"מאז באתי לארץ עוצבתי בעיקר מהתנ"ך, שרק פה, בארץ, החילותי להבין אותו בכל עומקו, והושפעתי ממנו יותר מכל ספר וספרות אחרים – יהודיים ולא יהודיים". את הדברים האלה אמר דוד בן גוריון, ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל וגם מחבר הספר "עיונים בתנ"ך", שבימים אלה הודפס מחדש בידי "המכון למורשת בן-גוריון".
"בן גוריון ראה בתנ"ך מצד אחד את המנדט שלנו על הארץ ומצד שני את המצפן שלנו, זה שמעודד אותנו לבנות כאן חברת מופת ברוח חזון נביאי ישראל", אומר איתן דוניץ, העומד בראש המכון שאחראי על פי החוק להנחיל לדורות הבאים את מורשתו של ראש הממשלה הראשון. "חשבנו שעכשיו יותר מתמיד נכון לחזור לנושאים האלה ולשאת עיניים קדימה, אל עבר חזון משותף שכולנו יכולים להתאחד סביבו".
"בשנים האחרונות נוכחנו לראות שקשה מאוד למצוא את כתביו המודפסים", מציין דוניץ. "אנו מוציאים את ספריו במהדורות מחודשות ובחודשים הקרובים נוציא מחדש שבעה מהם. הם גם יהיו נגישים להורדה בחינם באתר המכון".
התבונן בעצמו דרך התנ"ך
בגרסה החדשה של "עיונים בתנ"ך", נכללים גם טקסטים נדירים ובהם הרצאה בנושא יציאת מצרים שנתן בן גוריון בפני אגודת העיתונאים, ב-12 במאי 1960. הרב ד"ר בני לאו, מייסד מיזם "929 – תנ"ך ביחד", מזכיר כי יום קודם לכן, ב-11 במאי 1960, נחטף הצורר הנאצי אדולף אייכמן בארגנטינה, בעקבות הוראה ישירה של בן גוריון, שהיה אז ראש הממשלה. מתברר כי למרות כל המתח והמאמץ סביב המבצע החשאי, "הזקן" לא ויתר על הזדמנות להנחיל את התנ"ך לציבור.
מה לדעתך היה מקור החיבה שלו לתנ"ך?
"אני חושב שלא נכון להגדיר את הקשר כחיבה, אלא שזה היה קשר של נשמה. בשנת תש"ך הוא אמר: 'התנ"ך קשה להגדירו, הייתי אומר שהוא נשמת העם היהודי מראשיתו ועד סוף כל הדורות'. הוא זיהה את עצמו כאיש יהודי שמחובר בשורשו ונשמתו דרך התנ"ך אל הסיפור הגדול שמכונן עם. התפיסה שלו על העם היהודי שמחובר מהמסע ההיסטורי לא עוברת דרך ההלכה. בחוויה הפרטית שלו, הוא היה רחוק מעולם ההלכה וה'שולחן ערוך'. מבחינתו שורש הקיום שלו כיהודי הולך ויונק דרך התנ"ך".
הרב ד"ר בני לאוצילום: שלו שלוםכמי שחוקר ומלמד תנ"ך, עד כמה אתה חושב שהידע שלו בתנ"ך היה מעמיק?
"הוא היה פרשן, וככזה הוא התווכח עם אנשי דת ועם פרופסורים באקדמיה. הוא שׂרטט את הדמויות שהוא ניסה לספר עליהן על פי אמונתו".
את מי בתנ"ך הוא העריץ?
"הוא כתב בהערצה על המלך עוזיהו, מלך יהודה מהמאה השמינית לפני הספירה. התנ"ך מתאר אותו כמי שבנה את הארץ, השקיע בצבא, פיתח מפעל מים והפריח את הנגב. בן גוריון קרא את התנ"ך קריאה רפלקטיבית – הוא הביט בגיבורי התנ"ך ומבעד אליהם אל עצמו.
"בהרצאה 'משמעות הנגב' שנשא בן גוריון בשדה בוקר ב-1955, הוא אמר בין השאר 'מכל הדמויות המדיניות בתנ"ך אין אף אחת הקרובה לרוח זמננו כעוזיהו מלך יהודה. הוא הבין שעליו לחזק את צבאו, לשכלל אימונו וזיונו, אך לא הסתפק בכיבושי חרב. הוא הבין שעליו לפתח את הארץ, להרחיב התיישבותה ולהפריח שממותיה. יחד עם החיזוק הצבאי והרחבת ההתיישבות וכיבוש הים בדרום, באה גם פריחה רוחנית ותרבותית שלא הייתה כמותה בעבר. בימי עוזיהו קמו נביאי הספר הגדולים: עמוס, הושע, ישעיהו – שהורישו לעם היהודי ולעולם כולו את תורת הצדק, החסד והאחווה האנושית'".
כריכת ההוצאה המחודשת של "עיונים בתנ"ך"צילום: המכון למורשת בן-גוריוןהיו דמויות שהוא שינה את יחסו אליהן?
