פה שיח מכבד ופורה. על כולנו ללמוד להקשיב ולא לנהל שיח חירשים. אני עובד במקום עבודה לצד חילונים ודתיים, יהודים וערבים, והשיח בינינו אוהב ומכבד ומחובר, ולא פגשתי אף פעם אנשים עוינים שאי-אפשר לדבר איתם. את כל אלו לא רואים מבעד לתקשורת, וחבל".