"ב-1970, שלוש שנים לפני פטירתו בגיל 87, ביקשו לחגוג לו יום הולדת בשדה בוקר. בקשתו הייתה שהמסיבה תהיה סמינר על הנביא ירמיהו, שם הוא אמר בין השאר: 'אין ספק שהנביא הגדול ביותר שקם לנו בימי המלוכה, לפני חורבן ירושלים, וגם האומלל והשנוא ועז הרוח ביותר, היה ירמיהו. הוא לא פחד מבית כלא, ממכות ואף מן המוות עצמו – ובחר להגיד לעמו את האמת המרה עד הסוף... ירמיהו אהב את עמו וגם האמין באחריתו – ואמונתו נתקיימה עד היום הזה'. חשוב להדגיש שכאדם צעיר הייתה לבן גוריון התנגדות עמוקה לירמיהו. הוא נראה לו לא מספיק לאומני".
מה השתנה?
"בגיל זִקנה, כשהוא מסתכל ושופט אותו, אחת השאלות שבן גוריון שואל את עצמו היא האם ירמיהו אהב את עמו. זה היה תנאי הסף וזה הסיפור הגדול בקריאה האקטואלית של התנ"ך, מבחינתו".
"הציונות חזרה אל התנ"ך"
"הקשר של בן גוריון לתנ"ך היה עמוק ומשמעותי מאוד", אומרת ההיסטוריונית ד"ר גילי גופר מהמכון למורשת בן גוריון. "בלי ששאלתי אותו", היא מוסיפה בהומור, "ברור שהוא נהנה מהתנ"ך ועסק בו כפי שאדם נהנה ממחקר או מלימוד. הייתה לו הנאה מעצם העיסוק בטקסט, מהניסיון להבין אותו, לנתח ולתת לו הקשר. הוא אמר שהעיון בתנ"ך נותן לו כוח לעשות דברים אחרים".
2 צפייה בגלריה
ספר תנ"ך. "במאות השנים האחרונות, דווקא התלמוד היה הטקסט היהודי המרכזי"
(צילום: joshimerbin / Shutterstock)
היא מדגישה כי "חשוב לזכור שבמאות השנים האחרונות, התלמוד היה הטקסט היהודי המרכזי, החשוב, שאותו למדו בישיבות ועליו הסתמכו בפסיקה, וזה המצב גם היום בעולם החרדי. הציונות חזרה אל התנ"ך – טקסט שמרכזו בארץ ישראל, טקסט עברי. בן גוריון טען כי החזרה לארץ ישראל היא גם חזרה אל התנ"ך – והוא לא היה יחיד בעניין הזה, זה מאפיין של התנועה הציונית בכלל. לאחר הקמת מדינת ישראל הוא המשיך וטען כי החיבור של הצעירים לא רק לעם היהודי אלא גם לציונות עצמה הוא דרך התנ"ך".
הוא צדק?
"במידה רבה. הדור הצעיר היה מחובר מאוד לתנ"ך, יותר מאשר לכתבים ציוניים. התנ"ך קדום הרבה יותר מהרצל, אבל הוא חיוני יותר, מכיל יותר חיים מאשר טקסטים ציוניים קלאסיים כמו כתבי הרצל או אחד העם. בני נוער יכולים להתחבר לסיפורים שיש בהם דרמה וגם לטקסטים הספרותיים שיש בהם הרבה יופי, והצעירים בשנות ה-40, ה-50 וה-60 התחברו לתנ"ך דרך הטיולים בארץ ישראל. זה נכון במידה מסוימת גם היום – זה טקסט מלא חיוּת, ובני נוער וצעירים יכולים להתחבר אליו.
"נוסף על כך, בן גוריון ראה בתנ"ך טקסט אוניברסלי שאומנם עם ישראל יצר, אבל יש לו השפעה עולמית. כלומר, בן גוריון האמין שחלק מהעוצמה של התנ"ך היא שהוא לא רק בסיס תרבותי-יהודי, אלא בסיס תרבותי-עולמי. הוא טען שהמוסר של העת החדשה נשען על מוסר הנביאים. לתפיסתו, המוסר שנובע מדברי ירמיהו, עמוס וישעיהו הוא בסיס למוסר המערבי המודרני. העיקרון של חירות, שוויון ואחווה מבוסס על מוסר הנביאים".
ד"ר גילי גופרצילום: קמילה בצ'ינסהאם הוא האמין באלוהים?
"הנושא הזה נתון בוויכוח בין החוקרים השונים, אבל הוא האמין שיש סדר בעולם ואולי כוח עליון. הוא בוודאי לא היה אדם שומר תורה ומצוות. הוא לא ראה קשר בין הדברים – התנ"ך הוא נכס תרבות יהודי ולא שייך לשומרי המצוות דווקא, אלא לעם כולו. וכאמור – מבחינתו המוסר של הנביאים הוא משהו שעם ישראל הנחיל לעולם כולו".
זה תקף גם לימינו?
"עם ישראל מאז ומעולם היה עם קטן והיה צריך להוכיח את הלגיטימציה שלו. הדרך לעשות את זה הייתה דרך מאמץ להיות הכי מוסרי שאפשר. בן גוריון סבר שהנביאים הטיפו למוסר מתקדם מאוד לזמנם, כי זו הדרך של העם היהודי לשרוד. זה גם מה שהמדינה זקוקה לו היום, לשאוף להיות הכי מוסריים שאפשר. זה הדבר היחיד שיכול לתת לגיטימציה לקיום של מדינת ישראל. כלומר, אנחנו יודעים שאנחנו צריכים מדינה, אבל לעולם אין סיבה לקבל את זה אלא אם יהיה לנו תפקיד, נפעל באופן מוסרי וניתן דוגמה לעולם איך להתנהל כחברה".
